איזו התרגשות: אחרי שבועות שבהם אתם, קוראי "מעריב", הצבעתם והשפעתם בתשע הקטגוריות שלנו – סוף סוף אפשר להכריז: יש לנו מנצחים.
לא היה קל לבחור את הפודקאסטים שייכנסו לרשימת המועמדים הסופית של המצעד, ועד הרגע האחרון ממש לא ניתן היה לדעת מי יזכו בתואר (בחלק מהקטגוריות נרשמו פערים של אחוזים בודדים!) – אבל עתה, אפשר להיות רגועים. עשרות אלפי הצבעות נספרו, התוצאות הוכרעו, ויש לנו זוכים ראויים ומשובחים. וכן, יש הפתעות (זוכרים את מהפך הראל סקעת – הראל מויאל? אז כזה).
ואלו הן תוצאות המצעד השנתי של "הפודקאסטיה" לשנת 2020:
פודקאסט האקטואליה והפוליטיקה של השנה:
במקום השני: "שקוף" – גוף התקשורת של הציבור
במקום הראשון: "עושים פוליטיקה" – דפנה ליאל
כמי שהפודקאסט שלה מככב באופן קבוע בצמרת טבלת ההשמעות, לא הייתה זו הפתעה לגלות שדפנה ליאל קטפה את התואר עם הסכתה, "עושים פוליטיקה". כבר למעלה משלוש שנים שליאל מקיימת שיחות מרתקות עם מגוון אורחים מהקשת הפוליטית והציבורית ומטפחת קהל מעריצים אדוק שהצביע בנחישות. כפי שזה נראה כרגע, עם בחירות בכל שלושה חודשים, נראה כי ליאל צפויה לדבר עוד הרבה על פוליטיקה – ולנו נשאר רק להקשיב, להשכיל ולהנות.
הפודקאסט הכלכלי של השנה:
במקום השני: "כסף והשקעות" – עמית עשת
במקום הראשון: "חיות כיס" – צליל אברהם, דנה פרנק ושאול אמסטרדמסקי ("כאן")
כמעט 200 פרקים, שלושה מגישים מבריקים ונושא אחד שלא מפסיק להעסיק אותנו. אברהם, פרנק ואמסטרדמסקי הצליחו לפצח את הנוסחה המנצחת שתתווך את הנושא האפור והמפחיד, כלכלה, לאנשים שחוטפים שבץ רק מלראות את צמד המילים "ניכוי מס" (וביניהם אני). במקצועיות לא מתפשרת, בתשוקה אמיתית ובחתירה מתמדת להיצמד למציאות ולאקטואליה – כבשה "חיות כיס" את הלב של המאזינים וגם את פסגת ההצבעות במצעד הזה.
פודקאסט הקומדיה של השנה:
במקום השני: "התשובה" – דורון פישלר
במקום הראשון: "מה יש בזה" – קובי מלמד ואלעד יצחקיאן
אם אי פעם האזנתם לפרק של "מה יש בזה", כנראה שהבנתם מה יש בזה (סליחה): הדינמיקה של יצחקיאן ומלמד ממכרת, הסיפורים שהם בוחרים מדויקים ומצחיקים וההאזנה להם הופכת כל פקק או שטיפת כלים למשעשעים וכייפים יותר ממה שאפשר היה לדמיין. כמה לא מפתיע שתואר פודקאסט הקומדיה של השנה שייך להם.
פודקאסט ההייטק והטכנולוגיה של השנה:
במקום השני: "עושים תוכנה" – חן פלדמן ועמית בן דור
במקום הראשון: "30 דקות או פחות" – נבות וולק ואביב פרנקל
שני דברים עיקריים הופכים את "30 דקות או פחות" לפודקאסט שראוי למקום הראשון: האחד, הוא מציג אורחים מעניינים ומגוונים להפליא (בכירים בתעשיות רבות שהגיעו להישגים לא שגרתיים ומעוררי השראה – כדוגמת אודי מילוא מטינדר העולמית או אבי נאור, מנכ"ל אמדוקס לשעבר), והשני – הוא מצליח להעביר מסר, לספר סיפור ולחדש – תוך 30 דקות או פחות, שזה, לכשעצמו, ראוי לציון. ולא, ממש לא חייבים לעבוד בהייטק כדי להנות מהם. נסו בעצמכם.
פודקאסט הילדים של השנה:
במקום השני: "ילדי טבע" – עמרי גלבר
במקום הראשון: "היסטוריה לילדים" – יובל מלחי ("כאן")
לגרום לילדים להיות מרותקים זו משימה לא קלה – אבל לגרום להם להיות מרותקים לתוכן היסטורי, זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית. כלומר, עד שמאזינים ל"היסטוריה לילדים" של יובל מלחי. משנת 2013 נמצא מלחי בתחום ההסכתים, וכאשר הוא לא יוצר סדרות פודקאסטים לעסקים או מרצה בתחומו – הוא מתפקד כסוג של סלב כשילדים המכורים להסכתו מכל הארץ מבקשים ממנו ברכות ליום הולדת. פלא שהוא גרף את המקום הראשון?
