חיים בין שמיים לארץ ובצל מלחמות עולם, טיסות הרואיות במלחמה וגם טיסות חובקות עולם, הרבה לפני המצאת קווי התעופה המסחריים; התייצבות איתנה נגד הנאציזם, כתיבה פורצת מוסכמות שבלבה גבורה, אהבת החירות ואחוות האדם, תעייה במדבר סהרה במשך שמונה ימים בלי מים ובלי מזון; שישה ספרים מכוננים והיעלמות במהלך טיסה. זו, בתמצית של התמצית, מסכת חייו של הטייס, הסופר והעיתונאי אנטואן דה סַנט־אֶכְּזוּפֶּרִי, שנולד לפני 120 שנה בדיוק, מי ששמו נודע בעיקר כמחבר "הנסיך הקטן", יצירה פילוסופית למבוגרים, המחופשת ליצירה אגדית לילדים. אבל יש יותר. הרבה יותר.
"הספר 'הנסיך הקטן' הוא בעת ובעונה אחת ההצלה שלו והאסון שלו. הצלה במובן הזה שמובן מאליו שבלי 'הנסיך הקטן' הקורא הממוצע לא היה יודע מיהו. האסון, כי כל מה שאנחנו מכירים, רובנו ככולנו, זה רק את 'הנסיך הקטן'", אומר ד"ר גדעון טיקוצקי מהאוניברסיטה העברית, עורך ראשי בהוצאת הקיבוץ המאוחד־ספרית פועלים ומי שהוכתר בידי העיתונות היומית כבר כשהיה בן 16 וחצי כמומחה לסנט־אכזופרי.
זינק מראש גבעה
אז מי היה סנט־אכזופרי? הסופר־הטייס נולד בעיר לִיוֹן שבמזרח צרפת למשפחת אצולה שירדה מנכסיה. חמישה אחים, אב סוכן ביטוח. כשהיה בן 4 התייתם מאביו, ובהמשך נשלח לפנימייה. כבר כשהיה בן 12, כלומר פחות מעשור אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט, נהג לעקוב אחר המתרחש במנחת הקטן שהוקם זמן קצר קודם לכן בעיר אַמבֶּריֵה הסמוכה לליון.
ז'ול ודרין, גיבור טיס לאומי בצרפת, הבחין בנער הסקרן והזמין אותו לעלות איתו למטוס. "כילד, הצמיד לאופניו מפרש וזינק בהם מראש גבעה", מספר עליו אוריאל אופק ב"לקסיקון אופק לספרות ילדים". הטיסה הראשונה של סנט־אכזופרי הייתה ראשיתה של אהבה סוערת עם עולם הטיס, אהבה שסיפקה פרקי חיים, רשמים, ספרים - וגם את סופו החידתי.
ב־1921 התגייס לחיל האוויר הצרפתי כאיש צוות קרקע. בהמשך השיג רישיון טיס אזרחי ולבסוף הוסמך כטייס צבאי. כעבור שנתיים שוחרר מהצבא. על הקרקע אפשר היה למצוא אותו בסלוני הספרות ובבתי הקפה הספרותיים בפריז, במחיצתם של יוצרים צרפתים ואמריקאים מן השורה הראשונה: אנדרה מוֹרוּאָה, סקוט פיצג'רלד, עזרא פאונד, ג'יימס ג'ויס ואחרים. כוכבו דרך כשפרסם סיפורים קצרים בכתבי העת הספרותיים של פריז.
ד"ר טיקוצקי, שתרגם לעברית שתיים מיצירותיו של היוצר הצרפתי וחיבר עליו ספר עיון, מספר כי בשנת 1926 נפתח פרק מכריע בחייו של סנט־אכזופרי, כשהצטרף לחברת התעופה לַטֶקוֹאֶר: חברת תעופה מהראשונות בעולם ומחלוצות דואר האוויר, זו שהצליחה, לראשונה בהיסטוריה, לבסס קשר אווירי סדיר בין אירופה, אפריקה ואמריקה.
