29.3.24 – 24.10.24
אוצרת: ענת דנון סיון. עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור.
מה היה קורה אילו ההיסטוריה הייתה משנה את מסלולה ובוחרת נתיבים אחרים של קיום יהודי?
בתערוכה במוזיאון תל אביב, האמנית נטע ליבר שפר חוזרת אל צמתים היסטוריים ביחס לשאלת הזהות וההתיישבות היהודית לפני קום מדינת ישראל ב-1948.
נטע ליבר שפר זוכת פרס שיף לאמנות, חוזרת בתערוכה במוזיאון תל אביב, אל צמתים בהיסטוריה היהודית מהמאה ה-18 ועד הקמתה של מדינת ישראל ב-1948. היא מפנה את המבט אל אירועים ורעיונות היסטוריים שנשכחו או נדחקו לשוליים, לטובת הסיפור ההגמוני של ההגשמה הציונית.
בתערוכה תחת הכותרת "על תקוות וחלופות אחרות", מוצגת מפת עולם המציגה ערים, מחוזות וארצות, שהוצעו לאורך השנים כחלופות שונות לפתרון מדיני לעם היהודי. עשרות הצעות מסוג זה להתיישבות העם היהודי, הועלו לפני מלחמת העולם השנייה. בחלק מהטריטוריות התקיימה התיישבות יהודית מאורגנת כלשהי, ובחלקן אפשרות זו לא מומשה לעולם.
מסביב למפה, מוצגים רישומי פחם מונומנטליים של סירות הנושאות עליהן דמויות המייצגות רעיונות ואמונות שנדחקו או לא מומשו בהיסטוריה היהודית, כמו החזון האוטופי של הרצל למדינת היהודים, מנהיגות נשית של חלוצות שפעלו למען חברה צודקת וקידום נשים, התנועה הכנענית שראתה בעבריות הקדומה בסיס לחיבור הלאום היהודי למרחב המקומי, הגלות כדרך חיים ואידיאולוגיה בחזונו של ארגון הבונד (כל מקום בו אנו חיים הוא ארצנו), רעיון הלבנטיניות בתפיסתה של ז'קלין כהנוב, הכמיהה לחזור לאורח החיים המקראי תוך דילוג על 2,000 שנות גלות, ובחינה מחודשת של שורשי הקשר בין יהדות, מזרחיות וערביות.
סירות רעועות בלב מרחב שומם, מנווטות אל עבר אופק אידיאולוגי, חברתי ורוחני, מהדהדות קולות מן העבר, אל תוך המציאות העכשווית. מיצב הרישום העצום המקיף את הצופים בתערוכה מכל עבר, אינו מתרפק על העבר, אלא חותר תחת ההווה ומבקש להנכיח ריבוי קולות וזרמים. פעולת החשיפה של האמנית היא לדבריה: "טאטוא של העפר מעל המאורעות הנחבאים". התערוכה עליה היא עובדת למעלה משלוש שנים, נפתחת בתקופת המשבר הקשה ביותר של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. מציאות זו בה אנו חיים בהווה מזמנת מבט מרתק אל העבר ומציעה התבוננות מחודשת בדרכים שלא הלכנו בהן.
נטע ליבר שפר (נ.1972) היא בוגרת תואר שני בהצטיינות בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, ותואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל, ירושלים. בנימוקי השופטים לבחירתה לזוכת הפרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית לשנת 2023 נכתב כי "עבודתה בולטת בממדיה החריגים, עושר הפרטים ואמביציה של "סיפור המסגרת" שמאגד אותן. הדבר מפתיע שבעתיים, מאחר שהמדיום שבו היא עובדת הוא רישום – בעיפרון, בפחם או בצבעי מים על ניירות גדולים. הרישום בידיה הופך לכלי אפקטיבי ביצירת חוויית צפייה מושכת עין ולב, אך גם כאמצעי חוקר ומתעד המתחקה אחר שרידים תרבותיים, היסטוריות ידועות יותר ופחות, וכזה היכול להשיב חיים במה שנידון לכליה ושכחה".
יצירתה של ליבר שפר מבוססת על מחקר היסטורי מעמיק והפרקטיקה שלה משתלבת במגמה אמנותית עכשווית של כתיבת היסטוריה חלופית.