בזמן שהטוק-שואוז (Talk Shows) האמריקאיות הפכו לדבר הכי לוהט בעולם בעשור האחרון – בישראל, כרגיל, אנחנו נשארים קצת מאחור. לעומת זאת, דווקא בסצנת הפודקאסטים הישראלית – נוכל למצוא לא מעט פודקאסטי ראיונות שעושים את זה לא פחות טוב מהמקבילים האמריקאים.
פודקאסט ראיונות, למעשה, הוא כזה שבו יש מגיש או מגישה (לרוב לבדם) ובכל פרק הם מראיינים אורח מתחום אחר. הנושאים יכולים להשתנות כליל מפרק לפרק אבל הדינמיקה, סגנון ההגשה והאנרגיות משתמרות וממשיכות לאורך ההאזנה וגורמת למאזינים להישאב ולהתמכר לפודקאסט דווקא בגלל המגיש/ה, ולא בזכות נושא מעניין או אורחים מפתיעים.
לכן, נשאלת השאלה: מי עושה את זה הכי נכון כאן אצלנו, בישראל? מי המראיינים שפיצחו את הנוסחה ומובילים את פודקאסטי הראיונות, בעיניי, הטובים, האיכותיים והמעניינים ביותר? מתחילים.
1. "חצי שעה של השראה" / ערן גפן
בפודקאסט של ערן גפן יש שני דברים שאני אוהבת במיוחד: תמציתיות ופואנטה. נשמע כמו משהו לגיטימי כשמדובר בפודקאסט, אבל תתפלאו כמה פודקאסטים מדלגים על שימת דגש דווקא בשני אלמנטים קריטיים אלה.
ערן גפן, מהבולטים בליגת הקריאייטיב והפרסום בארץ אשר זכה גם בפרסים בינלאומיים בתחום, מוביל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" כבר שלוש שנים. במהלכן, פגש בכירים משלל תעשיות לשיחות קצרות, תמציתיות וכל כך מעניינות על העסקים, החיים – ומה שביניהם. בין המרואיינים תוכלו למצוא אנשי הייטק, יזמיות, מוזיקאים ואנשי תקשורת – אשר השיחות איתן מאופיינות תמיד בהרבה מידע פרקטי, טיפים וסיפורים מרתקים שעטופים באנרגיה טובה והרמוניה מצוינת בין השניים. השילוב של פרק הזמן המוקצב יחד עם המסרים החדים והאנשים יוצאי הדופן המגיעים להתארח יוצר בכל פרק מחדש, כמאמר הקלישאה, "חצי שעה של השראה" – שפשוט אסור לפספס.
הצעה לשיפור: עם כל התמציתיות והתכל'סיות, לעתים חסר קצת 'חימום' לפני שצוללים פנימה לתוך המסע המרתק בעולמות הקריירה. סמול טוק של דקות בודדות והיכרות אישית יותר עם המרואיינים ייצור אווירה טובה אף יותר ויספק הצצה מעניינת לא פחות לחייהם, הנמשכים גם מחוץ למשרד.
2. "חווית הדור כאהן" / דור כאהן
בניגוד מוחלט לפודקאסט הקודם, הפודקאסט של דור כאהן עוסק בהכל חוץ מהייטק, יזמות והישגים – הוא עוסק בחיים עצמם, ולא סתם – אלא בעולב, בצחוקים ובדרמות הרבים שטמונים בהם.
כאהן הוא קומיקאי, שחקן ותסריטאי ציני וחד שהחליט ליצור עבורנו את 'ההזדמנות היחידה לחוות את חווית הדור כאהן המלאה', כלשונו. מהי החוויה? אני לא בטוחה שגם כאהן יודע, או לפחות ידע כשרק יצר את ההסכת – אבל בשורה התחתונה, יש חוויה כזו - ואתם בהחלט חייבים לחוות אותה.
בהסכתו, כאהן לא 'מראיין' אנשים אלא יושב לשיחה על כוס יין (או 7) עם חברים טובים – חלק מהתעשייה וחלק לא – איתם הוא מנהל שיחה על הכל ועל כלום. לפעמים אני מוצאת את עצמי צוחקת בקול באוטו ולפעמים מגבירה את הווליום ומחזירה אחורה כדי לוודא ששמעתי היטב – כי לפודקאסט הזה אין חוקים ואת כמות הנושאים, ויותר מכך – את הביזאריות שלעתים מגיעים אליה – אין מספיק מילים שיוכלו לתאר.
דור כאהן פתח לנו דלת לעולם שלו – עולם של צחוקים, התלבטויות ואפילו טראומות של בחור צעיר שחווה את החיים באופן חכם, מעניין ומשעשע – אז מי אנחנו שנסרב להיכנס אליה?
הצעה לשיפור: כשהדינמיקה כל כך מהנה, וברוב המכריע של המקרים יש זרימה מופלאה מצד המרואיינים, שווה לשקול להוסיף משחק או פינה קבועה שיהיו מזוהים עם הפודקאסט ו'יבטיחו' את ההצלחה של הפרק. כשעושים את זה נכון, זה יכול להיות שדרוג משמעותי להסכת. שווה לנסות.
3. "פודקאסט על עקבים – פודקאסט על יזמות, אמהות ומה שביניהם" / דנית בן דוד
בשונה מפודקאסטים רבים, הפודקאסט של דנית בן דוד לא נולד כדי לשווק או לייחצן את עצמה – אלא כדי לענות על צורך אמיתי: "להתמודד עם ה'כאפה' שחטפתי אחרי שהפכתי להיות אמא", לדבריה. בהסכתה, שרץ כבר שלוש שנים, דנית מדברת עם מגוון רחב של נשים לא רגילות. כאלה שמצליחות במקביל להיות אמהות, יזמיות ובעיקר כאלה שמנסות לסחוט כמה שיותר מהחיים עצמם.
לפעמים כשחושבים על שיח בין שתי נשים מצליחות, עולה לראש דימוי של קאט פייט – מעין תחרות סמויה של 'מי מצליחה יותר?', 'מי עושה את זה טוב יותר?' – אבל ב"פודקאסט על עקבים" (מתה על השם הזה) – זה ממש לא ככה.
דנית מובילה את השיח ברגישות אך באסרטיביות, נוגעת בנקודות הכואבות אבל רק כדי להוציא איזו תובנה מעניינת ובעיקר גורמת לראיון להרגיש כמו שיחת חברות כייפית על קפה ועוגה. בתור מי שהגיעה עם חזון אמיתי לשתף את סיפורה, לשמוע ולהכיר אחרות ולהציף סיפורי הצלחה של נשים מוכשרות – נראה שהמטרה לגמרי הושגה, ועל זה – שאפו. אגב, על אף המיתוג הורוד ו-100% הייצוג הנשי – גם הגברים בהמוניהם מוזמנים להקשיב, ללמוד ולשאוב השראה. ולא, לא חייבים עקבים בשביל זה.
הצעה לשיפור: על אף שאני מאוד אוהבת את השמות הפרקטיים הניתנים לפרקים, שווה לקצר אותם - לפחות בחצי. בסופו של דבר, מרבית המאזינים עושים זאת דרך המובייל – והחיתוך של השם אחרי 3-4 מילים מקשה מאוד על מציאת הפרק הנכון. ואם כבר מדברים, גם קיצוץ בזמנים של הפרקים יעשה בוודאות טוב יותר: הסיפורים יהפכו מתומצתים יותר, 'מרוכזים' יותר וזה לכשעצמו מתכון בטוח להעלאת שיעור ההאזנות.
