אהרן איפלה הופיע בקריירה הבינלאומית העשירה שלו באתרי הסרטה מהקורצים בעולם לצד גדולי השחקנים, מג'ון גילגוד וברט לנקסטר עד דסטין הופמן וג'וליה רוברטס, ובסדרות טלוויזיה כמו "הוואי חמש אפס", "קוז'אק" ו"ספינת האהבה", אבל כשהוא נשאל בכיתות האמן שהוא מעביר בסינמטק תל אביב ובקמפוסים של אוניברסיטאות בארץ היכן הוא היום, איפלה משיב בקצרה – "ביפו".
אכן, איפלה לבית יפלח, הקצין המשוחרר הצעיר – שיצא לחו"ל בעקבות האהבה ונסחף לקריירה מרתקת – חזר לגור במקום שבו עברו עליו נעוריו. "הפכתי את היוצרות כשגיליתי שאפשר להמשיך לקיים קריירה בחוץ ולגור בארץ, ליד המשפחה שלי, שאני מרגיש קרוב אליה", הוא מסביר.
בלי לוותר על מעונו בלוס אנג'לס, פסיעות מהוליווד, עסוק איפלה בבניית דירת גג ביפו, ו"אגב כך מתרגל להיות שוב ישראלי, תוך כדי התמודדות עם קשיי הבירוקרטיה כאן". כדרכו, הוא מתנסח בעדינות ואומר: "אני לומד לשחות בין הגלים פה, אבל זה לא קל, מה גם שלא ממהרים להציע לי תפקידים בארץ. הבמאים והמפיקים בארץ לא ממהרים לגלות אותי, וטוב שזוכרים אותי בחוץ. הנה, באחרונה הצטלמתי בתפקיד ראש ממשלת ישראל, דווקא ממוצא מזרחי, בסדרה הוליוודית חדשה, לצד טים רובינס. כשחקן אני מחליף כל הזמן זהויות. בתקופה האחרונה שיחקתי הן ראש מאפיה רוסית והן איזה טורקי".
איזה טורקי?
"טיפוס של האיש הרע, רופא טורקי, ממחוללי שואת הארמנים. הרעים הם, כמובן, לא סימפתיים, אבל בשביל שחקנים אלה דמויות עם בשר".
התפקידים האלה עוזרים לך בשוק המקומי?
"שום דבר לא עוזר. יש גורמים בתעשייה בארץ, שלא משנה מה אעשה בחוץ, מבחינתם אני לא קיים. לו אני הייתי כאן במאי ומפיק, ויודע שבישראל נמצא שחקן שהיה טוב להוליווד וללונדון, הייתי חוטף אותו. אבל מה? אין מבט החוצה. חושבים שפה המציאו את הגלגל".
דבריו הכואבים של איפלה קשים לעיכול. אני נזכר כיצד בראיון הראשון שערכתי עמו, לפני כמעט 40 שנה, הוא סיפר בהתלהבות על תפקיד של בן תערובת, פיליפיני־ספרדי, ששיחק בסרט אמריקאי שצולם באיי הפיליפינים, ודיבר בשפע אופטימיות בנוגע לסיכוייו לזכות בקריירה מקבילה בארץ. בפועל כיכב מאז בסרט ישראלי בודד, "גשר צר מאוד", בבימוי נסים דיין. וגם זה היה מזמן, אי אז ב־85'.
שני תפקידים, סרט אחד
לאיפלה – שעלה בילדותו ממרוקו למעברת מחנה ישראל, שם שיחק את יהודה המכבי באחת מהצגות בית הספר – לא היה ניסיון משחקי רב כשיצא ללונדון. הסינמה פרדיסו המפוקפק שלו היה במעברה, שם היו מקרינים סרטים על גבי בד שנמתח במבנה שהפך לקולנוע המקומי. את מסעו להוליווד החל כילד שמכר שם בוטנים כדי לסייע בכלכלת משפחתו.
בלונדון התגלגל בין עבודות שונות, למד משחק וראה את אבק הכוכבים במיני־סדרה הבריטית "משה", שם שיחק את יהושע בן נון, לצד ברט לנקסטר, אנטוני קווייל, אינגריד טולין ואיירין פאפאס. "אני אוהב ללמוד מגדולים ממני, בטח ממקצוען כמו לנקסטר", סיפר אז. "בימים שבהם הייתי פנוי מצילומים, הייתי הולך לסט ועוקב אחר העבודה שלו. הוא היה השחקן שהכי הערצתי בילדותי. פתאום הוא היה מולי, בשר ודם. 'למה אתה קורא לי מיסטר לנקסטר?', כמעט התעצבן עלי פעם. 'פשוט קרא לי ברט'. לך תקרא לאלוהים שלך בשמו הפרטי".
