"בילדות די סלדתי מספרים, אבל בתיכון חיפשתי מקום לברוח אליו והתחלתי להתאהב בקריאה”, מספרת נופר מורדוך (29) מראשון לציון. אל נושא שיפוץ הספרים התגלגלה בשנה האחרונה. “יום אחד ראיתי בקבוצת חובבי ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בפייסבוק הודעה מאדם שמכר ספר בכריכה פגומה. הלב שלי נחמץ לראות את הספר ככה, אז קניתי אותו ותיקנתי אותו. בגלל שריחמתי על הספר, החלטתי לתקן אותו. הרגשתי שהספר הזה הוא כמו אדם פגום שאף אחד לא רוצה לטפל בו ולהיות איתו. הלב שלי יצא אליו”.
לא היה לך ניסיון קודם בתיקון ספרים?
“לא, זו הייתה הפעם הראשונה. אני אוהבת מאוד לתקן דברים אחרים, כמו לקחת זבל מהרחוב ולהפוך אותו ליצירת אמנות. אבל זה היה הספר הראשון שאי פעם תיקנתי, והתאהבתי בכך”.
מאז הספיקה מורדוך לשקם עשרות ספרים. “זה מרתק ומאתגר כי אתה צריך לחשוב בכל פעם מחדש איך אתה מתקן את הספר, להפעיל חוש יצירתי. בגלל שאני גם גרפיקאית, אז אני בונה את כל הכריכה מחדש אם צריך, מדפיסה את זה ואז מכינה את הכריכה ומחברת לספר עצמו. אבל זה בעיקר תהליך טכני. תיקון ספר לוקח יומיים שלמים שבהם עובדים כמה שעות בכל יום”.
מה הספר הכי מאתגר שתיקנת בשנה האחרונה?
“’24 הפנים של בילי מיליגן’. זה היה ספר בכריכה קשה, וכיוון שלפני כן לא התנסיתי בתיקון כריכה קשה, אלא בעיקר כריכה רכה, אז הייתי צריכה להבין איך מכינים ספר בכריכה קשה כדי לחבר אותו לדפים. זה היה באמת מאתגר ולקח לי יותר מיומיים”.
איזה ספר תיקנת לאחרונה?
“ספר כיס של מדע בדיוני שקיבלתי ממישהו, והכריכה שלו התפוררה. זה היה ספר משנות ה־70 והוא רצה שאתקן לו את הכריכה. אני גם מתקנת ספרים לחברים וחברות בשביל הכיף. אם אני רואה ספר זרוק ברחוב או קרוע, גם אם הוא לא ספר מהסוג שאני אוהבת, אני מוכרחה לאסוף אותו ולתקן אותו. כואב לי הלב לראות ספר קרוע זרוק ברחוב. אני לוקחת אותו אליי, מתקנת אותו ואז בודקת מה לעשות איתו, אם לשמור או למסור. הספרים הם כמו ילדים עבורי, במובן מסוים. בכל ספר יש נשמה, מישהו טרח לכתוב אותו ולשפוך בו את הלב, אז אני לא יכולה להזניח את זה”.
מאלתר מכבש
“גדלתי בתקופה שבה לספרים הייתה חשיבות”, אומר שי ווינאפל (45) מפתח תקווה, ד”ר להיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה. “אני אוהב ספרי ארכיאולוגיה, היסטוריה וציונות. כיום יש לי בבית ספרייה בת 3,000 ספרים”.
לדבריו, מי שהחדיר בו את האהבה לתיקון ספרים הוא סבו. “סבי בן ה־94 הפך בשלב מאוחר יחסית בחייו לכורך ספרים מקצועי”, מספר ווינאפל. “כילד למדתי ממנו איך עושים זאת. ממנו כנראה ירשתי את האהבה לספרים ישנים, כחלק מהכבוד שלי לספר ומהרצון שלי להשתמש בו - אני מתקן אותו. לרוב אני משתמש באלתורים בתיקון הספרים, עוסק בהדבקה ויש לי בדים למידת הצורך. אני מאלתר מכבש וכדי לייבש את ההדבקה אני עורם ערימת ספרים עליה. בהתחלה קלקלתי דברים, וזה כאב לי כי יש לי קשר סנטימנטלי לספרים האלה. לאט־לאט השתפשפתי”.
