בשבוע שעבר פורסם בכתב העת "הארפרז", הירחון האמריקאי הוותיק לספרות, פוליטיקה, תרבות וכלכלה, מכתב פתוח שעליו חתמו 150 אנשי רוח, סופרים, עיתונאים ואקדמאים. המסמך, שכותרתו "מכתב על צדק ודיון פתוח" יוצא נגד אקלים של חוסר סובלנות שלטענתם הולך ומתפשט בחברה.
על המכתב חתמו, בין היתר, שמות גדולים כמו הבלשן והוגה הדעות היהודי־אמריקאי נועם חומסקי; הסופר הבריטי־מוסלמי ממוצא הודי סלמאן רושדי; הסופרת הבריטית ג’יי קיי רולינג ("הארי פוטר"); גלוריה סטיינם, ממובילות התנועה הפמיניסטית בשנות ה־60 וה־70; הסופרת, משוררת ומבקרת הספרות הקנדית מרגרט אטווד; הסופר הבריטי מרטין איימיס; מבקר התרבות האמריקאי גרייל מרקוס, ורבים אחרים.
במכתב קבלו החותמים על "מערך חדש של גישות מוסריות והתחייבויות פוליטיות, הנוטות להחליש את נורמות הדיון הפתוח שלנו ואת הסובלנות להבדלים לטובת קונפורמיזם אידיאולוגי". מבלי לומר זאת במפורש, הוא יוצא נגד תרבות הפוליטיקלי קורקט, שלדעת החותמים עברה כל גבול וחצתה לעבר טריטוריה מסוכנת של סתימת פיות ונידוי ציבורי.
עוד תופעה תרבותית שהמכתב לא מאזכר במפורש אך יוצא נגדה, היא ה-Cancel Culture, או "תרבות הביטול": חרם ציבורי, בעיקר ברשתות החברתיות, נגד אנשים, חברות או גופים המתבטאים או עושים משהו שנחשב היום ללא מקובל או לא מוסרי.
"ההחלפה החופשית של מידע ורעיונות, נשמת אפה של החברה הליברלית, הופכת למוגבלת מיום ליום", הם כתבו. "אנחנו כבר מצפים לזה מהימין הקיצוני, אך הצנזורה הולכת ומתפשטת בתרבות שלנו: חוסר הקבלה של דעות מנוגדות, אופנת השיימינג הציבורי והנידוי, והנטייה למוסס שאלות מורכבות של התוויית מדיניות בהינף יד של ודאות מוסרית מעוורת".
במכתב הם תיארו מציאות שבה שולטים הצנזורה, ההשתקה, החרם והנידוי. מציאות שבה עורכים מפוטרים על פרסום טקסטים הנחשבים לשנויים במחלוקת, ספרים נגנזים, עיתונאים מושתקים, יצירות ספרותיות קלאסיות מצונזרות באקדמיה.
הפעולות הללו נעשות כביכול בשם הגדלת השוויון, הצדק וההכללה בחברה, אך כפי שנטען במכתב – יש לזה מחיר כבד. "אנו מתנגדים לבחירה הכוזבת בין צדק לחופש, שלא יכולים להתקיים זה ללא זה. ככותבים אנו זקוקים לתרבות הנותנת לנו מרחב להתנסות, ללקיחת סיכונים, ואפילו לטעויות".
למחוק את ההיסטוריה
הרקע למכתב הזה הוא ברור: עליית טרנד ה־wokeness וההתערבות ההולכת וגדלה של משטרת הפוליטיקלי קורקט בשיח הציבורי. הדוגמאות לכך מהתקופה האחרונה רבות. בחודש יוני הסירה HBO את הסרט הקלאסי זוכה האוסקר "חלף עם הרוח" מרשימת הסרטים שלה בלחץ הקהל, כי הוא מראה את הדרום של ארצות הברית בימי מלחמת האזרחים בלי להדגיש את זוועות העבדות. מאוחר יותר הוחזר הסרט ל־HBO Max עם דיסקליימר המסביר את הקונטקסט ההיסטורי.
מחיקת ההיסטוריה והצנזורה העצמית באה לידי ביטוי גם בהפלת פסלו של כריסטופר קולומבוס, מגלה אמריקה, במדינות שונות בארצות הברית, בטענה שהוא אחראי לניצול העמים הילידים ביבשת. גם פסליהם של מנהיגי הקונפדרציה בדרום ארצות הברית נופצו, בטענה שהם מנציחים את הדרום הישן, תומך העבדות.
