אדם יצחק, עו"ד לענייני משפחה, עובד כעו"ד צללים עבור עורכי-דין אחרים. "יש לי משרד בבית בגודל חדר ארונות ושם אני כותב עבור עורכי דין אחרים כתבי הגנה, כתבי תביעה, מכתבים ומסמכים משפטיים אחרים".
לאחרונה הפך לסופר, בשמו האמיתי, לאחר שראה אור ספרו הראשון "בזמן אמת", אותו כתב בפחות משנה מינואר עד יולי והוא ראשון בסוגו בישראל. "כתבתי פי שלוש אבל רוב החומר לא נכנס לספר", מספר יצחק, שספרו מתהדר בסגנון חופשי ודיבורי כהדף מילים, אותן הוא מעלה על הדף במעין דיבור פנימי-חיצוני, תוך שהוא וגם סביבתו הם הנמענים. הכתיבה היא בסגנון אדוארד לוה, אותו מזכיר יצחק בספרו ונותן לו מקום של כבוד.
המוטיב העיקרי בספר הוא הקשר עם שגית אמת, או כפי שיצחק מכנה אותה: "שגית" וה"עורכת". קטעים שוצפים נוספים הם על הורים, נשים, ילדים וספרות אבל העורכת היא המרכז. "שגית נתנה לי לקרוא ספרי שירה. קראתי וכתבתי את מה שהספר עשה לי. שגית שלחה את הכתבים למשוררים שבעקבותיהם כתבתי והם אהבו את זה".
אתה אוהב שירה?
"אני לא אוהב שירה. אני חושב שהאסתטיקה נועדה להסתיר. הקריאה בשירה לא גרמה לי לאהוב שירה. אופיר נוריאל עזר לי לפתוח את צ'אקרת השירה ואני בפירוש מעריך את השירים שלו".
יצחק לא תמיד כתב ז'אנר ספרותי. לפני 13 שנה השתתף בסדנה של המשורר אלי אליהו. כשהסתיימה הסדנה- הפסיק לכתוב. "לא היה לזה המשך. כתבתי דוחות סוציאליים". לעבודה סוציאלית הגיע לאחר שנולד, להגדרתו, לבית לא פשוט. "הייתי ילד טיפולי והיה לי ברור שאני רוצה לעסוק במקצוע טיפולי. פגשתי קצינת נפגעים והפגישה הזאת גרמה לי ללמוד את התחום".
עבודתו הראשונה הייתה ב"אנוש". אחרי שנתיים בבריאות הנפש החל לעשות ביקורי בית לקשישים. הוא עבר ללמוד משפטים והפך לעורך דין. "זה היה כמו כפפה ליד. זה הפעיל אצלי משהו. ידעתי שאני רוצה את המקצוע, אבל לא ידעתי מה זה. ההתנסות היתה מבחינתי כמו ארוחת טעימות. בסוף הגעתי לפרקליטות עם תיקי האלפים של נתניהו". מאוחר יותר, עבר מבחני לשכה והחליט להיות עצמאי. אז הבין שהוא רוצה לעסוק בדיני משפחה ובעבודת כתיבת צללים לעורכי דין אחרים.
מה גרם לך לכתוב את הספר?
"לפני כמה שנים ניסיתי לכתוב שירה. הרגשתי שמשהו רוצה לצאת ולא ידעתי איך. תמי חברה של אמא שלי, שהוציאה ספר שירה, קראה את השירים. היא הפנתה אותי לשגית אמת, שליוותה את הכתיבה וחילצה את הקול. שגית כנראה הרגישה שמישהו רוצה לכתוב ואני הרגשתי שיש במה ושנינו ידענו שלא נוגעים בתוצאה. לכן לא שיחקנו עם הטקסטים".
הספר יצא כשיר הלל לשגית אמת.
"יצא כך כי אני ראיתי אותה כך. כמו כולנו גם שגית היא אדם עם יתרונות וחסרונות והבנו שלא לא תעבוד לנו עריכה נוקשה כי שגית הוציאה ממני משהו רך. מעבר לסערה שיצאה, כי הספר טבול בסערה שבי, שגית הייתה האמא הספרותית שלי ואיפשרה לי לכתוב". https://www.bezman-emet.co.il/