לעומת ההמון שגדש את בית העלמין טרומפלדור, בתל-אביב, בהלוויה של שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, אך קומץ הגיע אתמול לשם, לאזכרה במלאת (מחר) 15 שנה למותה. ברם, עורך הדין דורון לוינסון, איש-סודה, מיטיבה ונאמנה, לא ספר את הבאים וכמדי שנה, באין לה בנים, אמר עליה קדיש ובחרדת קודש כשל כהן בבית-מקדש ניהל את האזכרה במיומנות, אך עם צער על הקהל המועט שהגיע.
כן, דורון לוינסון. כשדמארי הובהלה לבית החולים לבלי שוב ונשאלה על-ידי הרופאים אלה מחלות יש לה, היא הצביעה על הגבר המשופם שעמד לצידה ובהומור שלא נטש אותה השיבה - "זה המחלה שלי!" כשהרופאים, שלא הכירו את ההומור של ה"מלכה", הוסיפו ושאלו "מי זה?", היא תלתה בו מבט נרגש ואמרה: "זה? - בשבילי הוא הכל בחיים".
סיפורם המשותף החל שנים קודם לכן, כשלוינסון היה בעיצומם של לימודי משפטים בטורונטו, כשצלצל אצלו הטלפון. הקול המצחקק שבקע ממנו החזירו באחת לילדותו ברחוב כצנלסון, בתל-אביב. על הקו היה שכנו וחברו מאז, בעז שרעבי, שהודיע לו על הגיעו להופעות בקנדה. כשקבעו פגישה ושרעבי העיר שיבוא אליה עם דמארי, החסיר לוינסון פעימה.
הבשורה הזאת החזירה אותו במנהרת הזמן אל שלהי 73'. הוא, קצין שריון צעיר, שנפצע קשה בקרבות "החווה הסינית" במלחמת יום כיפור, היה אז מאושפז בבית החולים סורוקה, בבאר-שבע, "כדי לעבור אוברול כללי", כדבריו. "הייתי שם מרותק למיטה ועם עיניים מכוסות, כשהורי הביאו לי רשם-קול קטן. הייתה בו קלטת אחת, שממנה הדהדו שיריה של שושנה, הזמרת האהובה על אבי, משה. הייתי מתעורר שם בבוקר לצלילי 'הטנדר נוסע' והולך לישון עם 'היו לילות'".
"לא העליתי אז בדעתי שהקול שליווה את תהליך האשפוז וההחלמה שלי, יהפוך לממשות לגביי הרחק מהארץ", מציין לוינסון. "כשנפגשנו, נעתקה נשימתי, כשמולי ניצבה המלכה עם חיוך מאוזן אל אוזן. באותה פגישה קסומה, אגב שיחה חברית נטולת גינוני מלכות, נוצר בינינו קשר חם. לפני שנפרדנו, היא לחצה את ידי ואמרה - 'אני רואה שיש לך עיניים טובות; נהיה חברים!'".
בחופשות המולדת שלו מטורונטו נהג לוינסון להיפגש עם דמארי במסעדה קטנה באבן-גבירול. לא פעם הצטרף אליהם אריק איינשטיין, שהיה לו מנוי של קבע במסעדה הסמוכה ו"אז התעופפו ביניהם בדיחות, אל תשאל".
הקשר ביניהם התהדק, כשעם מות אביו חזר לוינסון ארצה ונכנס לעסקים המשפחתיים. "זה לא היה פשוט להיות לאיש-סודה של שושנה", הוא מעיד. "אבל כשהבינה שאני כמו ספינקס ולא מעביר את דבריה הלאה, היא נתנה בי אמון מלא. בשיחות הרבות בינינו כשמילה מסוימת הזכירה לה שיר שלה, הייתה שרה אותו. הייתי האדם היחיד שזכה מדי בוקר לקונצרט פרטי ממלכת הזמר העברי, כשקולה היה צלול כמו על הבמה".