השחקנית ג'ני סלייט, המדבבת את דמותה של מיסי בסדרה "פה גדול" של נטפליקס והמדבבת קריסטן בל שמגלמת את דמותה של מולי בסדרה "סנטרל פארק" של אפל טי.וי הודיעו שיפסיקו את עבודתן, משום שלדבריהן דמויות של אפרו־אמריקאים אמורות להיות מדובבות על ידי שחקנים אפרו־אמריקאים. גם מייק הנרי, השחקן הלבן שמדבב את דמותו של הגבר האפרו־אמריקאי קליבלנד בראון, בסדרת האנימציה הוותיקה "איש משפחה" של רשת השידור "פוקס" הוציא הודעה דומה.
נראה כי כל מי שמביע דעה שאינה לרוחה של משטרת הפוליטיקלי קורקט מסתכן בשיימינג ובנידוי חברתי. צו השעה הוא לומר את "הדבר הנכון", ומי שמעז לחשוב אחרת, להביע דעה אחרת או אפילו רק להטיל ספק ב"אמיתות" החדשות, דינו חרם.
חותמי המכתב הם לא הראשונים לצאת נגד התופעות הללו. ברק אובמה יצא בשנה שעברה נגד תרבות הביטול ותרבות ה־woke האמריקאית, שבה אנשים מנסים להיראות מודעים לסוגיות חשובות בנושאי גזענות וצדק חברתי על ידי הטלת רפש על אחרים ברשתות החברתיות. במסגרת ראיון על אקטיביזם של צעירים שנתן באוקטובר האחרון בוועידת קרן אובמה, יצא נשיא ארצות הברית לשעבר נגד טרנד השיפוטיות והנטייה של אנשים להצביע על טעויות של אחרים ברשתות חברתיות במסווה של אקטיביזם. אובמה הבהיר ששיפוטיות אינה אקטיביזם, ולטענתו אנשים צעירים צריכים ללמוד לקבל את העובדה שהעולם הוא מקום מורכב ומבולגן, שהמציאות אינה שחור ולבן, שגם לאנשים שעושים דברים טובים יש פגמים, ושגם לאנשים שנלחמים נגדם יש צדדים שניתן להזדהות עמם.
מרגע פרסומו עורר המכתב דיונים ברשתות החברתיות, וספג לא מעט ביקורת. היו שטענו שמי שחתמו על המכתב הם אנשים פריבילגיים המחזיקים בעמדות כוח. היו שטענו שרבים מהחותמים על המכתב חטאו בעצמם בדברים שיצאו נגדם. והיו כאלה שטענו שעומדים מאחוריו כותבים מהדור הישן, שמפחדים מערעור הסטטוס קוו ומשינוי.
את ההאשמה הזו הכחיש יוזם המכתב, מבקר התרבות והסופר האמריקאי תומס צ'טרטון ויליאמס, שהוא גם צעיר – בן 39 – וגם חצי שחור. "אנחנו לא חבורה של גברים לבנים זקנים שישבו וכתבו את המכתב הזה", אמר ל"ניו יורק טיימס". "הוא מכיל הרבה הוגים שחורים, הוגים מוסלמים, הוגים יהודים, אנשים טרנסג'נדרים וגייז, מבוגרים וצעירים, ימנים ושמאלנים. אנו מאמינים שהדעות הללו רווחות ושרבים חולקים אותן, ורצינו שהרשימה תייצג את זה". לטענתו, היו כאלה שסירבו לחתום על המכתב כי הם לא מסכימים עם הנאמר בו, אבל שעיקר אלה שלא חתמו עשו זאת מתוך פחד.
העולם נגד רולינג
ובעוד חלק מהחותמים חלקו את המכתב בגאווה ברשתות החברתיות, היו גם כאלה שבימים האחרונים הספיקו לחזור בהם מהחתימה, בעיקר בשל הגילוי שהם יושבים ברשימה אחת עם ג'יי קיי רולינג, שהפכה לאחרונה לאויבת מספר אחת של הקהילה הלהט"בית ותומכיה. הם הסבירו שהם חתמו על המכתב כי הם מסכימים עם עקרונותיו ושזה לא אומר שהם מסכימים עם כל דעותיהם או מעשיהם של כל החתומים האחרים.
