אסף קוגלר, “נעדרים קרים", עם עובד, 392 עמ'
מיק הרון, “סוסים איטיים", מאנגלית: נעה שביט, לסה, 350 עמ'
הוצאת עם עובד אינה מסתירה את הציפיות הגבוהות שלה משירה שיף, גיבורת ספר הביכורים של אסף קוגלר. להפך. היא מנפנפת בהן ומצהירה בגאווה, ובביטחון, על כוונותיה. “האם תצטרף אל עמיתיה הבוגרים, גיבוריהם של שולמית לפיד, בתיה גור, דרור משעני? אנחנו מאמינים שספר זה הוא רק הראשון בעלילותיה".
כך נכתב בגב העטיפה, עם השמות המפורשים של החשודים המיידיים. התקווה היא ששירה שיף תיכנס לחיינו ותחדור ללבנו כפי שעשו לפניה, בהתאמה, ליזי בדיחי, מיכאל אוחיון ואברהם אברהם. שני הגברים בחבורה כידוע הם בלשים מקצועיים; בדיחי היא עיתונאית חוקרת ובלשית חובבת לעת מצוא. לכולם יש ניסיון חיים, ואילו שירה כולה בת 19, בוגרת אולפנה סקרנית, אינטליגנטית ודעתנית, שבוחרת להעביר את שירותה הצבאי הלא מובן מאליו במסגרת יחידת הנ"ק (נעדרים קרים) המשטרתית, שמאווררת תיקים מאובקים של נעדרים שלא אותרו עד היום, ושהסיכוי למצוא אותם, ועוד בחיים, הוא קלוש עד אפסי.
ובכל זאת, ההוצאה לאור מאמינה בשירה, ושירה מאמינה בעצמה וגם באלוהים, והכל פתוח. אזהרת קלקלן: הספר מלווה חקירה של שני תיקי נעדרים, שמתוכם יפוצח רק אחד, ודווקא המינורי יותר לכאורה, ובפיצוח מעדות הדאוס אקס מכינה, אם כבר מדברים על אלוהים. לא נורא. הספר מקסים וכובש, ומתפקד היטב כמסמך ההיכרות הרשמי שלנו עם שירה ועם העולם המופלא (במידה) שנגלה לעיניה עם עזיבת הקן החם של הוריה בבאר שבע. אנחנו מלווים למעשה את תהליך ההתבגרות המואץ שלה, שבו בין היתר בחור יפה תואר שצץ משום מקום (ונעלם כלעומת שבא, אבל אולי ישוב בספרים הבאים) יחזיק בידה ויחשמל את ישותה, ושוטר מעוטר בן 31 (כמעט קשיש מבחינתה) יעניק לה את הנשיקה הראשונה שלה, והיא תתראיין למהדורת חדשות מרכזית על תקן גיבורה מקומית בעל כורחה.
עוד תתוודע שירה באכסניית החיילים בירושלים אל טיפוסים ידידותיים כמו גיי הולל שמחליף פרטנרים כמו גרביים ושהוריו הפנו לו עורף, והיא תהיה לצדו בבדיקת האיידס שיעבור, או ש"ג אתיופי שמנהל רומן ענוג עם חיילת אחרת, וידידותיים פחות, כמו מפקד בכיר (מחוץ לאכסניה) שנוכחותו המעיקה גובלת בהטרדה, ושירה תתייצב מולו באומץ. היא תתמודד ברגישות גם עם אם של נעדר שמקדישה את כל חייה לנעדרותו, ובכלל, תגלה סובלנות ופתיחות יוצאות דופן יחסית לגילה הצעיר והרקע השמרני שממנו באה, אם כי תואשם פה ושם (וגם תאשים את עצמה) בשיפוטיות יתר ובפתיל קצר.
האמת היא שאנחנו יודעים על נערת הפלא הדוסית הרבה פחות ממה שידענו על הגיבורים של לפיד, גור ומשעני בתחילת היכרותנו עמם, ונדרשים לצבוע את הדף הכמעט חלק שקוגלר מספק לנו במתכוון, צעד אחר צעד. ככל שהיא תתפתח כאדם וכאישה, כך יש להניח שתעמיק גם כדמות ספרותית. כטבעם של מותחנים מהעידן החדש, אפשר לדמיין עם הקריאה בספר את סדרת הטלוויזיה שתופק בעקבותיו. אם הוא לוקה בנטפליקסיזציה, זה לא בהכרח בעוכריו. סמטאות ירושלים הרי פוטוגניות מאין כמותן, הדיאלוגים הקולחים והאמינים כבר שתולים בפנים מן המוכן, וכששירה מתעכבת בינה לבין עצמה על אגן הירכיים הרחב מדי לטעמה של הבחור שאיתו תתנשק בקרוב - כי אף אחד לא מושלם, מה לעשות - זום־אין אחד יוכל להחליף בקלות את כל הרהוריה.
