דמותו מעוררת ההשראה של מחבר הספר המכונן “מסע לארץ האסירים"

יובל שנים לאחר פטירתו, זכה הסופר העברי־רוסי ד”ר יהודה (יולי) מרגולין להכרה חובקת עולם ושפות, כאשר ספרו המונומנטלי “מסע לארץ האסירים”, על מחנות העבודה הסובייטיים בשנות ה־40 הנוראיות בסיביר, יצא לאחרונה לאור בשפה האנגלית בהוצאת אוקספורד. בכך נשלם מאבק ממושך של כמה ממעריציו להביא את עדותו ההיסטורית־ספרותית אל קוראי הרוסית, הצרפתית, האנגלית, וכמובן העברית.

ד”ר יהודה יוליוס מרגולין (1900־1971) היה אחד ההוגים הבולטים, ויחד עם זאת הנשכחים, של תנועת ז’בוטינסקי. הוא היה מן הלוחמים האמיצים ביותר, בעטו ובכישרון הכתיבה שלו, במשטר האימים הקומוניסטי ולמען שחרור בני העם היהודי מבית הכלא הסובייטי. על בשרו חווה את אימי הקומוניזם, כאשר בדרכו חזרה לארץ ישראל מפולין ב־1939 נקלע למלחמת העולם השנייה ונפל מן הפח אל הפחת. הוא נעצר בעיר הולדתו פינסק ונלקח למחנות עבודה רוסיים אי שם בצפון הרחוק, למשך שש שנים.

חרם סמוי

הספר “מסע לארץ האסירים” נכתב ברוסית ב־1946־1947 וראה אור ב־1952 בניו יורק, אבל לא נמצא לו בית דפוס ומתרגם להוצאתו לאור בעברית ובישראל. רק פרקים ממנו פורסמו בכתב עת עברי בשם “המערב”, שהופיע בשנות ה־50, בעריכת ד"ר זאב פון־וייזל. חרם סמוי הטיל הממסד הישראלי הסוציאליסטי על הסופר עדין הנפש, ההומניסט והציוני הלוהט, מבטא רהוט של רעיונות החירות והחופש, ברוח ז’בוטינסקי. נעשה הכל כדי להשתיקו, להתעלם ממנו.

לא כן במערב, שם זכו מאמריו ומסותיו להתעניינות רבה, כמי שידע להבהיר, גם מניסיונו המר, את מהות הקומוניזם הדרקוני. רק 42 שנים לאחר פטירתו של ד”ר מרגולין יצא לאור “מסע לארץ האסירים” במלואו בשפה העברית, בהוצאת כרמל. זאת ביוזמה של מישה שאולי, קצין משטרה לשעבר, שרואה עצמו כתלמידו ועושה כמיטב יכולתו להנצחתו ולהפצת מורשתו הלאומית, האנטי־קומוניסטית והספרותית.

עוד קודם לכן יצא הספר השלם ב־2010 בפריז, בשפה הצרפתית, כשמי ששקדה עליו הייתה פרופ’ ליובה יורגנסון, מרצה לספרות רוסית בסורבון. בעקבות פרסום זה, תורגם כתב היד המלא לעברית על ידי ד”ר עידית שקד וראה סוף־סוף אור בעברית, עם הקדמתה של פרופ’ יורגנסון. לרגל הופעת הספר בעברית נערך במכון ז’בוטינסקי בתל אביב אירוע השקה תחת הכותרת “הסופר מתל אביב שקדם לסולז’ניצין”, ובו השתתף בין השאר הבן המשפטן, אפרים מרגולין, שהגיע במיוחד לשם כך מקליפורניה. ליציאת הספר המלא באנגלית, בשנת הקורונה, 2020, התווספה הקדמה מאלפת של ההיסטוריון רב־המוניטין, פרופ’ טימותי סניידר.

את כישרונו הספרותי הנדיר ניצל מרגולין גם לפרנסתו, לכתיבת מונוגרפיות מוזמנות. כזה היה הספר שכתב על לוחם האצ”ל גונדר אביאל, הוא הבית”רי ישראל אפשטיין ז”ל, שנפל בשליחות הארגון ב”חזית השנייה” ברומא. היה זה אחיו ישעיהו אפשטיין, שהזמין מד”ר מרגולין את כתיבת הביוגרפיה. אלא שזו לא עלתה בקנה אחד עם ציפיותיו של האח המממן. היא הייתה ספרותית מדי לטעמו, לא האדירה כפי שציפה את דמותו של “שרוליק”, לא התמקדה בו ורק בו, וגורלה היה כגורל שמונה ביוגרפיות אחרות על אפשטיין, שהאח עתיר הממון הזמין אצל כותבים שונים.

כולן לא סיפקוהו, לא עמדו בציפיותיו מרחיקות הלכת. “לא הכל השכילו לתאר את דמותו”, כתב ישעיהו עצמו במבוא לספר “עולם שכולו טוהר”, על ישראל אפשטיין, שראה לבסוף אור ב־2013. על הספר טרח ועמל החוקר יוסף קיסטר, כשהוא משלב בו כתבי יד של העיתונאי שמואל שניצר וההיסטוריון אריה נאור.

את ספרו שלו על אפשטיין הוציא מרגולין לאור בעזרת ידידים שהתגייסו לשם כך, בשפה הרוסית. בכך לא הסתפק. ב־1957 שיגר איגרת מרירה וביקורתית, “לידידי שרוליק”, ובה הסביר את מהות ספרו ואת ביקורתו החריפה על גניזת הגרסה העברית בידי מזמיניה, ובראשם ישעיהו אפשטיין. אגב, כתב היד בעברית לא אותר.

