סימני קריאה: מה דרוש כדי להפוך להיות סופר ילדים?

959 - זה המספר של ספרי הילדים והנוער שראו אור בישראל בשנת 2015 על פי דוח הספרייה הלאומית. כשליש מסך הספרים לפעוטות הם מתורגמים, 117 מתוכם כתובים בחרוזים, 23 ספרי שירה. לאה גולדברג ולוין קיפניס ממשיכים לזכות בעדנה, אבל כמו שמציין הדוח, "במקרים רבים סופרי ילדים נוטים להיות 'סופרים חד־פעמיים". כל הורה טרי מתאווה להקדיש ספר חדש לילדו, כל סבתא רוצה להקדיש לנכד שלה ספר שייוחד לו. הדרך אל החלום, עם עליית מספרן של הוצאות הספרים העצמאיות, מעולם לא הייתה קצרה יותר. אך האם באמת כל אחד יכול? מה צריך אדם כדי להיות סופר ילדים טוב?

"מאז שלכל אחד יש מחשב, קל מתמיד לכתוב ספרים", פותחת עטרה אופק, עורכת, מתרגמת ומבקרת ספרי ילדים, "כביכול הכי קל לכתוב ספר ילדים: בסך הכל כמה שורות בכל עמוד, משלבים קצת הומור וחרוזים, מוצאים מישהו שיאייר, משקיעים קצת בדפוס ובכריכה – והרי לנו ספר. אנשים שהופכים להורים, לסבים או לדודים ומתקרבים בבגרותם שוב לעולם התמים של הילדות מגלים פתאום יצירתיות, ועם קצת עזרה כספית, מצליחים להוציא ספר ילדים בהוצאה עצמית. לא תמיד הכותבים דואגים לעריכה מקצועית, כפי שיש בהוצאות מוכרות לאור, וכך מתקבל בדרך כלל מוצר חובבני, שייהנו ממנו בעיקר קרובי המשפחה של המחבר או המחברת. רבים מהחובבים גם נהנים מאוד לחרוז, ולעתים קרובות אונסים את המשפטים כדי שייגמרו בחרוז, ובעיני לקרוא לפעוטות חרוזים חובבניים זה כמו להגיש לילד מזון מקולקל. את יודעת מה, זה גרוע יותר, כי ממזון מקולקל מבריאים, ואילו מזון תרבותי קלוקל יכול בקלות להרוס לילד את הנכונות שלו להיפתח לאמנות".

מה ההבדל בין ספרי הילדים שיוצאים היום לאלה שיצאו פעם?

"בספרי פעוטות, הצד החזותי קיבל משקל הרבה יותר משמעותי. הספרים הרבה יותר מעוצבים, הרבה יותר מתוחכמים חזותית מאשר פעם, הטקסט יותר גדול ומרווח. כיום גם מתחשבים בפתיל הקצר של הילדים וממעיטים ככל האפשר במספר המילים לעמוד. גם בספרים לילדים שקוראים בעצמם יש שינויים צורניים – פרקים הרבה יותר קצרים, עמודים יותר מאווררים, יותר קומיקס או שילוב של קומיקס בטקסט, עלילות יותר עדכניות שמתפתחות בקצב יותר מסחרר ומשלבות טכנולוגיה עתידנית. וכמובן, העברית רזה יותר. מבחינת תוכן, ספרות הילדים הפוסט־מודרנית שברה לא מעט מוסכמות. היא קוראת תיגר על תבניות מוכרות ועל הסדר הקיים ומעודדת את הילד להטיל ספק במה שעיניו רואות. היא יותר ויותר אינטראקטיבית, משתפת את הקורא בתהליך היצירה של הסיפור, מכירה במרחב שבין הקורא לדף, בעובדה שמתרחש שם משהו. בנוסף לזה, השתנה היחס לספרי ילדים 'לא חינוכיים'. אם בדור שלי ילדים היו מחביאים מהוריהם ספרים "ידועים לשמצה" שלקחו בספרייה, כמו 'חסמבה', 'צ'יפופו' ו'החמישייה הסודית', שאני למשל הסתרתי מאבא שלי וקראתי מאחורי כריכה של אנציקלופדיה, כי הם נחשבו לספרות נחותה – היום ילדים כבר לא צריכים להחביא מהוריהם ספרים כמו "קפטן תחתונים" או "יומנו של חנון". אדרבא, ההורים כל כך אסירי תודה שהם קוראים בכלל, שלא אכפת להם מה הם קוראים. ואולי כבר אבד הכלח על המושג 'ספרות נחותה".

פני הילדות החדשים

לתחושתה של אופק, בשנים האחרונות ישנה תחושה של אינפלציה בספרים, כאילו הם קצת איבדו את ערכם. בין הסיבות לכך ניתן למנות את עודף הספרים שיוצאים מדי שנה ואת מבצעי הארבעה במאה ודומיהם. "המדפים בבתים עם ילדים מתפוצצים מרוב ספרים", היא אומרת, "אנשים ביישוב שבו אני גרה אשכרה מבקשים בימי הולדת לא להביא להם ספרים במתנה כי יש להם די והותר ספרים שצברו במשך השנים וכבר אין להם מקום בבית".