כמה שנים אתה עוסק בזה?
“כבר עשור. אם יש ספרים שאתגר אותי במיוחד לתקנם, אלו ספרי קודש. הסתכלתי עליהם ביראת קודש. היה חשוב לי שהספר יהיה קריא שוב ולא קרוע. תיקנתי אותם בגבולות האפשר. לפעמים מצאתי ספרים ישנים שאנשים זרקו ולא היו מודעים לערכם, וזה היה אתגר מעניין עבורי לתקנם. ברגע שאני מוצא ספר מתקופת המנדט, למשל, אני מתרגש במיוחד, בייחוד מספרים בני 100 שנים”.
מה הספר האחרון שיצא לך לשפץ?
“כרך ב’ של ספר של הרב משה אביגדור עמיאל מאמצע שנות ה־40, ספר שעוסק בשאלות ותשובות, והצטערתי שאין לי את כרך א’”.
איך הסביבה שלך מגיבה לתחביב הזה?
“המשפחה שלי לא מבינה את התחביב הזה ורואה את העיסוק בספרים ובתיקונם כמשהו שאבד עליו הכלח. מעירים לא מעט הערות בנושא. הרוב רואים את זה כמשהו מוזר, אבל זה עיסוק שמרגיע אותי, ולכן אני רואה בזה משהו חיובי ולא רוצה לוותר על זה. זה חלק ממני”.
ארנון דותן (48) מירושלים הגיע לתחום בנסיבות מקוריות. “כשהבת הגדולה שלי התחילה לקרוע ספרים ולאכול אותם, התחלתי לתקן את הספרים שהיא הרסה וכך גיליתי את ההנאה שבתיקון ספרים. עם הזמן השתפשפתי והשתפרתי בכך”.
איך אתה מתקן ספר?
“זה תלוי במצב שבו נמצא הספר. זה בעיקר משהו שאני מדבר עליו עם עצמי. הרבה פעמים החלק האחורי של הספר נתלש. אני עושה תיקון מנע לרוב, כלומר מדביק קטע בריסטול קטן כדי למנוע מהספר להיפגם בעתיד, ואם זה יותר חמור, אז אני שם חלק בריסטול יותר גדול. אני גם מחזק את הפינות של הספר כשהן מתחילות להשתפשף: אני שם נייר דבק וצובע בצבע של הספר. הספר שאני הכי גאה בו הוא ספר אגדות קלאסיות לילדים. מצאתי אותו חסר כריכה לחלוטין והדבקתי בקרטון ביצוע את החלק האחורי והקדמי של הספר. בינתיים הבת שלי ציירה ואיירה עטיפה מאולתרת לספר הפגום, ויצרנו עטיפה משל עצמנו. זה גם ריפוי בעיסוק עבורי.
"מתסכל אותי שאנשים אוהבים רק ספרים חדשים. יש ספרים ישנים שאפשר להציל אותם, וחבל שמזניחים ספרים כאלה. לפעמים אני מתקן ספרים פגומים שאני מוצא בספריית רחוב, עושה להם טיפול מנע ומחזיר לספרייה. לאחרונה מצאתי את הספר ‘ג’ורג’ הסקרן’ של מרגרט וה.ריי, ולא הייתה לו עטיפה קדמית. הורדתי את העמוד הראשון, גזרתי אותו ושמתי בתור כריכת הספר, וזה יצא כמו חדש. לרוב אני אוסף ספרים שמדליקים אותי. מצאתי לא מזמן את האנציקלופדיה העברית בכרכים קרועים, אבל הרגשתי שאין טעם לתקן את זה כי זה כבר לא רלוונטי או אקטואלי. אני אוהב למצוא טעם בספרים בשביל לתקן אותם”.