סנט־אכזופרי מוּנה למנהל תחנת ביניים במדבר סהרה בקו הדואר מצרפת לצפון אפריקה, וחי שם בבדידות במשך כשנה וחצי. שלוש שנים לאחר מכן הכין את התשתית לקווי דואר האוויר בדרום אמריקה, ומונה למנהל התפעול בחברת הבת של לַטֶקוֹאֶר בדרום אמריקה - אַאֵרוֹפּוֹסטַל. במסגרת התפקיד הוא חלש על רשת נתיבי אוויר בת אלפי קילומטרים, על עשרות טייסים ועל מאות אלפי פריטי דואר שהוטסו בתוך היבשת וממנה לאירופה.
בשלב הזה הוא כבר נשא בשלושה תארים: טייס, סופר ועיתונאי שנדד ממקום למקום. ב־1935 היה במוסקבה ובשנה שאחריה בברצלונה. הוא דיווח מקרוב לקוראיו בצרפת על מלחמת האזרחים בספרד ועל עליית הנאצים לשלטון. מי שגדל בצל מוראות מלחמת העולם הראשונה, מצא את עצמו בלב מלחמת העולם השנייה. צופה מבחוץ - ומבפנים.
הוא חזר לשרת בחיל האוויר הצרפתי, השתתף בגיחות קרביות ובטיסות סיור, ובשלהי 1940 - לאחר כיבוש צרפת - גלה לארצות הברית, שם המשיך בכתיבה. לאחר הפלישה של בעלות הברית לצפון אפריקה, המריא מקורסיקה לטיסת סיור בדרום צרפת.
ב־31 ביולי 1944 נעלם מטוסו במהלך טיסה מבצעית בשירות בעלות הברית. הבדיקות שנערכו העלו אפשרות שמטוסו נפגע מאש הגרמנים, ונפל מדרום לניס, מעל האזור שבו בילה חלק משנות ילדותו. מהטיסה הזו לא שב, בדיוק כמו גיבורו, הנסיך הקטן. שרידים ממטוסו נמצאו בשנת 2000 בים התיכון, לחוף העיר מרסיי. סנט־אכזופרי השאיר אחריו תעלומה לא פתורה. האם זו הייתה תקלה? האם מטוסו הופל על ידי הגרמנים? או שאולי בכלל נטל את חייו בעצמו?
האיש על ההגאים
אז מה באמתחתו הספרותית של הסופר־הטייס־העיתונאי, שתעלומה מרחפת עד עצם היום הזה סביב מותו? רומן הביכורים "דואר דרומי" (1929) החזיר לספרות הצרפתית את ההרואיות. "הספרות הצרפתית הפנתה עורף להרואיות כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה ועברה תהליך של היפרדות, או אטומיזציה. מה ששלט בכיפה בספרות האירופית בת הזמן היה הפציפיזם. והנה בא הטייס הצעיר הזה, וסיפר בכישרון ספרותי ברור על גבורה שהיא לאו דווקא צבאית. הרואיות אזרחית, בחיי היומיום. הוא מספר את הסיפור של הניסיון העצום ליצור יש מאין תעופה אזרחית, לנווט בלילה רק על פי הכוכבים ועם מצפן, במשמעת צבאית למעשה", מסביר טיקוצקי.
באמצעות היצירה הבאה, הרומן הבדיוני "טיסת לילה" (1931), שעלילתו מתרחשת בדרום אמריקה, פרץ את דרכו. "הספר הזה הפגיש את הקהל הצרפתי לראשונה עם דמות הטייס ועם הקונפליקטים הפנימיים שלו", אומר טיקוצקי.
בשנים שלאחר מכן התמסר לכתיבה עיתונאית ופרסם רשימות וכתבות, שאותן כינס ברומן התיעודי "אדמת אנוש" ערב מלחמת העולם השנייה. התוצאה היא מצפן מוסרי, שעוסק בשאלות כמו מהי האנושות בזמנו ומה עליה להיות. "הדרמה הפיזית אינה יכולה לגעת בנו כל עוד לא הצביע מישהו על המשמעות הרוחנית, לצד ניסיונות לשחרר את המשמעות האנושית מכל עובדות אכזריות. זו מלאכתו של משורר... האדם הרובוט, הנודד מתורים לשולחן הקלפים, הוא יסרס את כולנו", כתב.
