רבים ראו ורואים אותו כמר ביטחון, גם אם בגדוד העברי, או בגדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי, שאליו התגייס בשלהי מלחמת העולם הראשונה, הוא הגיע לכל היותר לדרגת קורפורל (רב- טוראי) וגם ממנה הוא הורד תוך זמן לא רב לדרגת טוראי לאחר משפט. זה היה דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, שמעודו לא ראה בבטחוניזם חזות הכל והצהיר: "מעולם לא הייתי מיליטריסט...ואני רואה במלחמה הדבר האיום ביותר בתולדות האדם".
אמירה זו, כמו הווידוי - "בילדותי הייתי נער חלש ולעתים תכופות הייתי מתעלף. בעצת הרופאים אמא נסעה איתי לכפר, שם ספגתי לתוכי בפעם הראשונה אהבת החקלאות"- הם שתיים מהמובאות ב"בן-גוריון, ספר אלף בית", מאת האומן דני עשת, שהוציא אותו בהוצאת "אין זו אגדה" לקראת יום הולדתו ה-134 של מייסד המדינה, החל היום. הספר, המביא בסדר אלפביתי ציטוטים משלל דבריו, בליווי צילומים ומסמכים רבים, מטיל זרקור על אישיותו ועל דרך הגותו.
למה בן-גוריון? - אני שואל תחילה את עשת.
"אני בעקבות בן-גוריון מאז שבשירותי הצבאי בספרייה במשרד הביטחון הזדמן לי לקרוא טונות של חומר", הוא משיב. "לחשיבה של האיש הזה, שכתב בחייו המון, נתפסתי גם כשהגיעו אלינו הביתה שלושת כרכי 'יומן המלחמה' של בן-גוריון".
האם יש לך הרגשה, שכ-47 שנה לאחר מותו קצת שוכחים אותו ואגב כך גם מחמיצים אותו?
"לא רק את בן-גוריון שוכחים, כשצעירים רבים לא יודעים כיום כמעט כלום, למרות שפע המידע על האיש, שלמעשה גם היה אשף של מילים. אני מקווה שהספר שלי יחזיר אותו בדרך מסוימת ולו במשהו".
הספר, שאת מכמניו דלה עשת מספרים רבים שעברו תחת ידיו, מעוצב כספר-אומן. הוא נפתח בערך "אבא" באות א', עם זכרונות אביגדור גרין, אביו של בי.ג'י, מאביו ומסתיים משום מה בערך "תהום" באות ת'. זאת, במכתב מפתיע לגאולה כהן עם פרסום ספרה, שבו הוא כותב על נסיונו להיכנס לעורה בקריאה בלתי משוחדת שלו, גם אם הוא מציין - "את חושפת באכזריות של אמת התהום שביני וביניכם".
הספר, שבין ערכיו הרצל, כבוד, עברית ושלום עולמי, מרתק ומאלף, גם אם פה ושם חסר ציון מקור של ציטטות, או הסברים מלאים של צילומים. עשת, 64, הוא אומן שהציג מציוריו במוזיאונים מכובדים כמו מוזיאון תל-אביב ומוזיאון נחום גוטמן. במאזנו גם מספר ספרי צילום. אחד מהם היה ספר-מחווה לתושביה בני המאה של תל-אביב, במלאת מאה לעיר העברית הראשונה.
נסיים בעוד מובאה מספרך?
"בבקשה. אם בן-גוריון מוכר מאמירותיו, החדות כתער, שבהן דבק, מצאתי אמירה, המציגה אותו כפרגמטיסט, שהיה מוכן להתגמש. כך אמר: 'אין אנו רואים כל פרט בקווי היסוד של תוכניתנו כהלכה למשה מסיני. ואם יפלו דברים שאי אפשר היה לראותם מראש, אין אנו גוזרים על עצמנו אדיקות דוגמטית בכל תג ותג של התוכנית, ובמוח צלול נעמוד לפני בעיות חדשות ופתרונות חדשים, אם יידרשו".