"חבלים", ספרו המעולה של חיים באר, המספר על משפחתו, יצא עתה לאור בפורמט חדש. היצירה האישית יצאה לאור לראשונה לפני כ־20 שנה, וראוי לחזור אליה, וודאי לקרוא אותה בראשונה. הכתיבה הספרותית של באר נקייה ובהירה כמו כתיבתו המסאית (לכו אל ספרו "מזיכרונותיה של תולעת ספרים"), ועם זאת היא אינטימית ומוטבעת בחותם סגנונו הייחודי. רשמיו מורכבים ועשירים אך הגשתם ישרה, נינוחה ומרתקת כמו הרצאה שלו.
כך מתחיל הספר: "סבתא פחדה מן המוות. היא אומנם לא הודתה בכך - ואף הייתה אומרת בצניעות, שיש עמה יותר מקורטוב של התנשאות, כי היא מפחדת רק מפני משפט האלוהים כשתעמוד לפניו בבוא יום הדין - אבל אני גיליתי זאת כשטווס התייצב בדרך לשטן לנו בגן החיות התנ"כי".
נגלית שכונת ילדותו הירושלמית של באר על יושביה, ובמיוחד נגלים הוריו. "(...) הבגידה היא תמצית הקיום האנושי", אומרת האֵם לחיים הילד, "גם אתה הרי תהיה גבר ותתאהב עד מעל לראש, לא פעם ולא פעמיים, מי אני שאומר לך מה לעשות? אבל לך הרי יש יצר של סופר, תבטיח לי, לכל הפחות, שלא תכתוב מכתבי אהבה, שלא יתפזרו דוקומנטים מפלילים"
"לראשונה יוכלו קוראי העברית לבחון מקרוב את התיאוריה שלפיה הקפיטליזם הוא השיטה המוסרית ביותר הניתנת למימוש נאצל". ולדברי ראנד: "השיטה היחידה בתולדות האנושות שבה עושר לא הושג בביזה, אלא בייצור; לא בכוח, אלא במסחר; השיטה היחידה שהגנה על זכותו של האדם על שכלו, עמלו, חייו, אושרו - עליו עצמו"
(מאנגלית: דוד כהן, הוצאת סלע מאיר, 436 עמ' כולל אינדקס).