בספרו זה כבר מתח בבירור ביקורת חריפה נגד הנאציזם: "אפשר לחלץ מקברם את אלילי העץ... אפשר לשכר את הגרמנים בשיכרון היותם גרמנים ובני עמו של בטהובן. אפשר לבסמם עד אחרון הסוורים. זה בלי ספק קל יותר מלחלץ מתוך סוור איזה בטהובן. אך אלילים שכאלה הנם אלילים טורפים".
טיקוצקי מסביר כי מדובר בקול אחר של סנט־אכזופרי: "אם שני הרומנים הקודמים היו בדיוניים, הרי ש'אדמת אנוש' יוצא לגמרי מהריאליה, אבל ברור שבדרך שבה הוא מספר את המציאות, הוא יוצק בה שגב. ב'אדמת אנוש' יש רשימות עם דיווח על מלחמת האזרחים בספרד. הוא נדהם מהעובדה שצלם האנוש מרודד במלחמה ושהפשיזם מאיים על קיומו. אחת החוויות שהוא מתאר בפרקים רבים היא ניסיונו לשבור את שיא העולם בטיסה מפריז לסייגון בפרק זמן קצר ככל הניתן, נחיתת אונס עם מכונאי ששמו אנדרה פרבו במדבר סהרה ושהייה ותעייה בת שמונה ימים במדבר, בלי מים, עד שבדרך נס נאספו על ידי שיירת בדואים והובאו לקהיר". שם נטמנו כנראה הזרעים ל"הנסיך הקטן": בחוויית סף מוות זו שהשיבה אותו אל ילדותו דרך ההלוצינציות שחווה כתוצאה מהצמא והרעב.
התשובה ל"מיין קמפף"
אחר כך באו שלושה ספרים נוספים, שעמדו כולם תחת רושם מלחמת העולם השנייה. הראשון הוא "טייס קרב" (1942) ובו תיאור חוויותיו כמי שהשתתף בקרב האיום על צרפת ביוני 1940 בניסיון נואש להצילה, בידיעה שהקרב אבוד. בספר הזה, בין השאר, ערך הקבלה בין הגייסות הפשיסטיים לשוק עבדים.
ה"ניו יורק טיימס" יצא מגדרו והכתיר את היצירה כ"תשובת העולם החופשי ל'מַיין קַמְפְּף' של היטלר", אבל התגובות האנטישמיות נוטפות השנאה לא איחרו להגיע. "סנט–אכזופרי להצלתם של ישראל והמלחמה היהודית", בישרו כותרות העיתונים בצרפת, וזמן קצר לאחר מכן הספר נאסר להפצה בצרפת ועותקיו הוחרמו.
"בספר 'טייס קרב' מופיע הדימוי הבלתי נשכח הבא: 'ישנו יער עצום העולה בלהבות, וכוסות מים אחדות שניתן להקריבן כדי לכבותו: הן תוקרבנה אפוא'", אומר טיקוצקי. "סנט־אכזופרי וחבריו ללחימה קיבלו על עצמם בנפש חפצה להיות כוס המים הזאת ששופכים. הוא טען שאם אדם חומק מחובתו, העוול המוסרי שהוא עושה בזה לעצמו ולזולתו, הוא איום יותר ממותו".
לצד הערך הספרותי של היצירה, היא ניסחה עבור רבים, ודאי בארצות הברית, את ההצדקה להילחם נגד הנאצים. הספר הוציא לסנט־אכזופרי מוניטין בארצות הברית, והוא הוזמן להשתתף בשידורי התעמולה ברדיו של בעלות הברית כדי להביא את הנרטיב של העולם החופשי לכל קצוות תבל.
