מיליארד דולר בייבי: איך הצליחה דיסני לנפץ שיא הכנסות שנתי ב-5 חודשים?

ממש עכשיו, בזמן שאתם קוראים שורות אלו, יכול להיות שזה קורה. גם אם לא, זה בטוח יתרחש בשעות הקרובות. כך או כך, מדובר בלא פחות מהיסטוריה בתעשיית הקולנוע - העולמית בכלל והאמריקאית בפרט. היסטוריה שמוכיחה שלמרות כל הקלישאות, תעשיית הקולנוע חיה, בועטת ומגלגלת מיליארדים, כך שהיא ממש לא צפויה להיעלם בטווח הזמן הנראה לעין.

אולפני דיסני, אחד מששת האולפנים הגדולים של הוליווד, ובוודאי אחד הוותיקים והאהודים שבהם, צפויים לחצות היום (שישי) את רף ההכנסות של מיליארד דולר ממכירת כרטיסים בשנה קלנדרית נתונה, במהירות שיא של 126 ימים (מ–1 בינואר ועד 6 במאי 2016). לשם השוואה, את השיא הקודם שברו אשתקד אולפני יוניברסל, שהגיעו לסכום הנכבד ב–165 ימים, כמעט חודש וחצי יותר, ובזכות כמות גדולה יותר של סרטים (שכללה, בין היתר, את "50 גוונים של אפור").

אולפני דיסני יעשו זאת השנה בזכות רצף של להיטי ענק, שהחל בסרט המצליח ביותר בארצות הברית מאז ומעולם "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", שאומנם יצא בשלהי 2015, אך רשם חלק נכבד מהכנסותיו השנה. הרצף נמשך עם שלושה שוברי קופות שיצאו בזה אחר זה וצפויים לרשום הכנסות של יותר מ–300 מיליון דולר כל אחד בארצות הברית לבדה, סכום שבשנים קודמות עשוי היה להספיק לסרט כדי להתייצב בראש רשימת שוברי הקופות השנתית.

והנה השנה, הסכומים האלה עפים על ימין ועל שמאל. תחילה עם להיט האנימציה "זוטרופוליס", שמאז שיצא בתחילת מרץ גרף 325 מיליון דולר באמריקה, ועוד 610 מיליון בעולם כולו; אחר כך עם העיבוד המחודש ל"ספר הג'ונגל", עם 255 מיליון דולר בשבועיים וחצי רק בארצות הברית (ועוד 435 מיליון דולר בעולם); וכעת עם "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שכבר עשה יותר מ–200 מיליון דולר בשלושה ימים מסביב לגלובוס, וצפוי לגרוף סכום גבוה בקופות באמריקה כשיוצג שם בסוף השבוע הקרוב.

תשקיף קצר לסרטי דיסני המתוכננים לחודשים הקרובים מראה שהמגמה רק צפויה להימשך, ואף להתעצם. על הפרק: סיקוול עתיר תקציב ל"אליס בארץ הפלאות", להיט העל עם ג'וני דפ מ–2010; "מוצאים את דורי", סרט המשך ל"מוצאים את נמו", מאת אולפני פיקסאר (שנרכשו על ידי דיסני בעשור שעבר), "העי"ג", פנטזיית הרפתקאות לילדים מבית היוצר של סטיבן ספילברג, וממש בסוף 2016 - סרט קומיקס נוסף מבית מארוול ("ד"ר סטריינג'"), להיט האנימציה הפוטנציאלי "מונה", וסרט נוסף בסדרת "מלחמת הכוכבים". בקיצור, תכינו את הארנקים.

יקומים קולנועיים

רווחי העתק שרושמים סרטי דיסני ב–2016 גורמים לרבים בתעשייה להרים גבה, ולתהות - ספק בקנאה, ספק ברצינות - איך הם עושים את זה? התשובה, ברוח המאה ה–21, פשוטה: השקעה חסרת פשרות במותגים ובבניית "יקומים קולנועיים".

באוקטובר 2012, כשדיסני הודיעו שהם רוכשים את חברת ההפקות של ג'ורג' לוקאס, לוקאספילם, תמורת 4 מיליארד דולר, רבים לא הבינו למה להם להשקיע במה שנתפס כ"סוס מת". החברה של לוקאס החזיקה בשני מותגים שהיו פורצי דרך בסוף שנות ה–70 ותחילת ה–80: סדרת "מלחמת הכוכבים" וסדרת "אינדיאנה ג'ונס". בשביל רבים, המותגים האלה לא נראו אטרקטיביים: טרילוגיית סרטי המבוא ל"מלחמת הכוכבים", שראתה אור ב–1999, 2002 ו–2005, נתפסה כמוצר נחות, שמפחית מערכה של הטרילוגיה המקורית. על "אינדיאנה ג'ונס" הרביעי מ–2008, עם שיה לה–באף האנמי כממשיך דרכו של האריסון פורד האגדי, לא היה בכלל מה לדבר.