“סוסים איטיים", הראשון בסדרת ספרים של מיק הרון, כבר מגיע אלינו עם חוזה מפואר לסדרת טלוויזיה, באפל טי־וי דווקא (נטפליקס כמשל, אם כך), בכיכובם של סוסים ותיקים משובחים כמו קריסטין סקוט תומאס וגארי אולדמן, שליהוקו הוא סוג של הברקה ספציפית. אולדמן, כזכור, היה ג'ורג' סמיילי בסרט על פי “החפרפרת" של ג'ון לה קארה. ב"סוסים איטיים" הוא צפוי לגלם את ג'קסון לאמב, ההפך המוחלט של סמיילי, במה שהוא מלכתחילה מעין פרודיה לעגנית מענגת במיוחד על ספרי לה קארה ועולם הביון הבריטי בכלל. לאמב מר הנפש, חמוץ ההבעה, חריף הלשון ועב הכרס הוא הקצין הממונה על בית סלאו, המקום שאליו הולכות קריירות של מרגלים כושלים כדי למות מוות עלוב ומשפיל. לאמב באנגלית פירושו כבש, ונראה שגם ג'קסון מובל לשחיטה וממתין להתאיידותו, עד ש... ובכן, עד שלא.
סיבותיו המגוונות של כל נפל ביון שמוצא עצמו בבית סלאו עמו - וגילויין ההדרגתי הוא חלק מהנאת הקריאה - וסמכו על הרון שיתעתע בכם לאורך כל הדרך, כשדבר איננו באמת מה שנדמה שהוא. כל הדמויות בספר נפלאות בדרכן, ובין היתר תשמחו להכיר את ריבר קרטרייט, נכד צעיר ואמביציוזי של מרגל בכיר (את הסב יגלם בסדרה ג'ונתן פרייס) שספק פישל בענק ספק נפל בפח שטמן לו יריבו החלקלק ספיידר ווב, שכשמו כן הוא, ואת קתרין סטנדיש הבלויה, מתה מהלכת שאירוע חטיפה שבמהלכו יפוזרו איומים על עריפת ראש אחד - כשבפועל ייערף ראש אחר (רגע דל אין פה, זה בטוח) - יחזיר אותה לחיים באופן ספקטקולרי.
אפשר היה לחשוב שסקוט תומאס הנהדרת תיבחר לתפקיד סטנדיש, אבל היא תיכנס דווקא לנעליה של דיאנה טברנר, או ליידי דיי בפי הסובבים אותה, האישה השנייה בחשיבותה בסוכנות הביון הבריטית, שקופצת מעל הפופיק של עצמה באורח שאפשר היה לקבל מצעירה קלולסית כמו שירה שיף ולא מחיילת משופשפת כמוה. הכתיבה של הרון דוהרת ומסחררת וממש עוצרת נשימה בחוכמתה הבוהקת ורשעותה המרנינה, ובטבילת האש שלה בעברית היא זוכה לחסד של תרגום מלוטש כיהלום, מעשה ידי נעה שביט.
סרקזם הוא שם המשחק, והנוף האנושי והכללי שנשקף מתחתית החבית מספק צחוקים למכביר, לצד הריגוש הבלתי נמנע שמעוררים ריסוקן של כל הדעות המוקדמות שלנו, והפיכתם ההדרגתית המתוחכמת של האנטי־גיבורים לגיבורים של ממש, ושל הסוסים הצולעים והמצורעים לסוסי מרוץ גזעיים במיטב כוחם - לפחות בחלקם. אתם תתגעגעו אל כל הנפשות הפועלות עוד בזמן שתבלו איתן, והציפייה לספרים הבאים, ולסדרת הטלוויזיה, עלולה להיות בלתי נסבלת, ראו הוזהרתם, אבל שלא תעזו בשום מחיר לוותר על חוויית הרכיבה הזאת.