הסיבה שרבים מעדיפים כרגע שלא יזכירו את שמם בנשימה אחת עם ג'יי קיי רולינג היא ההסתבכות האחרונה שלה עם הקהילה הטרנסג'נדרית. בתחילת חודש יוני רולינג שיתפה מאמר מהאתר של ארגון "דווקס", שכותרתו "יצירת עולם שוויוני אחרי הקורונה לאנשים שמקבלים וסת". רולינג גיחכה על המונח People who menstruate, וכתבה: "אני בטוחה שיש מילה לאנשים כאלה. שמישהו יעזור לי". המילה שאליה כיוונה, אם מישהו שכח, היא "נשים".
הציוץ עורר עליה את חמתם של ארגונים להט"בים שטענו שאין מתאם בין המונח "אישה" לבין אנשים שמקבלים וסת. לטענתם ההערה של רולינג פוגענית לטרנסג'נדריות. רולינג התעקשה כי מין ביולוגי אינו ניתן לביטול ולמחיקה מהשיח. ברגע שהציוץ של רולינג החל למשוך אש, מיהרה שורה של כוכבים שהתפרסמו בזכות סרטי "הארי פוטר" לצאת נגדה באופן פומבי, כדי שאף אחד שמחרים את הארי פוטר לא יחרים עכשיו גם אותם בטעות. בין המתנגדים היו דניאל רדקליף (הוא הארי פוטר הקולנועי בכבודו ובעצמו), אמה ווטסון ורופרט גרינט, וגם אדי רדמיין, שכיכב בסרטי "חיות הפלא" שהם פריקוול לסרטי "הארי פוטר". גדודים של חובבי "הארי פוטר" שראו בסדרת הספרים סמל לקבלת האחר, הזדעזעו מהערתה של רולינג, החליטו להחרים את הספרים ולהסיר את הקעקועים של הילד הממושקף. הם אף מיהרו לכנות את רולינג TERF – ראשי תיבות של trans-exclusionary radical feminist, כלומר "פמיניסטית רדיקלית מדירת טרנסים", כינוי גנאי לפמיניסטיות שדעותיהן נחשבות לטרנסופוביות.
השערורייה הזאת הגיעה אחרי שני מקרים נוספים שבהם הרגיזה רולינג את הקהילה הטרנסג'נדרית. ב־2018 היא עשתה לייק לפוסט טרנסופובי בטוויטר, שעליו טענה כי נעשה בטעות, וכעבור שנה הגנה בפומבי על חוקרת מס אנגלייה בשם מאיה פורסטייטר, שאיבדה את עבודתה בגלל שיצאה נגד הצעת חוק שלפיה מגדר הוא עניין של הגדרה עצמית. פורסטייטר הביעה חשש כי לא רק נשים טרנסג'נדריות יזדהו כנשים, אלא גם גברים שיראו בחוק החדש פרצה המאפשרת להם לחדור לשירותי נשים ציבוריים, מקלטי נשים, בתי כלא לנשים, חדרי הלבשה ועוד, על מנת להטריד נשים ולפגוע בהן.
רולינג חשפה שסבלה מאלימות ומניצול מיני מידי בעלה הראשון ואבי בתה הבכורה, חורחה ארנטס הפורטוגזי, כתב טלוויזיה לשעבר שאותו הכירה בצעירותה כשגרה בפורטוגל. עברה של רולינג בא מבחינתה להסביר את החשש שלה מפני השיח החדש, זה שעושה דה־לגיטימציה למין ביולוגי ולפגיעות שבאות יחד איתו. רולינג התעקשה ומתעקשת שמעולם לא באה לצאת נגד טרנסג'נדרים.
ובעוד רבים מתנערים כעת מרולינג, אחרים רואים בה את אחד הקולות השפויים הבודדים בחברה שאיבדה את הדרך. בהקשר למכתב הפתוח ב"הארפרז" השוותה רולינג את האווירה הנוכחית לעידן מקארתי, בארצות הברית של שנות ה־50. אז אנשים הואשמו, גונו, פוטרו ממקום עבודתם והוחרמו בשל חשד לתמיכה בקומוניזם. היא אף ציטטה בהקשר הזה את המחזאית־תסריטאית האמריקאית המנוחה ליליאן הלמן, באומרה "אני לא יכולה ולא מוכנה להתאים את המצפון שלי לדרישות האופנתיות של השנה הנוכחית".