הספר הבא שכתב, "מכתב לבן ערובה", היה למעשה מכתב פתוח שכתב אל חברו היהודי לאון ורת, שהסתתר מפני הנאצים בכפר בגבול שווייץ־צרפת. הספר ראה אור לראשונה בפברואר 1943 בניו יורק ב־150 עותקים בלבד. "כביכול מכתב בין שני חברים, אבל למעשה זהו עוד הרהור שלו על מצבם של צרפת ושל העולם החופשי במלחמה, עם ההבטחה הנפלאה הזאת ש'אם יש בי עוד כוח, אמשיך להילחם. אמשיך להילחם עבורך'. סנט־אכזופרי היה מהצרפתים היחידים שהעזו להזדהות עם יהודים. סוג של חסיד אומות עולם, בתקופה שבה כמעט איש לא עמד לצִדם. זה דבר יוצא דופן ועוד חוב יוצא דופן שאנחנו כקוראים ישראלים חייבים לאיש היקר הזה", מדגיש טיקוצקי.
"הנסיך הקטן" (1943) נכתב כפי הנראה בקיץ 1942, בזמן ששהה בניו יורק אחרי שצרפת נכבשה. הוא ידע שאם יישאר בה, הגרמנים או משתפי הפעולה יעשו בו שפטים. הוא הוציא תחת ידו קסם מרוכז ובו סיפורו של נסיך שמיימי, המושל באחד מהכוכבים הקטנים ביותר בשמיים. הנסיך יוצא למסע בין הכוכבים השונים, מגיע גם לכדור הארץ שלנו, נוחת במדבר סהרה, מתיידד עם שועל ופוגש בחבר חדש: טייס שמטוסו התקלקל בלב המדבר.
סנט־אכזופרי הקדיש את ספרו האחרון לַ"חבר הכי טוב שיש לי בעולם", ש"יושב בצרפת... והוא רעב ללחם וקר לו". לאון ורת כמובן. "הנסיך הקטן הוא לגמרי בן זמנו", אומר טיקוצקי. "אפשר לשמוע בו את הדי מלחמת העולם השנייה, ומצד שני, הספר מפליג אל מחוזות הפנטזיה. טוענים שסנט־אכזופרי ממש אולץ לכתוב את הספר כי הוא היה האחרון שהיה מחויב לו בבית ההוצאה שלו בארצות הברית. המו"ל האמריקאי חשש שסנט־אכזופרי יתגייס מחדש לפעילות קרבית. לא היה לו זמן לכתוב ספר למבוגרים, כך שהפשרה הייתה שיכתוב ספר לילדים. בשלב הראשון הוא לא רצה לאייר. המו"ל האמריקאי התעקש, והודות לכך זכינו גם בציוריו הנפלאים".
ארבע שנים לאחר היעלמותו המשונה, ראה אור רומן גדול שלא השלים בחייו. את רובו ככולו הקליט בדיקטפון: "המצודה", ובו מלך בֶּרבֶּרי ששולט על עיר במדבר, מעין קהלת חילוני. ברומן הזה הוא פורש, דרך הדמות הפנטסטית, את הרהוריו סביב שאלות כמו מהו האדם, מהי הציביליזציה האנושית ומהו השלטון. אחרי מותו יצאו גם "מכתבי נעורים" (1953) ו"מכתבים לאם" (1955) עם מבוא שכתבה אמו.
ילד כובש לבבות
שישה ספרים פרסם סנט־אכזופרי בחייו, אבל "הנסיך הקטן" ממשיך לזכות בבכורה. איך קרה שילד קטן אחד כובש לבבות ברחבי העולם ומככב כספר המתורגם ביותר אחרי התנ"ך? "כוחה המיוחד של יצירה זו הוא בתבונת החיים המיוחדת שלה וברגישותה הבלתי רגילה", כתבה על היצירה דליה רביקוביץ בשנת 1963. "זאת יצירה רומנטית מובהקת, שכל גיבוריה יפים ובעלי נשמה, והמגע ביניהם הופך אותם לטובים ונבונים יותר. הצער והכאב נתפסים כאן כגזירת גורל ולא כמעשה ידי אדם. לכל היותר ניתן לפגוש בכסילים ומוקיונים, אולם רשעים אינם בנמצא אף באחד מכל העולמות".
