"הוא היה קיבוצניק (שעזב ברעש גדול את קיבוצו), מושבניק בבית-שערים, התגורר חמש שנים בניו-יורק - אך רוב חייו היה תל-אביבי. הוא היה מעורב במבצע פרטי ללכידת פושע נאצי בספרד של תקופת פנקו; ידיד אישי של מרלין מונרו; דובר משטרת ישראל, עובד במחצבה, פועל בניין; וממציא פטנט מקורי, שלא זכה להכרה".
כך כתוב על העטיפה האחורית של הספר "חסמבה בערבות הנגב", הביוגרפיה הססגונית של יגאל מוסינזון, שהופיע בימים אלה בהוצאת "הקיבוץ מאוחד", שאותה חיבר כמיטב כשרונו ד"ר מוטי זעירא, מחבר הביוגרפיות של דוד זהבי, נעמי שמר, תרצה אתר וחיים חפר.
ספרו של זעירא הקפיץ אותי אל הבוידם, שממנו שלפתי ראיון שערכתי עם מוסינזון ביוני 85' לרגל יציאת הסרט "חסמבה ושודדי הסוסים", בבימויו של הלל דמרון, עם תסריט מאת מוסינזון, אז בן 68, תשע שנים טרם מותו. להלן עיקרי הראיון, שנערך בביתו, ברחוב סוקולוב, בתל-אביב. הסלון שם היה מלא בכרזות ממחזותיו שהוצגו ובציורי רעייתו, חנה, שהייתה צעירה ממנו ב-27 שנים; בחדר העבודה בלטו עשרות מהספרים שכתב ובמרפסת, שניבטה אל הרחוב הסואן, בלטה פינת שחמט.
כשפתחתי ושאלתי על מוסינזון השחקן, לאור הופעת האורח שלו בסרט, חייך בנינוחות ונתלה באילנות גבוהים: "זאת מסורת של היצ'קוק להגיח לכל סרט שלו. הייתי בתיאטרון אהל שחקן ראשי בהצגת 'השבת השחורה' (שהועלתה ב-59' על-פי מחזה שכתב - י. ב-א) שכתבתי. לפני כן, בהיותי חבר קיבוץ נען, שיחקתי ב'בימת הקיבוץ', בהצגת 'מעגל הגיר הקווקזי'. ד"ר גמזו כתב עלי תשבחות מבלי לזהות אותי כמחבר הספר 'אפורים כשק'".
לרגעים הצטרפו אליו ילדיו מנישואיו לחנה (היו לו עוד) - רנן, אז בת שמונה וגילגיל, אז בן שבע. השניים השתובבו ובטרם הניס אותם לחדרם, סיפר הבן שמכר בשבוע הספר בלונים של חסמבה. "הוא גילה שם דבקות במטרה; עוד יהיה קצין בצנחנים", ציל"ש אביו. ברם, כעת, בחלוף השנים, אנחנו יודעים שלא צנחנים ולא נעליים. גילי מוסינזון נהיה כדורסלן מפורסם עם נוכחות בטורי הרכילות..."
חזרנו לסרט. "אני מופיע בו בתפקידצ'יק של מפקד המחוז, אם כי בתסריט המקורי החסמבאים באים אל המפכ"ל; כלומר, הורדתי את עצמי בדרגה", דיווח. "אל תשאל אלה מחיאות-כפיים סוערות קיבלתי בהקרנה החגיגית. אבל זאת לא חוכמה. היו שם תלמידי כיתות א-ב של ילדיי. והמסקנה? - יותר קל לשחק מאשר לכתוב, מה גם שלקחתי את העניין כשעשוע".
הוא קבל על שבסרט חסמבאי קודם, "חסמבה וילדי ההפקר", שביים יואל זילברג, הופיעו שחקנים מבוגרים כשלמה ארצי, כדובי גל וכמני פאר בתפקידי ילדים. "אני בעד שילדים ישחקו ילדים", ציין.
"ספי ריבלין משחק את אלימלך זורקין (בסרט הקודם - זאביק רווח, י. ב-א), רשע כזה, שהילדים אוהבים אותו בסוף ומנשה התימני אפילו מוכן להעיד לטובתו בבית המשפט", סיפר. "ספי נחמד מאוד אם כי הוא מגזים במשחק שלו, אך זה מה שהילדים אוהבים. שחקן מצוין. עכשיו אני כותב לו תסריט לסרט למבוגרים, שייקרא 'הצבעי והפסיכיאטר".
נ.ב. לא נהיה סרט כזה.
"חתמתי עם 'יניל הפקות' על הפקת סדרת סרטי חסמבה", בישר לאומה על ביצה שלא הוטלה. "איך אומר מיכה יינון, יו"ר רשות השידור? - 'זה 'עמוד האש' של הילדים!' איך אמר מאו טסה טונג? - גם עשרת אלפים קילומטר מתחילים בצעד קטן".
מהעתיד, שלא מומש, עבר מוסינזון אל העבר. מדבריו עלה שאודיסאת ספרי חסמבה נולדה אצלו כשבשנת חופשה מהקיבוץ התגורר בחדר ששכר אצל שחקן אהל, בצלאל לונדון: "ירון, בנו, היה ילד נחמד עם שתי רגליים שמאליות ועם עיניים מונגוליות מלוכסנות. כדי לשמח את לבו, קראתי לגיבור חסמבה ירון, שבמציאות היה ילד מופנם וצנוע, לא מנהיג. למעשה, הסיפור של חסמבה - חבורת סוד מוחלט בהחלט - הוזמן על-ידי בני עידו, שנפל במלחמת יום הכיפורים. אני לא מתפלא על הצלחת ספרי חסמבה, לאחר שבני דורי גדלו על נופים והווי של עמים אחרים.
"כשהייתי דובר המשטרה, בנו הג'ינג'י של המפכ"ל יחזקאל סהר, שכעבור זמן נהיה דוקטור במכון ויצמן, ידע לצטט היכן המקום הכי נמוך באוקיינוס. כשהצייר מאנה כץ והמוזיקאי לאונרד ברנשטיין, שנכחו באירוע, שאלו מניין ידע את זה, השיב שמספרי חסמבה".
חוזרים להווה. "עכשיו אני עוסק בהמצאות, שמקורן בספרי חסמבה והולך לחתום עם אוסטרלים", העיד. "אם תשאל מדוע לא עם ישראלים, אז גם אני שואל. נפגשתי עם אריק שרון, שאני מבין שעכשיו הוא שר המסחר והתעשייה. אריק רצה לעזור, אבל מסתבר שלממשלה שלנו אין כסף להמצאה של מים מותפלים בלי סוף, שיכולה להביא מיליונים ולא מוצאים 100 אלף שקל, הדרושים להתחלת הפרויקט".
"לא יודע איך סדרות ספרים אחרות צצו ונעלמו - ושלי נשארה", השתאה. "כנראה, לחסמבה יש איזשהו קסם או שיקוי, השד יודע מה. אני לא מכיר בעולם סדרה של 35 ספרים ב-35 שנה (בסופו של דבר 44), כולם בסט-סלר".
"מה חסר לי", שאל וענה לעצמו: "הקיבוץ! הלב שלי נשאר שם, הגם שאני חי זמן רב בתל-אביב. להתחרט? - מאז אשת לוט, לא מביטים לאחור..."