במהלך 40 השנים האחרונות התקיים בחול המועד סוכות פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר. השנה היה אמור להתקיים הפסטיבל בין ה-3־6 באוקטובר, אך הקורונה והסגר שיבשו את התוכניות והכריעו, לפחות לעת עתה, את המסורת. "מבחינתנו, הפסטיבל ערוך ומוכן לקיום בכל עת. כרגע אנחנו דוחים את הפסטיבל למועד הראשון שבו יהיה אפשר לקיימו. אנחנו לא אומרים שמבטלים, אלא שדוחים. פסטיבל עכו זה מוסד תרבות עם מורשת, עם יסודות. הוא ימשיך לקיים את עצמו ונמצא את ההזדמנות הראשונה לקיימו לפי ההנחיות", אומר מאור בנזינו, מנכ"ל הפסטיבל.
חול המועד סוכות הוא תקופה שבה היו מתקיימים פסטיבלים שונים ברחבי הארץ, אירועים שמלבד את מארגניהם הזינו גם את העסקים מסביב. השנה, כאמור, הסגר שיבש לכולם את התוכניות. בנזינו מציין שבימים כתיקונם היו מגיעים לפסטיבל עשרות אלפי מבקרים ביום. "במהלך הקיץ הודענו על הכוונה לקיים את הפסטיבל במועדו ולעמוד לצד אנשי התרבות בתקופה מאתגרת זאת", הוא מספר, "השנה ביטלנו מראש את אירועי החוצות, ידענו שלא נוכל לקיימם, ונערכנו לכ־3,000 מקומות ישיבה שיתפרשו במשך שלושה ימים: חלק באולמות הסגורים, חלק במרחבים הפתוחים. בשנה רגילה, ההכנסות ממכירת כרטיסים היו כ־400 אלף שקלים. השנה, בגלל צמצום בקהל, זה היה אמור להיות כ־200 אלף שקלים. היו כרטיסים שכבר נמכרו ואנחנו מחזירים את הכסף למי שכבר קנה".
הצד הנוסף של הפגיעה, מציין בנזינו, הוא היעדר עשרות אלפי מבקרים בתקופה הזאת, שהיו מפרנסים את מקומות התיירות בעיר, את המסעדות, את העסקים המקומיים. "אנחנו מדברים גם על לינה בעיר של מאות אנשים במשך ימי הפסטיבל", הוא מפרט. "הפסטיבל התקיים לאורך ארבעה ימים. היוצרים היו לנים במלונות. כלומר, הסגר הזה פגע לא רק בפסטיבל, אלא גם בעסקים הרבים שהיו צריכים ליהנות ממנו".
כמה זמן נמשכת ההיערכות לפסטיבל?
"העבודה על הפסטיבל היא כמעט שנה. ברגע שנגמר הפסטיבל הקודם, אז כבר שבועיים לאחר מכן מתחילים בהכנות לפסטיבל הבא. זה תהליך שלוקח הרבה זמן. אף שהפסטיבל לא יתקיים במועדו, אנחנו ממשיכים לעמוד במחויבותנו לאומנים, מתוך כוונה שתהליך היצירה שהחל יתקיים. עיקר התקציב שלנו מגיע ממשרד התרבות ומעיריית עכו. לפני כשבועיים כבר עבר תשלום נוסף לאומנים וליוצרים של הפסטיבל. אנחנו מעבירים את הכסף למרות שכרגע בפועל זה לא מתקיים. העובדה שאין לדעת מתי יתקיים הפסטיבל היא קשה ומתסכלת בו־זמנית, אבל עם זאת, נתמודד וננצח".
כשהמסך יורד
פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים היה אמור להתקיים זאת השנה ה־30 בחול המועד פסח. בגלל הסגר השתנו התוכניות. "זה נחת עלינו בישורת האחרונה של ההכנות לפסטיבל", מספרת ניצה בן צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה והפסטיבל, "אבל המשפט שלנו היה שיום הולדת לא מבטלים, אלא דוחים. דחינו את הפסטיבל לחול המועד סוכות. כבר תוך כדי ההתנהלות הבנו שיהיו הגבלות שונות מבחינת התקהלות ושצריך להתאים עצמנו למציאות המשתנה. אמרנו שנקיים את התרבות, האומנות והיצירה תוך כדי שמירה על ההנחיות. הפסטיבל היה אמור להתקיים באוויר הפתוח ובאולמות, עם ניהול קהל לפי ההנחיות.
כיוון שהבנו שצריך להתאים עצמנו למציאות המשתנה, התחברנו כבר בחודש יוני לפלטפורמת שידור VOD. ההצגות צולמו, ומלכתחילה תכננו שהפסטיבל יהיה גם חי וגם אונליין באתר הפסטיבל, גם בגלל הנחיות ההתקהלות וגם מפני שיש אנשים החוששים להגיע ולצפות". בימי שגרה היו מגיעים כ־60 אלף איש לשלושת ימי הפסטיבל.
