"כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" כתב הרב שלמה קרליבך ובישראל, לאורך הדורות, המורים הפכו להיות אותם מבוגרים שאמורים היו להאמין בילדים, לעודד אותם, לדרבן אותם להצלחה והתגאות בהם. למרבה הצער, רק בשנים האחרונות עברה מערכת החינוך הישראלית מהפך והילד, שבעבר היה עוד בורג קטן וחבוט במערכת עייפה, הפך להיות אדם צעיר אמנם, אבל כזה שמתחשבים ברגשותיו וברצונותיו.
לתוך ההדהוד אל מערכת החינוך הישנה, זאת שגם אני הייתי בין "לקוחותיה", נכנס עתה אל-עד קניגסברג כהן ברומן הגרפי החדש שלו "בין לבין" (הוצאת מטר) עם תזכורת כואבת וחשובה. קניגסברג כהן, צייר ומאייר מוכשר, שאייר כבר כמה ספרים, עושה כאן לביתו עם ספר משלו (בעיצוב יוצא דופן ומרהיב של סטודיו דור כהן).
קניגסברג כהן מעמיד במרכז הרומן הגרפי אותו צייר וגם כתב את אבי-אל, נער בשיא גיל ההתבגרות שלו עם חירשות. מצד אחד אבי-אל מסרב להשתמש במכשיר השמיעה שלו, ומצד שני הוא אינו דובר את שפת הסימנים. העובדה שהוא חלק ממסגרת לימודית רגילה גורמת לו להיות להיסגר בתוך גופו ולהתפוצץ ממילים ומרגשות, מבלי שיהיה להן נמענים- לא חברים, לא מורים וגם לא בני משפחה, למעט אימו, שמבינה לליבו בצורה סימביוטית של ממש, כמו שמבינה אם ללב בנה. בלי מילים.
הבדידות הזאת, החיצונית והפנימית, הופכת אותו לדמות טראגית. היא מאלצת אותו לצאת משני ארונות- זה של החירשות וזה של המיניות. הדרך אל החופש משני הארונות הללו נעשית באופן מדורג וסבלני תוך התמודדות בלתי נסבלת עם המערכות בתוכן הוא חי- מערכת החינוך, המערכת החברתית והמערכת המשפחתית.
רומן גרפי הוא מדיום מיוחד, יוצא דופן וכזה שמתחפש לדבר-מה שהוא לא. הוא צבעוני מצד אחד ומשחק על המנעד הקומיקסאי, הכביכול קליל ומשמח, אך מאידך הוא כלי להעביר רעיונות כבדים וקשים. אל-עד קניגסברג כהן מנצל אותו עד תומו.
היה לי קל לכתוב כאן שנהניתי לקרוא את "בין לבין" וזה לא יהיה שקר. אבל ההנאה הזאת היתה כרוכה בהרבה כאב וגם בבכי. זאת היתה קריאה שארכה שעה אחת ובמסגרתה נתקלתי בשלושה אירועים כואבים בחיי- החרם שעברתי כילדה וכנערה, ההתנכלות וחוסר ההכלה של המורים שעבר הדור שלנו והחירשות שלי, שכוללת תסכול של חוסר הבנה של הסביבה וחוסר הבנה שלי את הסביבה.
אל-עד קניגסברג כהן מעניק קתרזיס לגיבור שלו ולכן גם לקורא שלו, אבל הכאב של מי שעבר את מה שעבר אבי-אל הגיבור של "בין לבין" לא יעזוב את קוראי הספר. הוא ישקע בהם ויהפוך לחלק מהם.
אם היחס של אנשי ההוראה במערכת החינוך השתנה וכיום אנשי ונשות החינוך מתייחסים אחרת אל ילדינו, החרמות בבתי הספר והיחס של החברה לכל מי ששונה לא עברו מהעולם. זה ספר חשוב עבור הורים וספר חשוב עבור ילדים. הוא לא קל, אבל הוא שיקוף של המציאות וזו, הלוא, כוחה האדיר של הספרות.