בין הדוכנים בירידי שבוע הספר העברי שיינעלו השבוע לא תוכלו למצוא את הספרים של ארבעה ניצולי שואה נתמכי הקרן לרווחת נפגעי השואה, אשר מבקשים לספר על הזיכרון שהם רוצים להשאיר לעולם שאחריהם.
ז'ני רוזנשטיין - ״המלאך מעל הדלת״
ז׳ני בת 88, אלמנה ואם לשניים, מתגוררת בתל אביב. בגיל שש ראתה למול עיניה איך הנאצים רוצחים באכזריות את אחותה התינוקת, וז'ני עצמה עברה התעללות מינית מאוד קשה מצד חיילים נאצים. היא מספרת: "על אף הזוועות הצלחתי לשרוד עד שהצבא הרוסי חילץ אותנו. אני מתארת בספר איך בגיל 6־9 אחרי השואה לא יכולתי לדבר כלל. בגיל 14 עליתי לישראל ומיד הוכנסתי לבית החולים שלוותה, מאחר שהייתי מעורערת נפשית". היא מעוניינת להפיץ את ספרה בעצמה, ומבקשת ממי שרוצה לרכוש אותו ליצור איתה קשר בטלפון 054-4613680.
מיכאל (מרסל) אדם - ״הוופלים של אמא ססיל״
מיכאל, בן 84 מבאר שבע, היה בן ארבע עם פרוץ המלחמה וגר עם משפחתו בפריז. אמו נאלצה למוסרו למשפחת אומנה, זוג איכרים חשוכי ילדים, אמא ססיל ואבא הנרי, שסיפקו מקום מסתור לעוד ארבעה ילדים יהודים. "עבורנו זה היה חוף מבטחים וחומת מגן, גן עדן עלי אדמות, הרחק מהאיוולת, האכזריות והטרגדיה הנוראה סביבנו". גם את ספרו של מיכאל אדם ניתן להשיג ישירות דרכו, בטלפון 050-3636133.
מיכאל בן דרור - "ההחלפה"
מיכאל בן 82 מקיבוץ שדה נחמיה נולד בעיר הילברסום שבהולנד. בשנת 1944 שוחרר ממחנה ברגן־בלזן בעסקת חילופים מול הטמפלרים שחיו בארץ. אמו נישאה בשנית ונולד לו אח, שמעון, הצעיר ממנו בעשר שנים. "חייתי במחשבה שאבי נספה בשואה עד 1967, ואז התברר לי במקרה שהוא חי כתעשיין מצליח בהולנד, נישא בשנית ומגדל ארבעה ילדים מאשתו השנייה".
מיכאל ואביו נפגשו ונוצר ביניהם קשר מיידי, שנשמר עד היום במשפחתו המורחבת. רק לאחר מות אביו נודע למיכאל, שהוא זה שדאג להעניק לו ולאמו אזרחות זרה ופעל מאחורי הקלעים להכניסם לרשימת המוחלפים. "במלחמת יום כיפור איבדתי את אחי שמעון, שהיה מפקד טנק בסיני", מספר מיכאל, שכיום הוא אב לחמישה וסב ל־16 ומסתגל למצבו ככבד ראייה. את ספרו "ההחלפה" וכתבים אחרים שלו ניתן למצוא באתר "סימניה".
ג'וזפין פישמן - ״תזכרו״
ג׳וזפין היא ניצולת שואה ערירית בשנות ה־90 לחייה, המתגוררת ברחובות עם מטפלת. בגלל החוויות הקשות שעברה, ג׳וזפין החליטה שלא להביא ילדים לעולם. "במשך 70 שנה עשיתי כל שביכולתי כדי לשכוח מזוועות השואה. אחרי תקופת השואה הפסקתי לחייך ועד שהתחלתי לכתוב הייתי במצב נפשי מאוד קשה, עד כדי כך ששקלתי לשלוח יד בנפשי". היא מצאה בקושי את כוחות הנפש כדי לסיים את כתיבת הספר ברוסית, המהווה עדות חיה למאורעות שהתחוללו בחייה, ומימנה מכספה את תרגומו לעברית.