השנה, בגלל ההגבלות, התכנון היה שיגיעו פיזית למקום כ־5,000 איש, והאחרים יוכלו לצפות בהצגות תמורת תשלום באופן מקוון: 20 שקלים לצפייה בהצגה, או 30 שקלים, כאשר עשרה מהם תרומה לשחקנים וליוצרים של ההצגה. עד להודעה על הסגר נמכרו כבר כ־1,000 כרטיסים מתוך ה־5,000. בשל הסגר יתקיים הפסטיבל רק במתכונת מקוונת החל מ־4 ועד 11 באוקטובר. "לאחר שנודע על הסגר, התקשרנו לאנשים והצענו להמיר חלק מהכרטיסים בצפייה ב־VOD. מי שהעדיף שנחזיר לו את הכסף, נחזיר", אומרת בן צבי.
איך התחושה להישאר רק עם פורמט מקוון?
"הפסטיבל הוא מוקד עלייה לרגל של כל תיאטרוני הילדים. לצערי הרב, לא נראה את כל החגיגה הזאת, אבל אין לי פריווילגיה להתבאס. אני פרקטית. אני מחפשת דרך לבטא את האומנות והיצירה שלנו כדי להעניק לקהל את החוויה. להגיד לך שזה מושלם? לא. אבל בסופו של דבר אנחנו חייבים לראות מה עושים כי אוי ואבוי לנו אם ניתן ליצירה לדעוך. נכון שהקהל מעדיף לצפות בהצגה באולם, אבל כסבתא לשלושה נכדים, כשאנחנו מחפשים תוכן איכותי בתוך הבית, הרי זאת ההזדמנות שלנו לתת ביטוי איכותי ואומנותי גם בעולם המסכים".
יש לזה השלכה כלכלית?
"הפסטיבל נתמך על ידי עיריית חיפה, משרד התרבות ומפעל הפיס. התמיכה אמורה לכסות את ההוצאות של הפסטיבל, אבל הפגיעה תהיה בכך שפחות אומנים מופיעים ופחות משתכרים. הפגיעה היא יותר באומנים, ביוצרים. לגבי הפקות המקור, אנחנו עומדים בהתחייבות ומשלמים ליוצרים ולאומנים. ואילו לגבי ההצגות האורחות והצגות העבר שישודרו באופן מקוון, הפגיעה הכלכלית תהיה תלויה בכמה כרטיסים יימכרו בסופו של דבר".
בן צבי מציינת שביטול הפסטיבל, וכמובן הסגר עצמו, פוגע בסופו של דבר בכולם. "בימים כתיקונם, שניים־שלושה מלונות בחיפה היו עמוסים בבאי הפסטיבל", היא מספרת. "מי שהיה מבקר בפסטיבל היה מנצל את ההזדמנות והולך גם למדעטק, לרכבל, למסעדות בעיר. היו הולכים לטייל בוואדי, בתחתית. עבור משפחות אלה היו הופכים לימי כיף בעיר חיפה. לכן זאת פגיעה רחבת היקף".
"בשש השנים האחרונות היו מתארחים אצלנו האומנים, היוצרים והאורחים של פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים", אומרת הילה רשיד־כהן, מנהלת מלון "ביי קלאב" בחיפה, מרשת מלונות אטלס. "השנה הייתה אמורה להיות הפקה חגיגית מאוד של הפסטיבל בפסח. הם כבר עשו אצלנו במלון את אירוע יחסי הציבור עם תחילת ההכנות לפסטיבל, וגם שוריינו 30 חדרים לאומנים של הצגות חוץ. באופן קבוע כולם ישנים אצלנו. גם האומנים וגם אורחים מבחוץ מתקשרים אלינו כי הם מודעים לקרבה שלנו לתיאטרון, יודעים שאפשר ללכת ברגל. אבל השנה, בפסח, בגלל הסגר, הפסטיבל בוטל ודחו אותו לסוכות.
חיכינו קרוב יותר למועד כדי לראות מה קורה עם החדרים, אבל בסוף אין פסטיבל, ובגלל הסגר גם כל המלונות סגורים. בכל שנה בסוכות גם מתקיים בחיפה פסטיבל הסרטים הבינלאומי, ואנחנו נכללים במלונות שמארחים את מי שמגיעים לצפות בסרטים, ואז יש תפוסה יפה מאוד בסוכות. זה גורם לאנשים להגיע אלינו, כי גם תמיד יש מבצעים במלון שלנו בתקופה הזאת".
איך את מרגישה עם המצב הנוכחי?
