לכמה שעות בערב אחד, תדיח האמנות את הבירוקרטיה. זה יקרה מחר (חמישי), כשבניין המישלמה ליפו, הגוף העירוני של עירית תל אביב יפו והנציג המובהק של הבירוקרטיה העירונית לשירותי רווחה, חינוך, חניה לתושבים המקומיים - יהפוך לאתר תרבות ואמנות רב תחומי של "קבלת קהל" מסוג אחר, ויתפרש על פני חללי וחדרי הבניין, ובנתיב הרכבת הקלה בשדרות ירושלים, המוביל אל המישלמה. ובמילים אחרות: פסטיבל פרוע וחדשני "יפו 110".
"יפו היא אחת המעבדות האנושיות המרתקות. עיר מסעירה, עשירה ושופעת, המשלבת רב תרבויות עם חיבור של נרטיבים, סיפורים היסטוריים וקווי תפר זהותיים. עיר שמתפוצצת ממתחים", אומר עוז זלוף המנהל האמנותי של הפסטיבל.
מה יעודו של הפסטיבל?
"'יפו 110' צומח מקווי התפר החברתיים זהותיים ותרבותיים של יפו ומתייחס אליהם. אל הערבי והיהודי, לוותיקים עם התושבים החדשים, דתיים, חילוניים ומסורתיים מבוגרים וצעירים ויוצר הכלאה בין תרבות מובילה ומתקדמת לתרבת מקומית, וכל זאת בהשתתפותם של אמנים ואמניות ערבים ויהודים תושבי העיר, המשמיעים קולות אישיים אמנותיים במטרה להבין ולעבד את הקונפליקטים הרוחשים, לתת מקום ולחלומות ולכעסים ולפתוח דלתות ואפשרויות לאנשי הקהילה ולתרבותם, ולא רק לפרוייקטים נדל"ניים".
אחד האירועים 'המופרעים' והמרכזיים ב"יפו 110" מתייחס לאחת הבעיות (ואולי ה-הבעיה) האקוטיות של תל אביב יפו: החניה. האירוע "תשוקה ומועקה במחלקת חניה" בהשתתפות פרופורמרים, ליצנים, שחקנים ועוד שיופיעו במשך שעה בשבעה אירועים שונים על הנושא שצובר בתוכו אמוציות. "הם יצרו מתוך עצבים ממש" מחייך זלוף.
בין "העצבנים" שיופיעו ב'תשוקה ומועקה במחלקת חניה' האמנים יעל טל שמגיעה בחודש תשיעי למחלקת החניה ובמצוקתה פורצת בבכי מול הפקידה שמצטרפת לבכיה. ענת דרימר ליצנית ואמנית ספוקן וורד, סובחי חוסרי שעושה תיאטרון פיסי, וגם מיכל צורן, זהר אלמקייס, איאת אבו שמיס ותום בריל.
"תור לשירה" הוא אירוע להקראת שירה בערבית ועברית בדלפקי הקבלה, מפי משוררים יפואים והופעה מוסיקלית על המרפסת הראשית הפונה לשדרות ירושלים. חמודי גאנם מורה בבית ספר יסודי שיצר עם תלמידיו מיצב המורכב מציורי הילדים, המבטאים את יחסם לסכנת בלוני הגז מתחת לבתיהם. עלמה שניאור מורה ליוגה ואמנית שעבודותיה מוצגות במוזיאונים, יצרה עם נשים ערביות ויהודיות את "יפו מתח", פרוייקט צילומי במרחבים שלהן.
שי זילברמן עם "מניפסט דאדאיסטי" קולאז' העשוי מדוחות חניה מצהיבים שקיבל ביפו לאורך השנה, ונתלה לאורך הבניין. האמן טל בוניאל ביצירתו "בטן הלוויתן" הופך את החניון התת קרקעי ללוויתן, ולא סתם לוויתן – אלא גופת לוויתן שנסחפה לחופי יפו לפני כחודש, המחוברת אל פסל הלוויתן המפורסם של אילנה גור שמעל נמל יפו.