בדיסני לא ויתרו, התעקשו שיש עוד חיים במותגים שיצר לוקאס בצעירותו, בעיקר במלחמת הכוכבים, ומיד החלו בעבודה על טרילוגיה חדשה, שלישית במספר, לסאגת החלל הבלתי נגמרת, לצד הכרזה על עוד כמה וכמה סרטים שמתרחשים במקביל לסרטים הישנים ומכוונים את הזרקור לדמויות ולהתרחשויות שוליות לכאורה.

ההצלחה הפנומנלית של "הכוח מתעורר" (הכנסות עולמיות של שני מיליארד דולר ממכירת כרטיסים בלבד, לפני שמביאים בחשבון את המרצ'נדייז המטורף שהודבק לכל מוצר שני שיצא) מוכיחה שהם אכן ראו את הנולד, וידעו להמר על הסוס הנכון. כעת נותר לראות עד כמה זה יהיה מוצלח בטווח הארוך (בינתיים יגיע בכל שנה לפחות סרט אחד בסדרת "מלחמת הכוכבים", עד שאבירי הג'דיי וחיילי האימפריה ייצאו לנו מכל החורים, וגם "אינדיאנה ג'ונס" מתוכנן לחזור אלינו, אבל רק בקיץ 2019).

השקעה שכבר הוכיחה את עצמה היא רכישת אולפני מארוול על ידי דיסני תמורת 4.2 מיליארד דולר בשנת 2009, ויצירת "יקום קולנועי" שבו כל גיבורי הקומיקס מסרטי מארוול השונים בעצם פועלים על אותו ציר זמן, מתקשרים זה עם זה ומופיעים בסרטים האחד של השני.

אולפני פראמאונט החלו עם זה בקטן עם "איירון מן" הראשון ב–2008, אבל היה צורך בהתערבות המסיבית של ראשי דיסני כדי להאיץ את התהליך, להציג סרטי מקור מוצלחים של "תור" ו"קפטן אמריקה" (שניהם יצאו ב–2011, אחרי הרכישה של מארוול בידי דיסני) ואז לכרוך את כל גיבורי העל הנודעים לקבוצה אחת של מגה גיבורים, עם חורך הקופות "הנוקמים", שיצא בדיוק השבוע לפני ארבע שנים.

עצם המחזה של איירון מן, הענק הירוק, קפטן אמריקה ותור עומדים זה לצד זה, לוחמים יחד בחייזרים מרושעים שמאיימים להחריב את ניו יורק, ומיד אחרי זה יורדים על שווארמה בלב מנהטן, הראה שכבר לא צריך להיות מוגבלים לסרטי המשך סטנדרטיים, שאפשר לייצר אין ספור סיפורים מושקעים שמתרחשים סימולטנית באותו "יקום", לעשות הכל בהומור ובקריצה - ובסוף, כמובן, למקסם רווחים על חשבון צופה הקולנוע הנלהב.

הרעיון של "יקומים קולנועיים" כל כך תפס, שזה בדיוק מה שמנסים לעשות עכשיו אולפני וורנר המתחרים עם הקומיקסים של די.סי. (ע"ע "באטמן נגד סופרמן") ועם "יצורים מופלאים ואיך למצוא אותם", סרט ההמשך שהוא לא באמת המשך של הארי פוטר, שיראה אור בחודש נובמבר. ובעצם, גם התחייה המחודשת של "מלחמת הכוכבים" יוצרת יקום שלם של ספין–אופים, סיקוולים ופריקוולים שמתרחשים בגלקסיה שנמצאת הרחק מכאן. ואם בעבר "מלחמת הכוכבים" הייתה אלגוריה נגד השחיתות בפוליטיקה האמריקאית, נראה שכעת, בידיים של דיסני, אימצה הסדרה את תפיסת העולם הקפיטליסטית ונותנת בחדווה לאימפריה להוליך אותה ביד בוטחת במרחבי החלל האינסופיים.