מכאן אנחנו מקפצים בין הפקות שבהן השתתף. אחת מהן, בשנות ה־70, הייתה סדרת הפשע "קוז'אק", שבה כיכב טלי סבאלאס, שניכר בקרחתו ובסוכרייה על מקל שנהג למצוץ. "שיחקתי שם צלם אופנה שקוז'אק מאשים אותו ברצח", מספר איפלה. "הוא אהב את זה שאני ישראלי, והיה קשר מאוד טוב בינינו. טיפוס נחמד, חובב נשים. הייתה לי אז חברה, חתיכה דווקא, שבאה לבקר אותי על הסט, והוא די ניסה לפלרטט איתה".
ממנו עובר איפלה לאשת החיל, הוונדר־וומן, לינדה קרטר, שעמה היו לו שתי אפיזודות בסדרת הפעולה ובסרט טלוויזיה שבו גילמה את ריטה הייוורת'; הוא שיחק את מאהבה, עלי ח'אן. "אישה מרשימה, מאוד מאוד יפה", הוא מחמיא לה. "אני זוכר אותה כחתיכה אמיתית".
ל"שושלת" הגיח כמאהב של ג'ואן קולינס, שאפילו הצליחה להפתיע אותו: "כששיחקתי בלונדון בהצגה 'נשמע במקרה', מחזה של פיטר יוסטינוב, קולינס הגיעה בפרמיירה לחדר ההלבשה שלי להחמיא לי. היה שם רגע מביך. אורחים שהזמנתי חיכו לי כדי לצאת למסעדה, והיא בלי בעיות הזמינה את עצמה להצטרף אלינו. זה השתלם. כשהגעתי להוליווד, היא אירחה אותי יפה מאוד".
ג'ואן קולינס. צילום: רויטרס
ב"נשמע במקרה" שיחק איפלה בתיאטרון האנגלי המלכותי עם דבורה קר, הכוכבת האגדית של "מעתה ועד עולם". על כך מספר: "שיחקתי שם משורר רוסי שמתפרץ בטעות לבית שלה ומתאהב בה, לא פחות ולא יותר".
איפלה נהנה להתרפק גם על זיכרונותיו מסדרת "הוואי חמש אפס". "זאת הייתה בשבילי הזדמנות לבקר בהוואי, שם לא הייתי קודם לכן, ולהכיר שחקן חביב כמו ג'ק לורד", הוא משחזר. "בהסרטה הוא די אהב לדבר על פוליטיקה, שיבח את גולדה מאיר. ברגע מסוים, כשאני, בתפקיד של שייח' ערבי, לא כל כך הסכמתי לתדרוך של הבמאי, עשה לורד מעשה לא שגרתי והתערב לטובתי. 'איפלה צודק', הוא אמר. איזה איש היה לורד. יש ברשותי מכתב ממנו, שבו הודה לי על שהגעתי להוואי והופעתי איתו בסדרה".
ג'ק לורד. צילום: ללא קרדיט
את התפקיד המלכותי של פרעה גילם איפלה בסרט ההוליוודי "המומיה", שצולם בהשקעה של 100 מיליון דולר. "כנראה התאמתי לדמות", הוא משער. "שיחקתי את פרעה בחמש הפקות שונות, כולל במחזמר שהוצג בלוס אנג'לס. מצרי אחר, הפעם שר ההגנה, יצא לי לשחק ב'מלחמתו של צ'ארלס ווילסון', סרט של מייק ניקולס, שבו מצאתי את עצמי עם ג'וליה רוברטס וטום הנקס.ממצרים אפשר לעבור למרוקו. בסרט 'הבטלנים מאישתר', שם הופעתי עם וורן בייטי ועם דסטין הופמן. בסרט הזה קרה משהו שהוא די נדיר בקולנוע, שיחקתי שם שני תפקידים – הן את מלך מרוקו והן דמות של סוכן סמוי – שני תפקידים שונים לגמרי. במקור הייתי מיועד לשחק רק את הסוכן, אבל לאחר שהבמאית, איליין מיי, ראתה אותי באיזשהו סרט אנגלי, החליטה לשבץ אותי גם בתפקיד אישתר, מלך מרוקו. לי זאת הייתה הזדמנות לחזור למדינה שבה נולדתי".
דסטין הופמן. צילום: רויטרס
חוויות?
"כשהסתובבתי בשוק בין הצילומים, הבחנתי בהתגודדות של אנשים. כשהתקרבתי למקום, ראיתי את הופמן בוויכוח עם מוכר מקומי כתוצאה מאי הבנה.
כשהסברתי למוכר מה רצונו של הלקוח שלו, הופמן התחיל להחליף צבעים. 'איך למדת ערבית תוך שבועיים?', שאל בתדהמה. לך תסביר לו. כשפגשתי אותו כעבור שנים באירוע של האקדמיה לקולנוע בארצות הברית, שבה אני חבר, ושאלתי אותו אם הוא זוכר את 'הבטלנים מאישתר', הופמן, שנכווה קשות מהביקורת ואולי לקח ללב את הפסדי העתק של הסרט הזה, חייך אלי ואמר – 'אם היה לך בסרט יותר זמן מסך, אולי היינו מצליחים יותר'. לי, אגב, יצא רק טוב משם. עם השכר הנכבד שקיבלתי על התפקיד הכפול יכולתי לרכוש בית נאה בבוורלי הילס".
