תמונות חייו: הצצה לצילומים שטרם נחשפו מהאלבום המשפחתי של יהודה בארקן

עם הילדים בבריכה

דנה: “בכל שבת היינו מבלים בקאנטרי של רמת השרון מכיוון שאבא היה עושה שם ערבים של הרצאות וצחוקים, והתמונה הזו מבליטה היטב את המשפחתיות ואת תקופת הזוהר הזו. זה זיכרון מתוק ומלא אהבה כי תמיד היה כל כך כיף”.

עידו: “התמונה הזו מזכירה לי שאבא אהב להמציא. להמציא שמות ייחודיים לחברים ובני משפחה, להמציא שירים; נושאים שנאמרו במושב האחורי באוטו ישר היו מתורגמים לשיר עם תיפוף על ההגה. הוא גם אהב להמציא מונחים בניחוח יידיש לפעולות כאלו ואחרות. למשל בבריכה, שאליה כל כך אהבנו ללכת עם אבא כילדים קטנים, הוא היה נכנס איתנו למים ועושה לנו ‘זאגה’, שזו בסך הכל זריקה למים, אבל עם טקס אמירות ‘זאגה!’ אחד לשני בקצב מתגבר”.

בחתונה עם נילי, לצד זאב ושולה רווח

רועי: “זו תמונה משנת 75’. החתונה נערכה בתקופת צילומי הסרט ‘לופו’. זאביק ואבא היו חברים, לא היו חברי נפש קרובים מאוד, אבל הם נפגשו מדי פעם, והייתה ביניהם אהבה והערכה הדדית רבה. כולם חושבים שהם עשו איזה שישה־שבעה סרטים יחד, אבל בסך הכל הם עשו רק שני סרטים יחד: ‘צ’ארלי וחצי’ ו’חגיגה בסנוקר’. אבל היה בחיבור ביניהם הרבה חוזק, ובאמת הם הותירו חותם. אגב, החבר הכי קרוב של אבא מתעשיית הקולנוע היה אריה מוסקונה”.

מניח תפילין בבית כנסת

רועי: “התמונה הזו צולמה בשנת 1990 במהלך הנחת תפילין בבית הכנסת ברמת השרון, כמה ימים לפני בר המצווה שלי. זה צולם שנה לפני תחילת החזרה בתשובה של אבא שלי. לא היינו בית דתי, ואפילו רחוק מזה בהתחלה, אבל לא היה לי ספק שאני הולך לעלות לתורה, ואבא שלי מאוד התרגש מהרגע הזה. אבא לא ידע להניח תפילין לפני כן, ולמדנו ביחד את הנושא הזה והוא מאוד אהב את זה. כנראה הניצוץ היה שם אצלו והתחבא. הוא היה בעננים מהנחת התפילין”.

בשירות הצבאי

רועי: “אבא שירת בהתחלה בחיל ההנדסה, והתמונה הזו משם. התמונה הזו מראה את הרצינות שלו בתפקיד הזה, אבל הוא נורא רצה לעוף משם. מהר מאוד מישהי שהוא הכיר אמרה לו שהיא יכולה לדאוג שיעבירו אותו ללהקה צבאית, והוא הבין שהוא לא בכיוון של הנדסה. בלהקה הצבאית הוא פגש לראשונה את אמא שלי. שנים אחרי זה אמא שלי גרה באותו בניין של אבא שלי, ושם ניצת הרומן שלהם”.

כילד

רועי: “זו תמונה מרגשת, רואים את העיניים הטובות שלו, את הפנים היפות ואת החיוך הכל כך אופייני שלו. ילד יפה תואר שהחיוך ליווה ואפיין אותו עד יומו האחרון”.

בתקופת השירות הצבאי

רועי: “זו תמונה שצולמה בתקופת היותו של אבא בצבא. רואים דרך הבעת הפרצוף המצחיקה את חוש ההומור הנפלא שלו. זה רגע של השתטות שכל כך אפיין אותו. כנער הוא החל לעשות מתיחות, בעיקר לסבתא שלי, והקטע של להצחיק היה תמיד חלק ממנו. אבא שלי היה שטותניק מגיל צעיר, והתמונה ממחישה את זה היטב”.

