מנוחה (מימי) ברפמן־בוקסרמן, ילידת מרץ 1934, הייתה אחת מצלמות האמנות הידועות בישראל בשנות ה־60, ה־70 וה־80. היא נולדה בירושלים וגדלה בתל אביב תחת שלטון המנדט הבריטי. בשנות ה־50 עברה להתגורר בארצות הברית למשך שש שנים, שם למדה צילום בניו יורק. לאחר שובה לישראל, החלה לעבוד כצלמת עצמאית.
ברפמן־בוקסרמן נהגה לצלם דיוקנאות של ידועני התקופה, כמו גם של אנשים קשי יום בשווקים ובשכונות מגוריהם, וכן סדנאות של מחול וריקוד.
בשנים 1975־1987 עבדה כמנהלת וכאוצרת של גלריה גורדון, אשר הביאה לארץ את המכירות הפומביות הראשונות של יצירות אמנות. בשנת 1988 הקימה את סדנאות האמנים בתל אביב והייתה המנהלת הראשונה של המקום עד פרישתה לגמלאות בשנת 2006. היא נפטרה ב־21 באוקטובר 2021 בתל אביב, וגופה נתרם למדע.
ביום שבת הקרוב, 26 בפברואר, תיערך בדירתה בתל אביב (רחוב אד”ם הכהן 16, דירה 4) תערוכת צילומים לזכרה, “בגובה העיניים” (אוצר: עפר בלנק). רגע לפני התערוכה, אחיינה שלמה בוקסרמן מעניק הצצה בלעדית לכמה מתצלומיה הנדירים, בליווי הסיפורים שמאחוריהם מפי מושאי התצלומים וקרובי משפחתם:
הזמר יזהר כהן
"באמצע שנות ה־60 היה לי לוק מיוחד כזה שאהבו לצלם, לצייר ולפסל", מספר הזמר יזהר כהן, שמצולם בתמונה. "בהתחלה זה היה כיף, ואחרי זה לא אהבתי את זה. את מנוחה פגשתי בקפה 'כסית', והיא אמרה לי שהיא רוצה מאוד־מאוד לצלם אותי. הגעתי לסטודיו שלה בביתה, והיא השתגעה ולא הפסיקה לצלם אותי. שקלתי אז אולי 47 קילו, ומנוחה הייתה דלוקה על הלוק שלי. במשך החיים הזכרתי אותה המון פעמים, כי הצילומים שצילמה הם בין האהובים עליי יותר מכל".
המשורר אבות ישורון
“זה תצלום נהדר שלא ראיתי לפני כן”, אומרת הלית ישורון, בתו של המשורר אבות ישורון, על תמונתו. “אני מכירה תצלומים אחרים של מימי מאותו מפגש עם אבי, אבות. ברקע ניתן לראות יצירות אמנות שהיו תלויות על קירות הדירה, למשל רישומים של הרי ירושלים שציירה תמרה ריקמן. מספרים שאבות היה נוקש על דלתה של מימי ומבקש: ‘תצלמי אותי’. מימי אהבה לצלם ואבא שלי אהב להצטלם. הוא חשב שהצילום יגלה לו על עצמו משהו שהוא לא יודע. בספר השירים ‘שער כניסה שער יציאה’ משנת 1981 בחר אבות תצלום שלו שצולם על ידי מימי כדי שיעטר את הכריכה הפנימית”.
המשוררת והסופרת דליה רביקוביץ
“מימי צילמה הרבה לכתב העת ‘חדרים’ שאני ערכתי וש’גלריה גורדון’ הוציאה לאור”, אומרת הלית ישורון, בתו של המשורר אבות ישורון, על תמונתה של דליה רביקוביץ. “כך צילמה את מאיר ויזלטיר, את דליה רביקוביץ וגם את אבי, אבות ישורון”.
