כולם אוהבים סיפורי אהבה, במיוחד אם הם רוויי תככים ותהפוכות – ואילו "משא הצלב של קתרין" מאת לירון סופר, מספק לקוראיו עלילה עסיסית ומתוחכמת על אהבה בלתי אפשרית, הפורחת דווקא בין כותליו של מנזר בארץ הקודש באמצע המאה ה-12. אם התקופה נדמית מרוחקת מדי, מגלה הקוראת במהרה, כי אירועי התקופה סוערים, חיי הדמויות לא פחות, הנופים – זרים אך מוכרים, והמסרים – רלוונטיים מתמיד.
הספר הוא הזדמנות לצלול אל ארץ ישראל שלאחר מסע הצלב השני. העלילה גדושה בדמויות, מערכות יחסים, רומנטיקה, אירוטיקה, תככים פוליטיים ואירועים מדומיינים, חלקם בהשראת אירועים היסטוריים. אחד החלקים המלהיבים בספר הוא השושלות הארוכות, שיצרה לירון סופר לדמויות שלה, כאשר כל אחת מהן קיבלה סיפור משפחתי אישי. בעלילה נמהלים מגדר ודת, וגם מתח ואומץ של גיבורה אישה – קתרין – המהווה את בסיסו של משולש אהבה, עם שני הגברים שלצידה.
האחד, סטפנוס, נזיר סגפן ויפהפה, בעל חיבה מוזרה לרחצה בעירום במעיין גלילי, הפוגש בקתרין המרהיבה, שרוחצת גם היא במקום במערומיה. מפגש מקרי זה מטעין את עלילת הספר, בעקבותיו סטפנוס מתאהב בקתרין ומכה על חטא עקב נדריו והחטאים שמקננים בראשו, ובעיקר בלבו. הוא נקשר בעבותות לתומא, נזיר חדש במנזר ומי שמציג עצמו בפניו כאחיה התאום והדומה להפליא למושא אהבתו, דבר שהופך את העניינים לסבוכים אף יותר. החברות בין סטפנוס לתומא עוברת בעלילה כחוט שמחבר ומפצל אותה. השניים קשורים זה לזה, שונים זה מזה ומוצאים בחברות מפלט מחיי היומיום שלהם. מה שמקשר ביניהם הוא קתרין. אלא שסטפנוס אינו ער לכך שתומא אינו בדיוק מי שהוא חושב שהוא.
סטפנוס עובר תהליך התמודדות פנימי וחיצוני מול עצמו, ערכיו, רגשותיו ויצריו, וגם אל מול אחיו הנזירים, אב המנזר ואלוהים. תאוות הבשר מתנגשת באמונתו באל ובתפילותיו לבתולה הקדושה, והמפגש הזה משאיר אותו במצב תמידי של בלבול וסבל. הוא נקרע בין המוכר והידוע לבין היותו בן אנוש, שמגלה את העולם. במובן זה, בדומה לרומן האיטלקי "שם הוורד" של אומברטו אקו, הספר מאפשר להיכנס לתוך מנזר ימי-ביניימי ולחוות את נבכי נפש הנזיר לצד רכילות, תככים, הלקאה עצמית, מנהגים, אהבות ושנאות, כעולם סגור ונפרד.
לעומת סטפנוס, משתחל מילו, האביר הנאה והנהנתן, למקומו של "גבר החלומות", חופשי לנוע פיזית ורגשית, הרפתקן, משוחרר, מלא הומור ובדיחות דעת. מילו מאזן את האדיקות של סטפנוס ואת הרצינות שלו, ושניהם מהווים קונטרסט בין המנזר הסגור לחופש התנועה, בין הדת ומגבלותיה לחופש הפעולה והבחירה.
קתרין היא אישה סוערת, ערמומית וחדורת מטרה, שאינה בוחלת באמצעים בניסיונה לברוח מגורלה כאישה מוחלשת ולשלוט בחייה, מה שהופך אותה לגיבורה מעניינת במיוחד. גיבורה במובן הספרותי, אבל גם כזאת שיוצאת נגד התקופה והפוליטיקה של זמנה. היא אישה שבוחרת לעצב את עתידה, בעת בה נשים היו חלק ממערכת שיקולים גבריים בחברה פטריארכלית, נוקשה ומסוגרת, שלא אפשרה להן את החופש להיות מי שהן רוצות. כך הופכת קתרין למרכז הספר, כשברוח התקופה, דמותה המרדנית מחדירה לעלילה ממד כפול של תעוזה וחוצפה.
אם חלקו הראשון של הספר מתרחש ברובו בין כותלי המנזר, בחלקו השני העלילה פורצת החוצה, למסע ואף למרדף מלא תהפוכות ברחבי ארץ ישראל הצלבנית, שמזכיר לנו, כי אהבה בספרים – ממש כמו בחיים – אף פעם אינה פשוטה. התענוגות האנושיים שמביאים לפרפורי הלב, מאלצים לעתים לשלם מחיר.
"משא הצלב של קתרין" הוא רומן עבה וקולח, העוטף את הקורא, תוך שהוא מאפשר לו להיכנס לנבכי נפשן של הדמויות ולחוות עימן ערב רב של רגשות, בעזרת מילים מרהיבות שמצטרפות לקריאה מרתקת. דווקא עתה, בחודש הספר העברי, עם תחילת הקיץ, כיף יהיה לצלול עימו אל תוך הרפתקה מרגשת שתסיח את הדעת מהחום הגדול שבא עלינו.