ואולי בכלל הכל טמון בממד האוניברסליות שבספר? "הספר נכון לכל עת ולכל אומה. אין בו שמות פרטיים, אין מיקומים ברורים, כך שכל אדם מוצא בו מה שהוא רוצה לקרוא בו", אומר טיקוצקי. "דבר נוסף: אילו עוד ספרים לילדים מסתיימים במותו של ילד? יש כאן ניסיון לדבר בשני ערוצים: ברובד גלוי, אל הילדים, וברובד סמוי אל המבוגרים, להסב את תשומת לבם לניכור שפשה בעולם, לצורך לצקת משמעות חדשה לחיים. סנט־אכזופרי לא המציא את הז'אנר. יוצרים גדולים לפניו, שרצו לתקן את החברה, נקטו באותה אסטרטגיה של כתיבה לילדים ויצרו מעין מרחב מוגן כדי להשמיע ביקורת שאילו הייתה נכתבת למבוגרים, היו מטילים צנזורה על ספרם. 'מסעי גוליבר', 'רובינזון קרוזו', 'המומינים', 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות'. האוניברסליות, אגב, היא שמזמנת גם פרשנויות ניו אייג'יות וביקורת".
ומה עם פוליטיקלי קורקט? רויטל יהלום חכמוב, מנהלת המרכז לספרות ילדים ע"ש מרים רות במכללת אורנים, מזהה בספר הצגה של תפיסה דיכוטומית חד־משמעית של "הילדים" בעלי הדמיון, בעלי התבונה העמוקה, המסוגלים להבדיל בין עיקר לטפל, אמפתיים וסקרנים, אמיצים ויצירתיים, דיאלוגיים ומחוברים לעצמם ולעולם. מולם, ה"מבוגרים" המבולבלים שאיבדו כל שכל ישר והם עסוקים ומתנהלים בעולם של אגו, חוסר דמיון, גאוותנות ואטימות.
"המבוגרים איבדו נכסים חשובים, שהופכים את האדם לאדם", היא אומרת. "סנט־אכזופרי אינו חומל עליהם, ושוב ושוב מזהיר אותנו מפני הסכנה בעולם המבוגרים. זו איננה רמיזה מעודנת. אותם 'עצי באובב' מסוכנים שיש לעקור את זרעיהם כדי שלא יצמחו וישתלטו על הכוכב, כפי שמזהיר אותנו הנסיך הקטן, הם עצים אמיתיים. אלה אולי העצים המבוגרים או הזקנים ביותר בעולמנו, והם נפוצים באפריקה, נחשבים לעצים מקודשים במדגסקר וחלקם חיים כאלפיים שנה. עבור הנסיך הקטן העצים הללו מסמלים את הסכנה הגדולה מכל - ההתבגרות והזקנה. כל שמץ של אפשרות לבגרות וזקנה נחווה כמאיים ומסוכן לעצם הקיום עצמו. אבוי לנו. מגישה כזו, בימינו אלה, נודף ניחוח גילנות. יש פה אירוניה עמוקה: 'הנסיך הקטן' הוא מיצירות הדמיון המופלאות שנוצרו במאה ה־20, ונכתבו על ידי סופר מבוגר, המביע, בסופו של דבר תיעוב והגחכה של עולם המבוגרים, שהוא חלק ממנו".
המהפכה האטלסית
נכון, מדובר בספר המתורגם ביותר אחרי התנ"ך, אבל מה ההשפעה של "הנסיך הקטן" על ספרות הילדים הישראלית? ד"ר יעקבה סצ'רדוטי, ראש החוג לספרות ולספרות ילדים במכללת לוינסקי לחינוך, מדברת על השפעה רוחבית ברורה. "בשנות ה־70 המאוחרות ותחילת שנות ה־80 עברה ספרות הילדים טלטלה, שלימים זכתה לכינוי 'המהפכה האטלסית'", היא מסבירה. "יהודה אטלס, נורית זרחי, יורם טהרלב, חגית בנזימן, יהונתן גפן, מאיר שלו ואחרים הביאו אל ספרות הילדים ילד ישראלי חדש שנולד בצלמו של הנסיך הקטן. הילד הצייתן של תחילת ואמצע המאה ה־20, זה שהצדיע לנורמות, עבר לשחק ב'ארגז החול של המבוגרים' והתחיל לשאול ולתהות על חוקי המשחק".