איפלה ב"הבטלנים מאישתר". צילום: צילום מסך
הסרט שבו ראתה מיי את איפלה היה "מסיבת ציד". "תאר לעצמך שמרוקאי שכמותי שיחק לורד אנגלי בסרט הזה, שבו היה לי הכבוד לשחק לצד ג'ון גילגוד, ג'יימס מייסון ואדוארד פוקס", מספר איפלה. "אם יש סרטים שבהם לא הייתי רואה את הכוכבים הגדולים, כאן כל הזמן הייתי עם סר גילגוד. מתוך הכבוד שהיה לי אליו, לא העזתי לדבר איתו חוץ מ'גוד מורנינג' פה ושם. יום אחד הפתיע אותי כשקרא לי לשבת לידו (מחקה את מבטאו האנגלי – יב"א): 'למה אתה לא מדבר איתי?', הוא שאל אותי והתחיל לפטפט בחביבות. הצילומים שם נמשכו חודשיים וחצי, ומאז כבר לא התביישתי לפנות אליו".
"צריך לפעמים מזל"
איפלה נהנה להיזכר בכוכבים שבמחיצתם שהה בקריירה שלו, אבל כשזה מתקשר עם ישראל, הוא לא צוהל במיוחד. כך הופיע בראשית דרכו בתפקיד משני בסרטו של נורמן ג'ואיסון, "כנר על הגג", ואיכשהו לא התחבר עם חיים טופול. איכשהו גם לא זכה להיות חלק מהאימפריה של מנחם גולן, פרט לאיזה סרט נינג'ה של "קנון". "אין נביא בעירו", סח איפלה בנימה מהורהרת.
אנחנו עוברים ל"עירו". 85'. הסרטת הסרט "גשר צר מאוד". אז הזמין אותו נסים דיין לשחק בתפקיד הראשי של בני תגר – עורך דין מצליח, נשוי ואב לשניים – היוצא לשרת כתובע הצבאי ביהודה ושומרון ונקלע לרומן אסור עם צעירה פלסטינית. את הצעירה גילמה סאלווה נקארה. "משיחות מחוץ לצילומים הבנתי שיש לה ביקורת חריפה על המדינה", סיפר לי אז בראיון. "אולי נחליף נושא?"
איפלה ב"המומיה". צילום: צילום מסך
"נהניתי מאוד לעבוד עם נסים דיין, שגם כתב את התסריט עם חיים חפר", מוסיף איפלה. "עם זאת, מהר מאוד גיליתי שכאן זה לא הוליווד. כמעט לא היה יום צילומים בלי בעיות על הסט, טכניות בעיקר, מה שלא הפריע לי להתרשם מנסים דיין, שבעיני הוא במאי בחסד עליון".
תפקידך ב"גשר צר מאוד" אמור היה להיות הגשר שלך בה"א הידיעה לתפקידים בארץ. איך זה לא התרחש?
"עד היום אני לא יודע להסביר מה קרה, בפרט שהסרט, שבו יצא לי לשחק בראשונה בעברית ועוד קצין צה"ל, היה טוב וניבא את האינתיפדה הראשונה. כנראה צריך לפעמים מזל".
תקן אותי אם אני טועה, אבל זאת לא הייתה הפעם היחידה שבה לבשת בסרט מדי צה"ל.
"זה היה רב סרן, אבל שיחקתי אותו הרחק מכאן, בסרט על מבצע אנטבה, שצולם בקליפורניה, עם צ'רלס ברונסון ופיטר פינץ' בתפקידים הראשיים".
נעוריו הרחק מאחוריו. איפלה בן ה־74 שופע חיוניות ועם הקרחת הבוהקת א־לה קוז'אק, נראה צעיר מגילו. מה עם החצי השני? איפלה, שהיו לו לא מעט רומנים, חי זה מכבר חיי רווק, לאחר תקופת נישואין לא ממושכת בעברו הרחוק. ניכר בו שלא היה מתנגד להתייצב מתחת לחופה, אבל קודם לכן היה מצפה לשחק כאן בעברית.
דיין. צילום: רפי דלויה
למעשה זה היה כמעט בהישג יד. הבית שבו מתגורר איפלה ביפו, ובו הוא בונה את דירת הגג החלומית שלו, נמצא במרחק של דקת הליכה מתיאטרון "גשר". "היה לי דיבור עם מנהל התיאטרון, יבגני אריה", הוא מגלה.
ומה יצא?
"כמו שלא יוצא כאן בהרבה מקומות אחרים. זאת המציאות".