מתופף בצעירותו

דנה: “כנער הוא לא חלם להיות שחקן, אלא חלם בכלל להיות מתופף. אומנם הוא עשה מתיחות כנער והיה לו כישרון משחק, אבל תיפוף היה החלום. הוא הגיע למבחנים ללהקה צבאית כמתופף, אבל זה התגלגל למערכונים והוא התקבל כשחקן־בדרן ללהקת פיקוד צפון”.

רועי: “אבא שלי תמיד אהב לתופף, ובארוחות תמיד היינו מתופפים על השולחן. בשלב מסוים המשחק כנראה תפס אצלו יותר חזק, וזה דחק את התיפוף הצידה. כנער הוא למד תיפוף בבית הספר למוזיקה מודרנית של הרמן קוסלה והיה מתופף לא רע בכלל. לפני 25 שנה באיזו בר מצווה של מישהו מהמשפחה אבא רצה לעשות לו קטע תיפוף ולאחל לו מזל טוב. אז הלכתי לחבר ברמת השרון כדי להביא לו סט תופים, ואבא באמת הפגין יכולת תיפוף יפה מאוד. היה לו את הכישרון לכך”.

עם הנכדים

עידו: “כשחקן הוא היה אבא גנוב. בחיים האמיתיים הוא היה סבא גנוב. אבא היה מייצר סביבו תחושה של כיף וחיוכים. כילדים הכי אהבנו ללכת לאבא בסופי שבוע. היו המון רגעים של אושר וכיף, מינוס הסטירה שקיבלתי, שהיום, כשיש לי חמישה ילדים, אני לא מצדיק אותה, אבל לגמרי מבין מאיפה זה בא. אבא היה עסוק בלהפיץ אושר וכיף לכמה שיותר אנשים עד ימיו האחרונים. הוא היה מעיד על עצמו שהוא לא היה אב השנה, אבל בהחלט הוא היה סבא גדול מהחיים.

הילדים שלי השתגעו עליו. הוא היה מצחיק ומעניין ועושה משחקים ומביא איתו תמיד יחד עם החיבוקים והחיוכים גם שקיות מלאות בממתקים, ממש כמו סנטה קלאוס. מאז שהוא נפטר, בערך אחת לשבוע, הילדים נזכרים בסבא ובאים אליי בדמעות. הוא היה המון עבורם. הסבא הגנוב שלהם. התמונה הזו שלו איתם ממחישה את האהבה הגדולה ששררה ביניהם”.

עם הבת דנה

דנה: “כמו רוב ילדי שנות ה־80, הערצתי את מייקל ג’קסון, טרום תקופת הפדופיליה שלו. יום אחד אבא שלי חזר מלאס וגאס עם חולצה עם תמונה של מייקל, ועליה חתום באנגלית: ‘לדנה באהבה ממייקל ג’קסון’. אני כמובן השתגעתי מהתלהבות והבאתי אותה איתי לבית הספר במשך חודש שלם והשווצתי. זה היה נראה לי הגיוני כי הוא סיפר לי איך ישב על הבר בקזינו בלאס וגאס עם חבר, ולפתע נכנס מייקל עם שומרי הראש שלו, והתיישב על הבר. הם התחילו לדבר ואבא סיפר לו כמה אני מעריצה אותו. מייקל ביקש מהנהג שלו שיביא לו מהאוטו חולצה עם תמונה, הוא הביא ומייקל חתם לי בהקדשה אישית. שנים הסתובבתי עם הידיעה הזו, ורק כשכבר הייתי אמא בעצמי, בסביבות גיל 35, באיזו שיחה רנדומלית, אמא שלי אמרה לי: ‘זה כמו שהוא עבד עלייך עם החתימה של מייקל ג’קסון’. שומו שמיים, הייתי צריכה מנוף להרים את הלסת. הוא פשוט עבד עליי, ואמא הייתה בטוחה שאני כבר מזמן יודעת. בקיצור, גם עלינו הוא הצליח לעשות מתיחות”.