התחביב הזה הפך כבר למנהג משפחתי. “הבת הגדולה שלי אוהבת לתקן יחד איתי ועכשיו הבן הקטן שלי מתעקש שנתקן ספרים ביחד”, הוא מספר. “אשתי קצת מתבאסת עליי שיש לי כל כך הרבה ספרים. יש לי מאות ספרים בבית. אין לי טלוויזיה, אז ספרים הם חלק נכבד מחיי”.
מחפש בשווקים
“בצעירותי לא הבטתי על ספרים בהערצה או בחרדת קודש”, מספר יניב יחזקאל (41) ממודיעין. “קראתי בעיקר כי הכריחו אותי לקרוא. התאהבתי בספרים לפני שמונה שנים, כשקראתי את הספר ‘הסוד’ של רונדה בירן. לאט־לאט קראתי ספרים מתחומים נוספים כמו אוטוביוגרפיות, ספרי מיסטיקה ומותחנים”.
בארבע השנים האחרונות גילה תחביב חדש: שיפוץ ותיקון ספרים. “זה התחיל אצלי לגמרי במקרה. חבר שלי מהעבודה הביא ספר שנראה ממש עתיק בכריכה קצת קרועה ודהויה”, הוא מספר. “הוא קנה את זה כמתנה בשביל אבא שלו, שגדל על הספר הזה, ושאל איפה אפשר למצוא כורכים שיסדרו את זה. הרגשתי שספרים כאלה צריך לשמור. הצעתי לו, בספונטניות ובלי לחשוב יותר מדי, שאני אנסה לסדר אותו.
"שיפצתי את העטיפה בכך שהוספתי חתיכת בריסטול לחיזוק, הדבקתי את החלקים הקרועים וניסיתי לחבר גם בין דפי הספר שלא היו מסודרים, וחלקם נקרעו. הבאתי את הספר המתוקן למשרד. החבר ממש התרשם, הביא אותו לאביו ואמר שהוא מאוד התרגש. בהמשך חברים מהמשרד התחילו להביא לי ספרים ישנים, ולאט־לאט נכנסתי לזה. אהבתי את היכולת להתעסק בדפים וכריכות ובעיקר לשמח אנשים בלהחזיר להם ספר באיכות טובה”.
כמה זמן אתה משקיע בשיפוץ ספר?
“זה תלוי במצב הספר ובזמן שלי, אבל בדרך כלל זה לוקח לי יום־יומיים. אני לא מתקן ספרים בתדירות כזו גבוהה, אבל יוצא לי אחת לחודש־חודשיים לטפל בספרים. במקום לחכות שיביאו לי ספרים לתקן, אני מחפש ספרים פגומים בשווקים, לוקח אותם אליי, משפץ ומעביר הלאה”.
מה אתה אוהב בזה?
“זה מרתק אותי לפעמים אפילו יותר מלקרוא ספר. לא מזמן מצאתי ברחוב ספר שירים של נעמי שמר. הוא היה במצב נורא. לקחתי אותו, ובמשך שלושה ימים רק חשבתי איך אני אתקן אותו. הבאתי בריסטול באותו צבע של הכריכה, הדבקתי עליו בצורה מדויקת את העטיפה הפנימית עם הכיתוב, חיזקתי את הקצוות של הספר והדבקתי תמונה שהדפסתי באותו מיקום בדיוק של התמונה הדהויה. אנשים לא שמו לב שזה לא מקורי. אחרי זה תרמתי את הספר הזה לספרייה עירונית”.
איזה ספר שיפצת לאחרונה?
“לאחרונה שיפצתי את ‘חטאי האב’ של ג’פרי ארצ’ר. חבר הביא לי אותו במצב לא מי יודע מה טוב, הדפים היו קרועים קצת, אז הדבקתי בעדינות וחיזקתי מבפנים את העטיפה החיצונית”.