אגב כך ראה בבדידותה את המלכה, שב-88' התאלמנה מבעלה ואמרגנה מאז גיל 16, שלמה בושמי. "הפתיע אותי להיווכח שאף אחד (בתה היחידה, נאוה, חייתה שנים בקנדה - י. ב-א) לא טיפל בענייניה של אישה במעמדה, כשלבד מחברות הנפש שלה, סאלי ונעמי, היא הייתה לבד", נזכר לוינסון, איש עם נשמה של מלאך, שהיה מסיע אותה לסידורים במכוניתו כמו נהג פרטי.
"שושנה שמרה בקנאות על פרטיותה", הוא מספר. "היא התעקשה לשבת בתור בקופת חולים כאחד האדם והקפידה שיקראו לה רק שושנה בושמי. וזאת, בהיותה עם מטפחת לראשה ועם משקפי-שמש, בתקווה שלא יזהו אותה".
דמארי הפכה לבת-בית במעונם של דורון לוינסון ורעייתו מלי, ברמת השרון, יצאה איתם להצגות ולסרטים וחגגה איתם את לילות הסדר. לדברי לוינסון, עם כל גדולתה הייתה כלת פרס ישראל מתייצבת לחגיגות ימי ההולדת של ילדיו בגנים שלהם. כשהבחינה שאחד מהם נקרא "צמח-בר", עלצה וסיפרה: "בילדותי הייתי מין צמח-בר. הרגעים המאושרים בחיי היו כשרצתי יחפה ושיחקתי עם הבנים כדורגל בכדור מסמרטוטים..."
במהלך השנים השקיף לוינסון מהצד על דמדומי הקריירה של ידידתו הזמרת, והשתדל לא להתערב. לדבריו, לא שמע ממנה אי-פעם הסבר ברור להיעדרותה הממושכת מאולפני ההקלטות. כמלחין לעת מצוא, ניסה לא אחת לעניין אותה בלחן מתוצרתו והיה נענה על-ידה במין 'יפה' מתנגן. "אז הבנתי שהשיר אולי יפה בעיניה, אבל לא לבית-ספרנו", הוא מעיר.
סרבנותה נמשכה עד 2003, שלוש שנים טרם מותה. כשלוינסון שמע ממשרד התרבות שמחפשים זמר שישיר בפתיחת שבוע הזמר העברי במשכן הנשיא, הציע את הזמרת "שלו". לשם כך גייס את חמוטל בן-זאב, לכתוב שיר שיהווה מסע מוזיקלי בין שיריה. הוא הלחין את השיר 'הביטו אל האור', כשברקע התנגנו שירי וילנסקי, המלחין המועדף עליה. כשהשמיע לה אותו, העירה - 'שובב שכמוך, הצליח לך; ממש וילנסקי!" "לו היו לי כנפיים, הייתי עף באותו רגע", מספר לוינסון.
לוינסון, 69, הוא משפטן בהשכלתו, העוסק בסחר בינלאומי ואיש של מעשים טובים, יקיר אמ"י על פועלו למען אמני ישראל. הוא ליווה את מלכתו עד רגעיה האחרונים כשהשיבה את נשמתה לבורא, כשברקע התנגן חרש השיר "כלניות", המהדהד בקולה החד-פעמי גם מהטלפון שלו.
לבסוף, בחזרה לאזכרה אתמול בטרומפלדור. ללוינסון צרם מיעוט משתתפיה. ביניהם בלטו שר התרבות, חילי טרופר, שמקפיד להגיע לאירועים טרם החלפתו ואביגדור קהלני, ידידה-מוקירה של דמארי. כמדי שנה נשא דברים יו"ר אמ"י, יענק'לה מנדל, הנחה בנאמנות נעם גילאור ויונית שקד-גולן הפליאה לשיר כמו דמארי. היכן אמני ישראל האחרים?
"זאת נקודה מאוד כואבת", סח לוינסון. "לא רק שלמרות הרחובות שנקראו על שמה היא איננה מונצחת כראוי, צר לי שאמנים, הרגישים ליחס כלפיהם, לא טורחים להגיע. לי שושנה חסרה מדי יום ביומו ואני מרגיש געגוע ארוך ומתמשך אליה".