מה דרוש לאדם כדי להיות סופר ילדים טוב?

"כדי להיות סופר טוב דרוש שיהיה לאדם דחף פנימי עמוק לספר משהו לאחרים, וכמובן כישרון לכתיבה. כדי להיות סופר טוב לילדים, צריך בנוסף לזה חיבור חזק לנפש הילד שבך, ולדעת לדבר לקוראים מתוך הנפש הזאת. כדי להיות סופר טוב לפעוטות צריך להיות גם בעל נפש של משורר, כלומר לדעת להגיד לקוראים כל מה שרצית במינימום מלים מדויקות".

יש שיגידו: "ילד הוא ילד", בכל תקופה ועידן. האומנם?

"מתבקש לענות שכן, אבל האמת היא שהילדות משנה את פניה לאורך הדורות. לפני המצאת הדפוס, ילד – מרגע שהפך לעצמאי – נחשב למבוגר לכל דבר, עבד בהתאם ליכולתו וצרך תרבות יחד עם שאר הקהילה. לא הייתה ספרות מיוחדת לילדים לפני העידן המודרני. אחרי שהומצא הדפוס, התחיל להצטבר הרבה ידע שמבוגרים הכירו וילדים לא, וכך לראשונה נוצרה דיכוטומיה בין מבוגרים וילדים ואז התחילו לגבש למענם טקסטים מיוחדים, שנקבעו בהתאם למה שמבוגרים חשבו שהם צריכים לקרוא. כיום זה השתנה: יש המון גופי מידע שלילדים יש גישה חופשית אליהם הרבה יותר מאשר למבוגרים. התקשורת והטכנולוגיה ביטלו את המחסומים שהחברה הציבה כדי לגונן על תום הילדות, וההפרדה בין ילד ומבוגר הולכת ומיטשטשת. בתקופה הפוסט־מודרנית הילדים נחשפים מהר מאוד לסודות של המבוגרים, ואף יוצרים עולמות משלהם שלמבוגרים אין כניסה אליהם. רואים את זה גם בספרות הילדים, שמשנה את פניה – כי הילדות משנה את פניה".

האם הספר אמור להיכתב תוך שהוא מישיר מבט לעיניים או במבט מעל?

"בעיני, ספר ילדים שנכתב 'מלמעלה' הוא לא ספר ילדים טוב, ולרוב גם לא ימצא הד בלב הקוראים. סופר ילדים טוב יודע לכתוב מתוך נפש הילד שבו, שהוא מחובר אליה, ודרכה הוא מתחבר לקוראיו. רק כך הילד מרגיש שמכבדים אותו ואז באמת כיף לו לקרוא".

 

חוק ראשון – בלי סקס

כל הורה מכיר את זה: לילה. יום ארוך ומורט עצבים מגיע לסיומו. הילדים במיטות, מחכים לסיפור לפני השינה. הם מקשיבים בשקיקה והעיניים הופכות כבדות יותר ויותר. "ו־זה ה־סוף", אומר ההורה העייף. הסוף? התחלה במקרה הזה היא הגדרה קולעת יותר. המצעד מתחיל: "יש לי פיפי", "אני צמא", "אני לא מצליח להירדם", " עוד פעם". בדיוק על העניין הזה עלה אדם מנסבך, איש משפחה אמריקאי, שהחליט לשחרר צפצוף ארוך ומתמשך על כל הערכים המתקתקים של סיפור לפני השינה. הוא כתב את "לך כבר לישון, קרציה" (באנגלית: Go the F**k to Sleep).

ספרים בלי עלילה

על ציר הרצף בעשייה לאורך השנה ניתן למנות את ספריית פיג'מה, התוכנית הגדולה בישראל להנחלת אהבת הקריאה ועידוד שיח ערכי בקרב ילדי גן ומשפחותיהם, שנוסדה על ידי קרן גרינספון ישראל ופועלת בשיתוף משרד החינוך. בימים אלו חוגגים אנשי ספריית פיג'מה והמקבילה בערבית, "מכתבת אל פאנוס", את חלוקת הספר ה־10 מיליון לילדי הגנים בישראל. זה המקום גם להזכיר את "מצעד הספרים" של משרד החינוך, שמטרתו לעודד ילדים ובני נוער מכיתות גן עד י"ב לקרוא ספרים, עם דגש על קריאה חווייתית בשילוב חידונים, תערוכות, ימי שיא, מפגשי סופרים ועוד.

ויש גם יוזמות נקודתיות: מפגשים בספריות העירוניות שהפכו למרכזים תרבותיים, והפעילות של אתר "זוז בית לסיפורים" המחבר בין הספר למסך ועיבד לאחרונה, לדוגמה, את "אגדת שלושה וארבעה" של ביאליק, שפורסם בתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת.