יום הכיפורים הוא היום בו מקובל לבקש סליחה מהאנשים בהם פגעת בשנה החולפת ולשים קץ לסכסוכים קנטרניים ומיותרים. לרגל היום הקדוש, נצא במסע נוסטלגי במנהרת הזמן אל כמה סכסוכים כאלה בין דמויות מוכרות בעולם התרבות הישראלי, שמעט נשכחו.
יהונתן גפן נגד עלי מוהר
שניהם מגדולי היוצרים והפזמונאים שקמו בישראל, שניהם כתבו במשך עשרות שנים טור קבוע בעיתון (גפן ב"מעריב", מוהר ב"העיר"), ובשלהי שנת 1990 פרץ ביניהם סכסוך מר.
הכל החל עם צאתו של "נקודת תצפית" - סרט קצר של הבימאית דינה צבי ריקליס, שעסק באינתיפאדה הראשונה. גפן צפה בסרט, מאוד לא אהב, והקדיש את הטור השבועי שלו ב"מעריב" לביקורת קשה ונוקבת על ריקליס וסרטה, כשבין היתר כתב ש"זה בכלל לא סרט, זה קליפ לדבילים". שבוע לאחר מכן, מוהר, שהיה מיודד עם ריקליס, בחר לצאת להגנתה בטור ב"העיר", תקף את גפן וכינה אותו "שטחי, רשלן וגס".
עוד שבוע עבר, וגפן הגיב ישירות למוהר עם טור שקיבל את כותרת הביניים "עלי מוהר, כסאח". גפן השמיץ שם את כישוריו של מוהר וכינה אותו "משורר גזים" שכותב "חרוזים תפלים", וסיים בכך שאם מוהר יגיע ללונדון, שם חי גפן באותה תקופה, "אני מבטיח לחכות לו בשדה התעופה, כי גם לי תשוקה מסוימת לסטירה מצלצלת".
את אקורד הסיום של הסיפור ניגן, באופן הולם, אחד מגדולי המוזיקאים בישראל, יוני רכטר, שהיה חבר טוב של שני הצדדים ועבד לצד שניהם רבות כמלחין. רכטר שלח, כאחד האדם, מכתב תגובה למדור המכתבים ב"מעריב", שם צידד במוהר, כתב כי הוא אוהב את שיריו, ותקף את גפן על כך ש"בזעמו נגרר לביריונות לשונית שכזו".
ברבות השנים ככל הנראה הגיע פיוס בין השניים. מוהר נפטר בשנת 2006, וכשגפן הגיש את התוכנית "אומרים שהיה פה" בטלוויזיה החינוכית, בפרק שהוקדש ל-2006 הוא הקדיש למוהר מילים חמות: "עלי כתב הרבה שירים נפלאים שאין כמותם יותר, ואמנים רבים אהבו אותו ואת הצניעות שלו".
דן שילון נגד שמואל וילוז'ני
השנה היא 1992. דן שילון הוא מלך הטלוויזיה, שמגיש את תוכנית האירוח "בשידור חי" (המעגל) שכבר נחשבת להצלחה מסחררת למרות שאנחנו נמצאים בימי ערוץ 2 הניסיוני, שנה לפני הקמת הערוץ המסחרי. שמואל וילוז'ני הוא שחקן מצליח, חבר מועצת עיריית תל אביב ובעיקר מחלוצי ז'אנר הסטנדאפ בארץ, עם הומור ייחודי. כאשר שילון מזמין את וילוז'ני לאחת מתוכניות המעגל, וילוז'ני מציג את סגנון ההומור הפרוע והאופייני שלו, וקצת מביך את שילון ויתר האורחים.
לאחר אותה תוכנית, מחליט שילון להטיל חרם על וילוז'ני: הוא לא יוזמן יותר למעגל. ב-1993 אמר שילון: "אחרי שראיינתי את וילוז'ני, לפני שנה בערך, אמרתי שהוא לא יופיע אצלי יותר, כי אני חושב שהוא אדם שמייצג תת-תרבות בדרך ההתבטאות שלו, ואין לי עניין לראיין אותו. אני חושב שהוא שחקן תיאטרון טוב, הבעיה מתחילה כשהוא צריך לדבר באופן חופשי".
אבל, סוף טוב הכל טוב. כעבור שנתיים, ב-1995, השניים התפייסו, שילון הסיר את החרם והזמין את וילוז'ני לתוכנית סיום העונה החגיגית.
דידי הררי נגד גידי גוב
על אף התדמית הקלילה שלו, דידי הררי תמיד היה איש תקשורת בעל מודעות פוליטית וחברתית חזקה, ואחת האג'נדות שמאז ומעולם רצה לקדם הייתה מתן יחס הוגן ושוויוני למוזיקה המזרחית. וכך, ב-1998 הוזמן הררי לראיון בתוכנית האירוח של גידי גוב דאז, "לילה גוב", ובמקום לנהל פינג פונג מילולי קליל ומשעשע עם המארח כמקובל בתוכניות האלה, בחר לגעור בגוב, בשידור חי, על כך שהוא אינו נותן לאמנים מזרחיים את הבמה הראויה.
כעבור שנתיים סיפר הררי בראיון למעריב: "היום זה מובן מאליו, אבל אני הייתי חלוץ. עד לפני שנים ספורות לאנשים האלה לא היה מקום ברדיו ובטלוויזיה, מחוץ לגטאות המזרחיים. תראי תוכנית כמו 'לילה גוב', הכי מזרחי שגידי גוב הצליח לעכל היו שלומי שבת ומרגלית צנעני. כל שבוע הוא הזמין את אלון אולארצ'יק ואת אלון אולארצ'יק ואת הזמר ההוא, אלון אולארצ'יק. למה? זה ערוץ פרטי שלו? כמה פעמים אפשר להזמין את יזהר אשדות, בלי לפגוע ועם כל הכבוד ליזהר אשדות, ואף פעם לא להזמין את אבי סינואני שמכר באותו זמן 60 אלף עותקים?".
גם כאן בסופו של דבר הגיע פיוס, ובשנים האחרונות גוב התארח מספר פעמים בתוכניתו של הררי ב-103FM.
יאיר ניצני נגד דנה אינטרנשיונל
התקינות הפוליטית עברה דרך ארוכה בשלושים השנים האחרונות, וכיום אין שום סיכוי בעולם שבדרן מוביל יבצע בפריים טיים קטע הלועג לאישה טרנסג'נדרית בשל היותה כזו, וכמובן טוב שכך. אך לא כך היו פני הדברים ב-1995, כאשר יאיר ניצני התארח בתוכניתו של דודו טופז בערוץ 2 וביצע שיר שלועג לדנה אינטרנשיונל, עם המילים הלא ממש מצחיקות "דנל'ה, הו דנל'ה, חתכו לך ת'בננל'ה".
אינטרנשיונל נעלבה ותבעה את ניצני, שנדרש לשלם לה 50 אלף ש"ח ולהתנצל בפומבי. ניצני שילם, אבל ההתנצלות ששיגר הראתה שהוא לא ממש התחרט: "אני לא רוצה להיכנס לענייני הגודל והפינצטה, זה הומור ומי שלא מבין הומור יש לו בעיה. אני חושב שהשתמשתי בזכות הלגיטימית שלי כקומיקאי וכסאטיריקן במדינה חופשית, כל שכן מדובר על דמות ציבורית, חריגה ככל שתהיה".