על ספרו זה של מרגולין ועל החייל האלמוני “שרוליק”, התפרסם מאמר בעיתון “חרות” בשנת 1961, בחתימת אבא סיקרא, שם העט של ד”ר אב”א אחימאיר. בין השאר הוא כותב: “אנו מצטערים למראה ספר יהודי הכתוב רוסית, כשתם כמעט הדור של שומעי רוסית מבין עמנו. שמענו שספרו של מרגולין, ‘סיפור יהודי’, המוקדש לתולדות חייו של ישראל אפשטיין, עומד להופיע בזמן הקרוב באנגלית ובצרפתית. טרם שמענו על הוצאה בעברית... אבל זהו נושא על גורלו של סופר, ספר וגיבור הספר, עליו מסופר בשפה שלרוב רובם של קוראינו היא שפה בלתי נשמעת להם. והנושא אינו ‘רוסי’ כל עיקר. זהו ‘סיפור יהודי’, כפי שהמחבר הכתיר את יצירתו.

“מרגולין לא כתב על ‘גונדר אביאל’, לא על ‘גיבור על סוס לבן’. יותר מזה: הוא לא כתב על ישראל אפשטיין המורה. הוא לא כתב על ‘שרוליק’. מרגולין הכניס נימה אינטימית בדברו על גיבורו. דבר זה עורר תרעומת בקרב שרידי בית הוריו (של אפשטיין – י”א) ובקרב אחדים מחבריו לנשק. אכן, מי שהכיר יפה־יפה את ישראל אפשטיין, מי שעמד על שורש נשמתו הצנועה, הבוכה במסתרים, יודע שצדק מרגולין בכותבו לא על ‘גיבור על סוס לבן’, אלא על ‘גיבור אלמוני’, שבחייו לא נדחק לכותל המזרחי של העסקנות. ובעצם כל גיבור היסטורי, כל ‘רוכב על סוס לבן’, יש בו משל ‘שרוליק’, כלומר חיי יומיום, חייל אלמוני”.

עד כאן סיקרא־אחימאיר. מרגולין עצמו, באיגרתו הפנימית, חריף בהרבה, מרחיב בביקורתו המרירה כלפי פוסליו־מצנזריו. האיגרת, מודפסת בסטנסיל, משתרעת על פני עשרה עמודים, נדפסה בעותקים ספורים במכונת השכפול של הרעיה, ד”ר חוה מרגולין, ושוגרה לידידיו הקרובים, שותפיו לדרך ולאמונה, ובהם חבר הנפש וה”אנטי־קומוניסט מספר אחת”, ד”ר אחימאיר. עותק של האיגרת, מסמך רב־חשיבות, השתמר בתיקיו של מרגולין בארכיון “בית אבא”. בגלל ערכה הספרותי, היותה כתב אישום נגד קומיסרים למיניהם, מסמך המשקף את חשיבות חופש היצירה של סופר, את בערותם של עסקנים וגבירים, מצאתי לנכון לפרסמה, לראשונה במלואה, בגיליון 210 של רבעון “האומה” שבעריכתי. זו הבימה למחשבה לאומית, שמתמידה להופיע דרך קבע מאז 1962.

אף כי מרגולין פותח בהדגשה כי “מכתב זה לא נועד לדפוס”, סברנו שעבר פרק זמן ארוך דיו כדי להוציא לרבים את קינתו של סופר עברי־רוסי. זהו מסמך היסטורי ספרותי בעל משמעות רבה, שמלמד על היחסים בין בעל המאה לבין בעל הדעה, בין ציפיות מזמיני הספר לבין חופש היצירה של הסופר, בין תכתיבים מלמעלה לבין חירות הכתיבה, בין סילוף לבין אמת. מכתב מאלף שהוא מענה לכל אלה – משמאל או מימין - המנסים לצנזר, לייפות את האמת, גם בימינו, מטעמים פוליטיים וכוחניים.

שיפוט מוסרי

כשד”ר מרגולין, עדין הנפש, רודף האמת והצדק, נפטר, פרסמתי עליו מאמר הספד ב”מעריב” לקוראים שלא ידעו את יהודה. ספרו המופתי שזכה עתה להכרה אקדמית עולמית, כמו גם מכתבו לידידיו המעטים, הם מענה נוקב לכל אלה המנסים לצנזר דבר ספרות ולעקם את העובדות לפי צורכיהם, בין שאלה קיצונים ומדכאים במחנות הגולאג בברית המועצות הקומוניסטית־סטאליניסטית ובין שזה בארצנו, כאשר המצנזרים והמופקדים מטעם עצמם על טיב הפרסום הם מעסקני תנועתו או יריבים פוליטיים, נוטרי החומות ומנמיכי הרוח.

החיסולים ההמוניים שהמיטו סטאלין וחבר מרעיו על מיליוני רוסים, יהודים ובני עמים אחרים, עדיין אינם מוכרים דיים. הספר “מסע לארץ האסירים”, הנמצא מעתה בהישג יד בשפות העברית, האנגלית, הצרפתית והרוסית, לא ייתן למשטר האימים הקומוניסטי להישכח. 50 שנה לאחר מותו, ניתן בהחלט לומר כי שליחותו של הסופר ד”ר יהודה יוליוס מרגולין סוף־סוף התמלאה. המשטר הקומוניסטי נפל.

רוחו העזה של איש הרוח התל־אביבי גברה על כל מדכאיה. פרופ’ טימותי סניידר סיכם כך את הקדמתו למהדורה האנגלית: "ספר זיכרונות זה, ספרותי ופילוסופי, אינו סתם תיעוד היסטורי שאין כדוגמתו; הוא גם שיפוט מוסרי עמוק. עשרות מיליוני אנשים עברו דרך גולאג; רק מעטים היו מסוגלים לכתוב על כך ספרים אמינים. ספר זה הוא, אולי, הטוב שבהם".