"דבקה" זהו ציור רצפה של אלא היתם ובהשתתפות הקהל, שגם יזכה ויקבל מהאמנית שיעור בריקוד דבקה על מצע ציורי. תיאטרון רחוב מחאתי של אנסמבל התיאטרון הערבי עברי יפציע עם תיאטרון רחוב המוחה על פערי המעמדות המקומיים.
ליאן שרקייה עם המיצג הענק "תפוזים מפרדסי יפו" הדן בשאלה למי שייכת קרקע הפרדסים? הצלם והבמאי ליאור חורש יצר סדרת צילומים מבויימת "שכנים", עם מי שהם ולא במקרה, השכנים שלו. סמרט היילו כוריאוגרפית ורקדנית מלמדת מחול גם בקהילה המקומית, תפציע במופע מחול "בית ריק לשיחות עם עצמי", שיתקיים בקומה השניה בחדר 235, חדר פקידותי אפור.
החיד"א 6 – יוצרות סדרת הרשת, יפיקו פרק מיוחד על חיי השכירות ביפו באירוע פרפורמנס שיעלה בחדר הישיבות של המישלמה. פנינה לבנה תארגן מסיבת פיז'מות לנערות, שיתקיים במשך חמש שעות בחדר הישיבות כשהקהל מוזמן לקחת בו חלק פעיל. אדווה דרורי תציב "אוהל מחאה סרוג" ובו תכין על טבון פיתות וטקסטים מבצק בעברית וערבית, והקבל יוזמן לאכול וליצור אמנות מאותו החומר.
במקביל לעשרות האירועים שיתקיימו בבניין המישלמה החל מ-17:00 ועד 01:00 בלילה - יגלשו אל הרחוב בשדרות ירושלים מופעים שונים ויחודיים.
"יפו אינטראקציה" האירוע המרכזי שהוא תערוכה הכוללת יצירות אמנות שנוצרו בשיתוף תושבי שכונות העיר, בהן ציור על שלטי חוצות, הקרנות על מבנה העיריה, עגלות עם פסלי אמנות שינדדו לרוחבן של שדרות ירושלים וסימפוניה מקומית – מופעים של קבוצות יוצרות מקומיות: תזמורת, מקהלות ספוקן וורד ועוד.
הפסל אנדרס גורוביץ' יציג פסל סביבתי שנוצר מגדרות הרכבת הקלה, ועליו יוקרן וידאו השתתפותי שנערך מצילומים של תושבים יפואים בשדרות ירושלים בשנים של בניית הרכבת. וגם אוכל יהיה. האמן והשף צ'נצ'ל בנגל, עם המיצב "צ'פטי הודי' יזמין את הקהל לאכול לבשל ולהצטלם.
בנוסף, ולאורך שדרות ירושלים יעלו הצגות ילדים של תיאטרון "אלמינא" והתיאטרון הערבי עברי. והרשימה עוד ארוכה. עוז זלוף, 35, בוגר המדרשה לאמנות, אוצר אמן ומנהל אמנותי המרבה לעסוק באמנות מבוססת קהילה "זו השליחות שלי", נמנה עם מקימי "תנועת תרבות", לביסוס קהילות אמנים בפריפריה.
בשנים האחרונות הוא חולק את זמנו ועשייתו בין תל אביב לעפולה כאוצר של הגלריה המקומית ועבודה עם הקהילה. שתי עבודות וידאו שיצר הוצגו בגלריות "אלפרד" ו"אורנים", האחת "להגיע לגילי להגיד נכשלתי" הכוללת מונולוגים מפי שלושים אנשים בגילאים שונים המדברים על תחושת החמצה בחייהם, ועבודת הוידאו השניה: "החמצתי המון הזדמנויות" מתמקדת בתחושת חוסר ההכרה וחוסר המימוש העצמי של אמו, כשהאמן הצטלם כשהוא מדובב אותה, בעודו מחופש בבגדיה ועוטה פאה.
"פקידי המישלמה 'נותנים' לנו את מבנה העיריה , לצרכי אמנות. במעשה הזה אנחנו הופכים את האמנות לחיונית. כי כשאמנות לא נמצאת במקומות הרגילים שלה, במוזיאון גלריה במה - נוצרת הזדמנות חד פעמית להפוך אותה להיות חיונית, לאמנות שיש בה צורך" מסכם זלוף.