פודקאסט התרבות של השנה:
במקום השני: "כמעט מפורסמים" – צליל הופמן ועדן יואל וגם "שיר אחד" – רום אטיק, מאיה קוסובר, תומר מולוידזון וניר גורלי ("כאן")
באופן חסר תקדים ולא שגרתי, ההפרש בין המקום השני לשלישי עמד על אחוז אחד בלבד (לא אגלה לכם לטובת מי) – ולנוכח העובדה ששניהם מעולים, כה שונים זה מזה ואהובים עליי באופן לא מידתי – היה לי חשוב במיוחד להעניק את הקרדיט, הכבוד והשבחים הראויים לשניהם באותה המידה.
במקום הראשון: "ההסכת שאין לומר את שמו" – שיר ראובן ודור סער מן ("כאן")
הזכייה של "ההסכת שאין לומר את שמו" מפתיעה כמעט מכל בחינה: הוא נולד רק לפני מספר חודשים, עוסק בנושא שנדמה לעתים כי נשכח לטובת הטיקטוק וחבריו - ספרים, כלומר ספר, ולא סתם אחד, אלא הארי פוטר בכבודו ובעצמו – ואם לא די בכך, הוא אף הצליח לגבור על "שיר אחד" הידוע והוותיק, חברו לתאגיד. עם זאת, הסיבות לזכייה די ברורות, את התשוקה של שיר ראובן ודור סער מן לגיבור הממושקף מרגישים בכל אות והברה הבוקעות מפיהם, הייחודיות של ההסכת בולטת ומרתקת מעל חבריה לז'אנר ואני סבורה שקבוצת המעריצים האדוקים שנפתחה להסכת (ועומדת על כמעט 8,000 חברים) תסכים איתי. בקיצור, נראה כי בא לשכונה בחור חדש, וכפי שהנחתם, אין לומר את שמו.
פודקאסט הספורט של השנה:
במקום השני: "בכל יום נתון" – אוריאל דסקל וראם שרמן
במקום הראשון: "הפודיום" – אורן יוסיפוביץ'
על אף שכמות הסכתי הספורט גדלה אקספוננציאלית משנה לשנה –"הפודיום" של אורן יוסיפוביץ' ממשיך בהתמדה למצב עצמו כמוביל בז'אנר. מה הסוד? שחרור פרקים בקצב מסחרר (לעתים 3-4 בשבוע!), קהילה נלהבת המכילה למעלה מ-10,000 חברים, שיח פתוח ואותנטי ותשוקה אמיתית לספורט שקשה להתחרות בו. אז אולי בימים אלה האוהדים לא מגיעים למגרשים מחשש להתקהלות – אבל סביב "הפודיום" דווקא יש התקהלות מרשימה, והיא מותרת ע"פ ההנחיות, ומוצדקת ללא כל צל של ספק.
פודקאסט השנה בתחום רוח ונפש:
במקום השני: "מיינדסט" – שלומי חסטר
במקום הראשון: "חושבים טוב" – יהודית כץ
אמנם הפודקאסט של יהודית כץ נולד הרבה לפני שידענו קורונה מהי, אבל אין ספק כי בשנה האחרונה – "חושבים טוב" הפך מוצר צריכה בסיסי עבור כל מי שחש מתח, דיכאון או חרדה. בשנים האחרונות כץ מיצבה עצמה כמומחית בתחום הפסיכולוגיה החיובית, ולצד ספר חדש שהיא חובקת העוסק בתחום, נראה כי היא פיצחה את הנוסחה כאשר היא שומרת בעקביות על מיקומים גבוהים בטבלת ההאזנות, מארחת פרסונות מכובדות (הילה קורח, מרים פרץ ועוד) ומצליחה להוביל אנשים לעשות את אחד הדברים הכי חיוניים שעוד מותר לעשות – לחשוב טוב ולהיות אופטימיים. מה עוד צריך?
פודקאסט ההעשרה של השנה:
במקום השני: "גיקונומי" – ראם שרמן ודורון ניר
במקום הראשון: "בואי נדבר רצח" – שלי שמורק וקרן סיאורדיה
מלבד הדינמיקה של שלי וקרן, בחירת הסיפורים המוקפדת, ההתמדה לאורך השנים וההומור הגיקי המשולב שהפך לחלק משפת ההסכת – ההוכחה הטובה ביותר, בעיניי לפחות, לטיבו של הפודקאסט הוא העובדה שהן סטוריטלריות פשוט מצוינות. האהבה הלא מובנת מאליה שלהן לפשע הצליחה לסחוף אחריה עם הזמן מאזינים רבים ולהעמיד סטנדרטים גבוהים לכל מי ששואף ליצור פודקאסט שנועד לספר סיפור בכלל, ולתאר פרשיות פשע בפרט. בדבר אחד אפשר להיות די בטוחים – פרשיות הפשע לא ייגמרו, ואם זה אומר שכתוצאה מכך גם "בואי נדבר רצח" ימשיך לפעול – נראה שאנחנו מסודרים גם בשנה הקרובה.