אבל עם כל הכבוד ל"מלחמת הכוכבים" ולסרטי הקומיקס של מארוול, הם אומנם מהווים חלק נכבד של הסיפור, אבל הם לא כל הסיפור. בסופו של דבר, צריך לזכור שדיסני החלה את דרכה לפני כמעט מאה שנה כחברה שמייצרת סרטים מצוירים, ויש לה כוח משמעותי מאוד היום ביכולת לספר סיפורים עם אפיל אוניברסלי באמצעות טכנולוגיית אנימציית מחשב פורצת דרך. לא מאמינים לפוטנציאל האדיר של דיסני בתחום? תשאלו כל ילדה בת 4 מי אלו אנה ואלזה ("לשבור את הקרח") ומיד תבינו את עומק חדירת המותג שיצרו לכל בית בישראל, ובעולם כולו.

מלך האנימציה

פה חייבים להוריד את הכובע בפני ג'ון לסטר, המשמש מנכ"ל הן של חברת פיקסאר והן של אולפני ההנפשה של וולט דיסני. לסטר בעצם עבר בירושה לאולפני דיסני עם השלמת הרכישה של פיקסאר על ידי דיסני בעסקת הענק הראשונה שביצעה החברה, בשנת 2006, תמורת 7.4 מיליארד דולר. עד אז הוא ביים בעצמו רבים מסרטי פיקסאר, דוגמת "צעצוע של סיפור", "באג לייף" ו"מכוניות". עם השלמת הרכישה, החל לסטר לפקח אישית גם על הפקות מאוירות שעליהן החלו לעבוד בדיסני במקביל לפיקסאר. כך נהנית כיום דיסני, בניצוחו של הבמאי/מנהל המוכשר, משני מותגים שמייצרים להיטי אנימציה בו זמנית - האחד, פיקסאר, שממשיכים להפגיז עם להיטי ענק כמו "הקול בראש" שיצא אשתקד, והאחר, אולפני ההנפשה של דיסני עצמם, שחתומים על סרטים כמו "לשבור את הקרח", "ראלף ההורס", "שישה גיבורים" ו"זוטרופוליס".

גם ביצת הזהב האחרונה בהחלט של דיסני קשורה לסרטי אנימציה, אבל מדובר בקשר עקיף, ששורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה. עכשיו, כשהטכנולוגיה מאפשרת זאת, עוברים מפיקי דיסני על כל קטלוג הסרטים המצוירים הנושנים של האולפן (מ"שלגייה ושבעת הגמדים" ב–1937) ומייצרים אותם מחדש כסרטים "אמיתיים", עם שחקנים בשר ודם. ככה ראינו בשנים האחרונות חידושים מרהיבים ויזואלית ל"סינדרלה" ול"היפהפייה הנרדמת" (תחת השם "מליפיסנט"), וככה אנחנו רואים בימים אלה בבתי הקולנוע, עם הוורסיה עתירת האפקטים של הבמאי ג'ון פאברו ל"ספר הג'ונגל" (למעשה, ניל סת'י, גיבור הסרט שמגלם את מוגלי, מבלה 90% ממנו ב"דיבור" עם חיות הג'ונגל שכלל אינן קיימות, אך ילדים שיצפו בסרט לא יבחינו בזה לרגע). כיוון שגם הניסוי זכה להצלחה קופתית, צפו לעוד אגדות שיתעוררו לחיים בשנים הקרובות ("היפה והחיה" יראה אור במרץ 2017).

בשורה התחתונה, עם סרטי הקומיקס, סאגות החלל של לוקאס, הסרטים המצוירים והחזרה לסרטי האגדות, דיסני מוכיחים שהם יודעים בדיוק מה הציבור רוצה - ורוקחים כמעט לכל קהל יעד תוצר פוטוגני שמותאם בדיוק לצרכיו.

נתוני מכירות הסרטים מראים שהקהל מצביע ברגליים, ואילו המבקרים, שלא כהרגלם, מתחרים ביניהם בשאלה מי ירעיף יותר שבחים על סרטי דיסני (כך, למשל, נהנים "ספר הג'ונגל", "קפטן אמריקה" החדש ו"זוטרופוליס" מ–94%, 94% ו–98% ביקורות חיוביות באתר הנחשב Rotten Tomatoes, המרכז ביקורות מכל רחבי הרשת).

בינתיים דיסני גם די בודדים בזירה, כיוון שהיקומים הקולנועיים של המתחרים לא ממש מתרוממים. עד שזה יקרה, סביר להניח שראשי האולפן הענק ימשיכו לצחוק כל הדרך אל הבנק.