הסופר ס.יזהר
“זו תמונה יפה ופוזה חביבה על אבי בצילומים מעין אלה”, אומר ישראל סמילנסקי על תמונת אביו הסופר ס.יזהר. “זה מזכיר לי את הקטע שכתב אבי, ‘ולמה התכוון הסופר באומרו’: ‘מזלנו הוא שהילדים, מסתבר, חזקים מכל חוכמות מוריהם ותעלוליהם, והם יוצאים לבסוף ומתנערים מן התעתועים האלה – לא בלי כוויות, עוינות ודחייה – והופכים כתף לבית הספר, לחוכמותיו, לספרות שלו, לשירים ולשרים, ולכל ה’בבלט’ המבובלט הזה, ששוּפך על ראשם לכבוד קדשי האומה. ולתפארת שתים־עשרה שנות תרבות, שירה ויופי’ ('להפסיק ללמד ספרות', 1972)”.
המשורר והסופר נתן זך
“נתן זך ודודתי היו מיודדים מאוד במשך שנים רבות”, אומר שלמה בוקסרמן, אחיינה של מנוחה ברפמן־בוקסרמן, על תמונתו של זך. “נותרו בארכיון שלה תשלילים של מעל 100 תצלומים שלו. תצלום זה שצילמה דודתי בביתה מופיע על כריכת ספרו ‘קווי אוויר’ משנת 1983”.
הזמר והשחקן אריק לביא
“מאחר שאריק פה עם שפם, אני יודעת לומר שהתמונה צולמה כאשר שיחק את מקי סכינאי בהצגה ‘אופרה בגרוש’ בתיאטרון חיפה בשנת 1971”, אומרת שושיק שני, אלמנתו של אריק לביא, על תמונתו. “היא תפסה רגע מרגש של אריק”.
המחזאי והבמאי ניסים אלוני
“זה צילום יפהפה מתחילת שנות ה־70, ומימי תפסה את נסים במבט עמוק, עז ואמיתי, ברגע טבעי ולא מאולץ ובמלוא תמצית השרמנטיות שלו”, אומרת שרית פוקס, מחברת הביוגרפיה “נמר בוער, מותו וחייו של נסים אלוני” על תמונתו של אלוני. “משחק יפה של אור וצל”.המשורר ט.כרמי
“הצילום הומוריסטי, כרמי משחק במבע ובמראה, מדגמן את תחפושת הפורים הקלאסית שלו - שיער מוברש קדימה ולצדדים, שונה לחלוטין מהמופע השגרתי שלו”, אומר גד צ’רני על תמונת אביו, המשורר ט.כרמי.
המשורר מאיר ויזלטיר
“הצילום הזה משנת 1981 צולם לכתב העת ‘חדרים’ שערכה הלית ישורון”, אומר המשורר מאיר ויזלטיר על תמונתו. “בכל חוברת הלית הייתה מקיימת ראיון עם מישהו, ובחוברת מספר 2 של ‘חדרים’ היא ראיינה אותי, ומנוחה ברפמן שעבדה ב’גלריה גורדון’ וצילמה עבור הגלריה - הפכה להיות הצלמת של ‘חדרים’, והיא צילמה את כל או רוב המשוררים. לפני שהיא נפטרה היא שלחה לי שלושה תצלומים אורגינליים שצילמה אותי אז ל’חדרים’. בצילום זה השתמשתי בספרי ‘ארבעים’ (2010)”.
הסופר חנוך ברטוב
“זו תמונה נהדרת מן הזמן שאבי התמנה כנספח התרבות הראשון לאנגליה בין השנים 1966־1968. תמונה משובבת!”, אומרת גילת בורקהרדט על תמונת אביה, הסופר חנוך ברטוב. “שנתיים אלו באנגליה היו ססגוניות ואפילו סוערות: ש”י עגנון קיבל את הנובל, ואבי אירח אותו בביקורו בלונדון; מלחמת ששת הימים, ואבי רץ ארצה שוב בכובע העיתונאי כדי להשתתף/לסקר; ורבין, ‘רמטכ״ל הניצחון’, הגיע ללונדון וכולנו באנו חדורי גאווה לשמוע אותו מרצה (באנגלית מצחיקה) בקסם רב. שנתיים מכוננות לכולנו. התמונה ממחישה זאת”.
