"כנראה, הגיע הזמן לנער את הנפטלין מהמחזות שהצטברו במשרד של ציפי ולהוציא את השחקנים לאוורור", אומרת בהומור החביב שלה ליאת גורן, שחקנית תיאטרון בית ליסין על שם ברוך איבצ'ר, לקראת מבצע בן שלושה ימים, החל מיום א' הקרוב, של חשיפה ראשונה בפני קהל של מחזות ישראליים, שהיו אמורים לעלות השנה בתיאטרונה ומועד עלייתם נדחה מחמת מגפת הקורונה. על-פי יוזמת מנכ"לית בית ליסין, ציפי פינס, המחזות יוצגו לקהל בקריאות מבוימות בהתאם להנחיות התו הסגול. 

גורן נראית כמי שעומדת להגיח אל הבלתי הנודע. "אין לי מושג איך זה יהיה", היא מסתקרנת. "מה, שנציג בפני קפסולה של עשרה אנשים? זה נשמע לי מוזר, אבל טוב שיש איזושהי עשייה כדי לנער את הדבר המת שנקרא תרבות".

אתם תזמזמו בזום?
"לא, הקריאה המבוימת תתבצע בחי".

ואת הולכת לחגוג בה?
"ממש ככה. אני אשתתף ב'השנה הפוליטית שלי', מחזה מאת ובבימויו של הלל מיטלפונקט, שלאחר השנים הרבות שאנחנו מכירים אני עומדת לעבוד איתו לראשונה. מה לעשות? - כך יצא. והנושא - על הון, שלטון וכל השחיתות סביבם - לצערנו לא מפסיק להיות אקטואלי".

ואת מה?
"שלא נדע. המאהבת של אביו של גיבור ההצגה, שאותו משחק יניב ביטון ואצלה אביו מוצא את מותו, המסכן. המחזה מצחיק ויש לו פוטנציאל, אבל אני לא יודעת איזה פוטנציאל ניתן לחזות מול קפסולה. הרי צריך אולם מלא בקהל גועה בצחוק כדי לדעת אם קומדיה עובדת".

במה תפסה אותך הקורונה?
"אל תשאל. בדיוק הייתי אחרי חודשיים של חזרות אינטנסיביות על מחזה מתוק שכתב רוני קובן ונקרא 'אינטימיות'. אני סוחבת אותה על הגב בתפקיד אלמנת צה"ל, העושה מהאלמנות שלה מקצוע. היא מנהלת מקהלה, שבשורותיה היא מופיעה עם הבנות שלה באזכרות ובכל מיני עצרות עד שלביתן נכנס קצין, המערער את הדינמיקה המשפחתית. כאן הייתה לי הזדמנות לעבוד לראשונה עם אמיר וולף, במאי צעיר שלא הכרתי, מלא השראה ויודע מה שהוא רוצה. יצאה לנו פנינונת עם המון שירים".

ואת שרה?!
"כשמשלמים לי, אני שרה".

חודשיים חזרות?
"כן, חודשיים חזרות ואפילו הספקנו לטעום קהל בתשע הצגות בשבעה ימים ואז ב-7 במרץ הורדה עלינו הגיליוטינה עם ההחלטה על הסגר הראשון - ומאז אני בבית".

והתחושה?
"זה נורא. זה שוק. בהתחלה הייתי רצה מתוך הרגל ללוח ההצגות לראות מתי מציגים - ואין. אחר כך הפסקתי לרוץ ללוח, כי זה מאוד הכאיב. אבל לפחות נחתי קצת אחרי המאמץ של החזרות. לא חשבתי שהמנוחה תתארך כל כך. בדיוק אז גם רוני (מעצב התפאורה והתלבושות הבכיר רוני תורן - י. ב-א) לא עבד. אז סידרנו לנו את הבית ואלתרנו ארוחות. חופש! אבל לאט-לאט צמח הדיכאון; אני מודה שאצלי יותר".

במה זה התבטא?
"בחוסר מעש. אפילו לצעידה לא יצאתי. מה שהכי תסכל זה שבגלל הוראת הריחוק ראיתי איך שהבנות שלי הסתדרו עם שלושת הנכדים שלי בלעדיי, מי שבדרך כלל היא סבתא די פעילה. המיותרות שלי הייתה מאוד מכאיבה. כי אם מסתדרים בלעדיי, איפה אני בתמונה? הרי טבעי שאהיה מעוניינת שירצו אותי ולא שיחפשו במקומי בייבי-סיטריות.

"לקראת הסגר השני רוני קיבל על עצמו לעצב את התפאורה לאופרה 'רומיאו ויוליה' של בליני. התחילו לבוא אלינו אנשים ובראשם הבמאי חנן שניר - ואני בבית. נעשה  לי לא נוח, כשכל פעם שמישהו נכנס, הוא היה רואה אותי יושבת על אותה כורסה מול הטלוויזיה. זה היה מדכא, משהו.

"אז קראו לי לחידוש החזרות על הקומדיה הצרפתית 'בין המילים', מאת פלוריאן זלר, שהייתה אמורה לעלות בסוף אוגוסט. עד הסגר של ראש השנה הספקנו לעבוד יותר מחודש עם הבמאי אילן רונן, שכמו עם מיטלפונקט לא יצא לי לעבוד איתו - וחבל. הסיפור כביכול פשוט. שני זוגות נפגשים לארוחת ערב. הרי הצרפתים האלה כל הזמן אוכלים. אני וששון גבאי, שאיתו לא שיחקתי 30 שנה, מארחים את חברנו הגרוש, רפי תבור. הוא מביא איתו את ידידתו החדשה בת ה-28, דניאל היב המהממת, שמשחקת איתי גם ב'אינטימיות'. הנוכחות של הצעירה יוצרת דינמיקה מופרעת בתוך האירוח הזה".

איך את רואה את מה שקורה כעת בתרבות?
"כאן אני פסימית. ומה שמתסכל זה שאני לא רואה את מי ניתן להאשים. איך אפשר לפתוח מול המגפה הזאת את התיאטרון עם קהל המנויים שהוא מבוגר ברובו? ואם יפתחו, אתה יודע כמה זה יהיה עצוב לשחק מול מאה איש בהתאם להנחיות? כשאתה משחק באולם יותר מחצי ריק, אתה לא מקבל את התהודה הנכונה".

"עוד משהו", מוסיפה גורן. "מילא אני, שבעבודה אחרת כבר הייתי בגיל 68 בפנסיה, אבל אני כואבת במיוחד את כאב השחקנים הצעירים. מה עם כל החבר'ה שיוצאים מבתי הספר למשחק? איפה העתיד שלהם? איך הם יתפתחו? וכשהתיאטרון נעצר, לאו דווקא לפי רצונו, מישהו צריך לכסות לשחקנים על האובדן הכלכלי. אישית, כמי שנמצאת בחל"ת וכעצמאית קיבלה מענקים, אין לי על מה להתלונן".

גורן איננה מסתפקת בדיבור מעומק הלב, אלא גם מפגינה: "אני בהפגנות בכיכר רבין, לא רחוק מהבית, מחזיקה דגל אם צריך. אני לא צועקת שם, כי זה יש לי מספיק בתיאטרון לפי דרישה של תפקיד. מבחינתי, העיקר בהפגנות זה להפגין נוכחות".