ביצוע יצירתה "לא אירא רע" בקונצרט בכורות עולמיות מקוון של האנסמבל הקולי הישראלי, שיועבר בצהרי שישי בשידור חי, מגיע למלחינה שרה שהם, כלת פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, בזמן. "זה קורה לי לאחר שמאז הקורונה לא הצלחתי להלחין דבר", היא מספרת. "יש לי תחושה איומה של מעין שיתוק או כאילו שכבלו וקשרו אותי".
איך מעבירים את הזמן במצב כזה?
"מנצלים אותו. אצלי זה התבטא בליטוש ובעריכה של יצירות קיימות. יותר מלהלחין ולנגן, מה שדאגתי לו זה שיהיה לי בבית מספיק אוכל לימי הסגר ולא הפסקתי לעקוב אחרי החדשות כדי להיות מעודכנת במה שקורה. זה כאילו שהעולם החיצוני השתלט על העולם הפנימי שלי".
זוהי יוזמתו של המנצח יובל בן-עוזר, המנהל המוזיקלי של האנמסבל הקולי הישראלי, לכלול את יצירתה של שהם בקונצרט הבכורות למקהלה עם "בעין-דור", יצירתו של אהרן חרל"פ ועם "לפני השער האפל", יצירתו של אלון נחושתן. זאת, במסגרת מיזם של "מעבדת מקהלה", שמטרתו למלא חלק מהחלל שנוצר עם הביטול השנה של "חג המוזיקה הישראלית".
שהם, שהלחינה את יצירתה ב-2014, מספרת על הרקע הסובב אותה: "היה זה קרוב-משפחה שלי, רפאל יכין, שאותו פגשתי בחתונה והוא הציע לי להלחין יצירה בעקבות מה שהוא עבר בשואה, עד שבסוף המלחמה הוא השתחרר בגיל 16 מבירקנאו. סמרו שערותיי ועורי נעשה חידודין-חידודין כשקראתי מה שעבר עליו. וזה הביא אותי לפרק כ"ג בתהילים, שם נכתב בין השאר - 'גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע'. לצערי, הוא נפטר לפני שלוש שנים ולא זכה לשמוע את היצירה".
היא שוחה במוזיקה משחר ימיה. "התחלתי לנגן לפני שידעתי לדבר", מעידה שהם. "זה התחיל, כשדודה סוניה הביאה לי ליום הולדת ...שנתיים פסנתר-צעצוע צ'כי של שתי אוקטבות. איתו ניגנתי מה ששמעתי ברדיו וזה השתלב באווירה המוזיקלית בבית שלנו, כשאבי, דקורטור של וילונות, ניגן בחצוצרה בתזמורת מכבי האש ואמי שרה מאוד יפה".
כשגדלה, למדה אצל שתיים ממורות הפסנתר הטובות בתל-אביב, אמה גורוכוב ו-ורדה נשרי, ש"דרך המוזיקה פתחו בפניי עולם רגשי מרתק" ו"הייתי יוצאת מהשיעורים אצלן עם לחיים סמוקות מרוב אושר".
אחרי לימודיה באקדמיה למוזיקה בתל-אביב, במגמות ניצוח, פסנתר וקומפוזיציה, החלה שהם את הקריירה במה שניתן לכנות "הגל הקל". מאז שהחליפה בתזמורת ההקלטות של קול ישראל את ירון גרשובסקי, עם צאתו לארצות הברית, נהייתה שהם, כפסנתרנית וכמעבדת, לדמות בולטת בתוכניות רדיו וטלוויזיה בשנות ה-70 וה-80. היא עיבדה יצירות רבות של אחרים ומודה: "לא היה לי אומץ להלחין. לא חשבתי שאני יכולה".
לדבריה, היא נעשתה ב-86' מלחינה בפקודה: אחרי הופעה באמפיתיאטרון הר הצופים, בירושלים, מצאתי את עצמי באותה מונית עם נעמי שמר. היא שמעה אותי - כמי שהכירה אותי כפסנתרנית בתוכניות טלוויזיה - מספרת למי שישב לידי על איזו תחרות הלחנה ופשוט ציוותה עלי לגשת אליה. 'את תביאי את הפרס הראשון', היא חזתה את הנולד. אכן, הודות לה ולש"י עגנון, שאת המילים לאותה יצירה שאבתי מסיפורו 'אהבה נאמנה', נעשיתי מלחינה".
שבע שנים לאחר שקפצה למים עם אותה יצירת בתולין, נהייתה שהם באופן מעשי מלחינה - ובין המוערכים בתחומה - כשממינהל התרבות הוזמנה ממנה יצירה למקהלה לילדים. יצירה זו, "ברה'לה, ברה'לה, צא החוצה", הביאה לה ב-94' את פרס לוין קיפניס להלחנה אומנותית של מוזיקה קונצרטנטית. מבחינתה, זכייה זו הייתה חוליה ראשונה בשרשרת פרסים שבהם זכתה, לרבות פרס אקו"ם על מפעל חיים.
מה תפס אותך במקהלה? - אני שואל את מי שנהייתה מנצחת מקהלות מבוקשת.
"מקהלה היא בעיניי מיקרוקוסמוס אנושי ובה נוצרת מעין דינמיקה של חברה, כשהזמרים כמו משיבים זה לזה בשירה", משיבה שהם. "דרך הצלילים הם ממלאים תפקידים במעין הצגה שאני הבמאית שלה".
הזעזוע שלה מרצח רבין, "כאשר עברתי ימים של בכי אינסופי", הביא אותה להלחין את היצירה "שלום, חבר", על בסיס דברי ההספד של נועה רוטמן על סבה, לצד הלחנת השירים "היונה" של דליה רביקוביץ, "במותי" (אברהם חלפי) ו"ואחי שותק: (אמיר גלבוע).
שהם הייתה שמחה להיחשב כמלחינת השלום. כך הלחינה ב-98' את יצירתה "ולא ילמדו עוד מלחמה", על-פי ספר ישעיהו, יצירה עם טקסטים בעברית, בערבית ובאנגלית, שזכתה לשלל ביצועים של מקהלות מקומיות וזרות - וגם לפרס מממשלת צ'כיה.
"אני מאמינה, שמוזיקה יכולה לתרום לשלום", אומרת שהם, שלצד פועלה הרב בהחייאת שירי-עם עבריים, שתלה מוזיקה ערבית וכלים ערביים בשירים עבריים קנוניים והנחתה מיזם ישראלי-פלסטיני למוזיקה ולדרמה. "זה לא קורה מאליו ודורש תקציבים, שנמחקו לנו", היא אומרת. "מוזיקה תורמת להקשבה הדדית ולקירוב לבבות, ככתוב - 'ואהבת לרעך כמוך'".
שהם משתתפת בהפגנות בתל-אביב. "אני מפגינה נגד זה שמנסים לכפות עלי זהות שהיא לא שלי, כלומר לעשות ממני מה שאני לא", היא מוחה ומותירה אותנו עם חומר למחשבה.