אנו מכריזים בזאת: ספר חדש חושף את הרגעים הדרמטיים מאחורי הכרזת המדינה

במשך למעלה מ־30 שנה חקר הפרופסור למשפטים יורם שחר את המסמך המכונן “מגילת העצמאות”. “אני תמה איך בין ההיסטוריונים לא קם עד היום מי מהם לחקור את נסיבות כתיבת הכרזת העצמאות”, הוא אומר.

מסקנותיו יוצאות כעת לאור בספר “כבוד, חירות ועמל ישרים” (בהוצאת מכון בן־גוריון ומכון ברג) שמביא את הסיפור שמאחורי ההכרזה המפורסמת. אחד הגילויים שלו בספר קשור לעצם השימוש במילה “מגילה”. “שמו הרשמי של המסמך הוא ‘הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל’, ומטעמי נוחות אני מכנה אותו בספר ‘הכרזת העצמאות’", אומר פרופ' שחר. "בצילום המפורסם מטקס ההכרזה רואים את בן־גוריון מקריא אותה מדף נייר רגיל. אם אמורה להיות מגילת קלף, היכן היא? הרי לו הייתה, היו מציגים אותה לציבור כפי שנעשה בארצות הברית.

קרוב לוודאי שהשימוש במילה ‘מגילה’ נעשה כדי לתת תחושה של קודש, ולפיכך האותיות בהכרזה נראות כאילו שסופר סת”ם עיצב אותן. הגרפיקאי הרשמי, אוטה וליש, מי שעיצב גם את בולי הדואר הראשונים, אכן פנה לסופר סת”ם. כשלא צלחה מלאכתו של זה, וליש, שלא התמצא באותיות של קודש, צייר אותן שבועות לאחר האירוע במוזיאון כמיטב יכולתו”.

הגילוי השני של פרופ’ שחר, 74, חושף שנשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן, הכיר במדינת ישראל דה פקטו זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות של בן־גוריון, על סמך נוסח קודם של ההכרזה - שהוגש לו בשוגג על ידי שגריר ישראל המיועד בארצות הברית, אליהו אילת. בנוסח הקודם הייתה הבטחה, שהתגלתה כהבטחת שווא, להתבסס על גבולות תוכנית החלוקה מכ”ט בנובמבר, לפי דרישת הממשל בוושינגטון.

“יצא, שהנוסח השגוי עזר עם השגת ההכרה האמריקאית למדינת ישראל הצעירה הרבה יותר מהנוסח הרשמי, שהייתה לו משמעות סמלית בלבד”, אומר פרופ’ שחר. “אך בעוד שזה התקבע בזיכרון הלאומי, הנוסח שהוגש לטרומן צלל אל תהום הנשייה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו התגלתה הטעות בזמן אמת. בלי ההכרה האמריקאית עלול היה כל המפעל הציוני לרדת לטמיון”.