למשל, בשיחה בין הנסיך לכוון הרכבות ולפקיד המסילה, החושפת את מאמציהם חסרי התועלת של המבוגרים להיטיב את חלקם ומקומם בעולם. "הנסיעה ברכבת", ממשיכה סצ'רדוטי, "היא לא אחרת מאשר מסע מהיר ונִמְהר שלעולם אינו מסתיים באושר, כי אנשים תמיד לא מרוצים ממקומם. הרכבות דוהרות זו כלפי זו מכיוונים הפוכים כאומרות שמאמציהם של המבוגרים הם חסרי מטרה ואף מנוגדים. 'רק הילדים מועכים את אפיהם אל שמשת החלון'. רק הם יודעים את האמת ומבינים שהדרך חשובה יותר מהיעד. רק הם יודעים, שברדיפת המבוגרים אחר העושר, הכוח והקִדמה, הם מאבדים בדרכם את הדברים החשובים באמת כיופי, אהבה ויכולת התבוננות בפלאות הקטנים של החיים.
"התפיסה שהמבוגרים זקוקים לפשטות וליושר של הצעירים כדי להיות מודעים לצדדים החלשים שבהם, היא שעמדה בבסיס הדגם שהציגה 'המהפכה האטלסית'. אטלס, זרחי, גפן ושלו, בני דורם ואותם שהלכו בעקבותיהם, הציגו לקורא הצעיר 'נסיך קטן ישראלי' - ילד הרואה, שומע ומביע הכל, בעל ראייה מפוכחת ומפוקחת של עצמו ושל הסביבה; ילד המעז לומר שהמלך הוא עירום. כמו הנסיך הקטן, אף הוא הרהר על הנורמות הפסבדו־מוחלטות של המבוגרים וערער עליהן.
"אך בניגוד לו, ואולי מעצם אופיו הצברי, הוא העז להכתיב באופן מופגן נורמות חדשות, התריס ודרש בקול להיות שווה בין שווים. קסמו טמון בעצם היותו סיפורו של 'נסיך' ולא של 'מלך'. סיפור קטן, אגדי ופשוט, לכאורה; סיפור לא מתיימר ולא יומרני. זהו סיפור המתבונן בעולם מנקודת מבטו של ילד, אך מעלה תובנות של איש חכם בא בימים. בשקט, ללא זעקות שבר, הוא מזכיר לנו להתבונן ביקום וברוּאיו באמצעות הלב ולא באמצעות העין. הוא מבקש: אל תראו את ההבדלים החיצוניים בין בני האדם, התבוננו בפנימיותם וכך יהיה עבורכם כל אחד ואחד מהם 'אחד ויחיד בעולם'".
הכתיבה של סנט־אכזופרי יוצאת מתוך טראומה, אבל הוא מצליח להפוך את הכאב ליופי. "הדבר הזה ניכר בצורה הטובה ביותר ב'נסיך הקטן', שהוא כולו יושב על בור עצום, על מכתש. מלחמת העולם השנייה, חוויית התעייה בסהרה, דיאלוג עם אחיו שמת בדמי ימיו. כל הכאב העצום שמגיע בגלל הגלות ואובדן האהבה", מסכם ד"ר טיקוצקי.
"ומתוך המכתש הזה, הוא מצליח להתרומם, לנסוק מהתהום אל התום. להזכיר לנו למה למרות המכתש העולם יפה ומהי החשיבות של האנשים בעולם, ומה האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו לזולתו. יש לזה הֶקשרים ברורים במלחמת העולם, אבל מעבר לזה - ביומיום שלנו, כשאנחנו בקשר עם מישהו, יש לנו מחויבות כלפיו. זה בעיניי אחד המפתחות לספר ומה שמסביר את המשיכה אליו, כי אנחנו מרגישים שיש בו שני מישורים: דיבור אל הילד וגם דיבור אלינו, המבוגרים. פער בין הריאלי לפנטסטי. טראומה וכאב עצום ולעומתם הצעה לריפוי ואמונה גדולה, על אף הכל, באדם".