"השנה, בתקופה שאמורה להיות מורווחת - אין כלום. ביום חמישי בערב, יום לפני ערב ראש השנה, התארחו אצלנו האורחים האחרונים. בשישי סגרנו את המלון. התחושה נוראית, כי את בעצם בלא נודע, לא יודעת מה יהיה. את כל 20 העובדים הוצאתי לחל"ת, לא יודעת להגיד להם מתי נחזור. הכול מעורפל".
ים המוות
"אי אפשר להשוות את מה שקורה השנה לשנים הקודמות. הכל השתנה", אומר תם גבע, מנכ"ל מלון עין גדי, שבימים אלה היה אמור ליהנות מאורחים רבים של "פסטיבל התמר", שהיו רגילים ללון במלון. "פסטיבל התמר", שהיה אמור להתקיים בחול המועד סוכות זאת הפעם ה־21 ברציפות, בוטל בגלל הסגר. "בימי שגרה, בתקופת החגים מלא. באמצע חודש יוני פתחנו את המלון מחדש אחרי שלושה חודשים שהיה סגור. זאת הייתה הפעם הראשונה שהמלון נסגר אחרי 59 שנים. היינו מלאים, בעיקר בסופי שבוע ביוני־יולי, ואז הגיע אוגוסט וקרה משהו שלא ציפינו לו בכלל. הייתה הפתעה חיובית, הלך מצוין, והמלון התמלא לפי הנחיות התו הסגול", מספר גבע.
מהן השלכות הסגר הנוכחי על המלון?
"בגלל הסגר ביטלנו הזמנות למהלך ספטמבר־אוקטובר בסכום של יותר מ־2 מיליון שקלים. אם משווים את ספטמבר־אוקטובר השנה לשנים הקודמות - חודשים שבהם התפוסה אצלנו גדולה מאוד - אז אובדן ההכנסות המשוער של החודשיים האלה הוא יותר מ־5 מיליון שקלים. ואילו ברמה השנתית, אנחנו משערים שבעקבות הקורונה יהיה אובדן הכנסות של כ־20־25 מיליון שקלים".
גבע מציין שפסטיבל התמר למשל היה ממלא את המלון במהלך כל החג. "אנשים היו באים למשך ימי הפסטיבל וישנים אצלנו במלון", הוא מספר. "חוץ מהנזק הישיר למלון, יש מעגל שלם שנפגע, אם זה מדריכי טיולים, חבר'ה שעושים סדנאות של תופים, של פעילות אקולוגית. זה מעגל שלם של אנשים שבעצם איבדו את פרנסתם באופן עקיף בגלל הסגר. אלה אנשים שהייתי מעסיק כנותני פעילויות תוכן לאורחי המלון, דבר שאנחנו מפתחים מאוד כאן במלון בתקופה האחרונה".
בחול המועד סוכות, 4־6 באוקטובר, יקיים בית הקונפדרציה בירושלים פסטיבל חדש: "שירת האושפיזין", המוקדש לשירה העברית ולשירת העולם. בשל הסגר, הפסטיבל יתקיים בזום. האירוע, בניהולו האומנותי של המשורר והסופר בנימין שבילי, הוא המשך של סדרת מופעים שהחלה בשנה שעברה. "התחלנו לעבוד על הפסטיבל חודש־חודשיים לפני הקורונה", מספר שבילי, "התוכנית הייתה שזה יהיה באולם הגדול בבית הקונפדרציה, ובחוץ היו אמורים להיות דוכנים של מכירת ספרים, אולי במה קטנה עם מוזיקה. במסעדה של בית הקונפדרציה אנשים בטח היו קונים אוכל ושתייה, וזה היה מזיז קצת את העניינים הכלכליים. בקיצור, הייתה אמורה להיות חגיגה. האולם עצמו מכיל 100 איש, אבל בגלל דילול הקורונה, יכולנו לאכלס רק 20 צופים. לכן החלטנו שזה יועבר גם באתר בית הקונפדרציה בשידור חי".
איך הסגר שינה את התוכניות?
"כשהבנו שיש סגר, החלטנו שהכל יתנהל בזום וכל המשתתפים יציגו מביתם. מופעים של מוזיקה כבר הספקנו להקליט מראש עוד לפני הסגר, והם ישודרו לקהל בזום. אנשים שהיו מגיעים לאולם, היו צריכים לקנות כרטיס. עכשיו כל השידור המקוון יהיה חינם. מבחינת ההתחייבויות, כל דבר שנקבע מראש, אנחנו מקיימים אותו".
אתה לא מאוכזב מכך שהכול הפך מקוון?
"אני משתדל לקבל את המציאות ברוח טובה. מבאס אותי שלא כולם יכולים לחיות חיים נורמליים בתקופה הזאת. אומנם הקורונה מנצחת כמה דברים, אבל אנחנו גם צריכים לנצח אותה. תרבות יכולה להתקיים גם באמצעים אחרים. תרבות לא תמות בגלל הקורונה. אוי ואבוי אם זה יקרה".
