"אני לא מוותרת לעצמי"

במהלך עשרות השנים שהשתיים צמודות זו לזו, כבר קרה שהצלמת רלי אברהמי התייעצה עם המצלמה שלה: שאלה אותה אם לעבוד עם הצמצם, איזו כמות אור וחשיפה לאפשר, גם מה עמדתה לגבי זווית הצילום. "אנחנו מדברות על נושאים מקצועיים, ולא שום דבר שקשור לעניינים שבלב", צוחקת אברהמי כעת.

בחודשים האחרונים יצאו אברהמי והמצלמה שלה למסע צילומים ייחודי שילווה את פרויקט "קשרי רוח", אירוע הדגל של פסטיבל ישראל, שנפתח הערב ומציין 60 שנה להיווסדו. במסגרת הפרויקט, שיוצג בארבעה מימי הפסטיבל, 40 יוצרים ויוצרות ישראלים יציגו יצירות שלהם ששאבו השראה מיצירות של אמנים אחרים. אברהמי עצמה צילמה 35 דיוקנאות של היוצרים מתוך 40 המשתתפים. "הסתובבתי בכל הארץ בין היוצרים והיוצרות, כשמטרת הצילום שלי היא להשלים את הסיפור של היוצר/ת בסביבת העבודה והחיים שלו/ה", היא מספרת. "במשך חודשיים וחצי הגעתי אל אנשים מרתקים. את חלקם צילמתי בעבר, אחרים פגשתי לראשונה ונפעמתי מהם ומיצירתם".

איך נראית העבודה המקדימה לקראת צילום כזה?
"אני מגיעה עם מצלמה כבדה, חצובה, תאורה וכל הג'אז הזה, ונכנסת מיד לתפקיד הצלמת. פורקת את הציוד, סורקת את השטח ומבקשת מהמצולמים לפנות לי שלוש־ארבע שעות לפחות".

בין היוצרים שהותירו בה את חותמם היא מונה את המוזיקאי מארק אליהו, שהסטודיו שלו ממוקם ביורט בבית זייד, בקרבת קריית טבעון. בפסטיבל יציג אליהו את יצירתו "קקטוס", בהשראת הצילום "קקטוס, חוף הילטון" של הצלם ברי פרידלנדר. "צילמתי אותו באוהל־־סטודיו שלו שבו הוא מנגן בקמנצ'ה (גלגול קדמוני של הכינור – ר"ק) ובכלים מסורתיים נוספים, בשילוב עם מוזיקה דיגיטלית מהמחשב", מספרת אברהמי.

גם המפגש עם המשוררת אגי משעול, שיצירתה "שני צדדים לקנבס" שאבה השראה מציורים שקיבלה מהאמן מנשה קדישמן, בביתה בכפר מרדכי ריגש את אברהמי. "הסתובבנו ברחבי הכפר מלווים בעדת כלבים וחתולים שאגי מטפחת", היא מספרת. "לבסוף יצא צילום בשדה הפתוח כשלצדה של אגי משעול, גיבורי המשנה הם חתול וכלב שהסכימו להצטלם. חזרתי הביתה עם ספר השירים החדש של אגי ושקית לימונים".

בירושלים התמסרו לעדשת המצלמה של אברהמי סולן "הדג נחש" שאנן סטריט והכוריאוגרף רונן יצחקי. בשובה לתל אביב נכנסה לסטודיו של הכוריאוגרפית והרקדנית רנה שינפלד בעיצומה של חזרה על היצירה "לנוע לנוע אנה אני נעה", שיצרה בהשראת עבודת וידיאו של מיכל רובנר. "לצלם את הבחורונת בת ה־83 שעושה דברים נפלאים עם הגוף שלה זו חוויה", היא אומרת. "מחול ותנועה הם תחומי אמנות שמותירים בי רושם כביר".

ויכוחים מרים

אברהמי, 61, בוגרת לימודי צילום במכללת הדסה בירושלים, החלה את דרכה במקומון הירושלמי "כל העיר" ומאז צילמה עבור העיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" והפכה לאחת מצלמות העיתונות והמגזין הבולטות.

אף שכצלמת היא מקדשת את האינטימיות שלה עם המצולמים, היה זה כמעט טבעי הפעם שבן זוגה, העיתונאי והמעצב אבנר אברהמי, יצטרף למסע והפעם כמי שעוזר בסחיבת הציוד ובנהיגה. "גם ככה אני מגיעה לאנשים שלא מתלהבים להצטלם, וכשאני פורקת את הציוד הכבד זה מטיל עליהם אימה ופחד", היא משתפת.

מעבר לכך שב־35 השנים האחרונות הם בני זוג, החל מ־2002 ובמשך עשור פרסמו השניים את המדור "מצב משפחתי", שבו ערכו מפגש עם משפחות ברחבי ישראל. תחילה המדור התפרסם על כפולת עמודים במוסף "הארץ", ובהמשך נדד ל"מעריב". "במשך עשור לא החמצנו אף מדור, כולל בשבועות שבהם נסענו לחו"ל, שם צילמנו משפחות בעלות זיקה ישראלית", אומרת אברהמי. "כדי להסביר את הקונספט אני מביאה כדוגמה את מושב זנוח ליד בית שמש. לא הפסקתי לנדנד בטלפון למזכירות המושב שיאתרו לי משפחה שתתארח במדור. מעולם לא ערכנו תחקיר או אודישן למשתתפי המדור, מתוך תובנה שלכל אדם יש סיפור מעניין. תמיד רציתי להביא למדור את האנשים האנונימיים המעניינים, דמויות שהזכירו לי את דיירי שכונה ב' בבאר שבע, שבה גדלתי. שכונה מעורבת ומגוונת של עולים וילידי הארץ".

כיום השניים מתגוררים בתל אביב, הורים ליואב, 31, דוקטורנט החוקר אצות, ונגה, 28, אחות בבית החולים פוריה בטבריה. "אני אוהבת את העבודה המשותפת שלנו", אומרת אברהמי. "על רקע תיעוד משפחות של אחרים, אבנר ואני חיים את חיינו. העבודה מניבה חוויות, תובנות ותחושות לגבי המשפחות שנחשפו לפנינו, וגם לא מעט ויכוחים. בעידן שלפני המצאת הווייז ניטשו ויכוחים מרים על הניווט. מאז העניין נפתר והשלום שורר בטויוטה".

את חושבת על העתיד?
"את מתכוונת לגילה של הצלמת? כן, הקושי הפיזי כבר מורגש. כשמגיע שלב החניה הרחוקה מהיעד, וההעפלה עם הפלאשים, החצובות והמצלמה הכבדה לקומה שלישית בלי מעלית, עולות מחשבות והתלבטויות אם הגיע הזמן לערוך שינוי בקונספט הטכני בעבודתי. בינתיים אני לא מוותרת לעצמי למרות האתגרים".