המרטיט
ויוויאן גורניק, “היקשרויות עזות", תרגום: רעות בן יעקב, תשע נשמות, 212 עמ'
ממואר שהוא יהלום בכתר הסוגה הפופולרית. גורניק כותבת על יחסי אם־בת שקשורות זו לזו ב"כבלי רחמים וכעס". ניו יורק של פעם היא כוכבת בפני עצמה בסיפור, כולל מקבץ נדבות שמבקש 1,000 דולר למרטיני והפלה ב־10 דולר במרתף של מועדון לילה בגריניץ' ווילג', “והרופא היה אחד שחצי מהזמן היית מתעוררת עם הזין שלו ביד שלך". בלתי נשכח.
המרענן
שירה עדן, “כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו", ליברוס, 197 עמ'
השחקנית שירה עדן ברומן ביכורים מקסים שמלווה כמה תחנות בחייה של אישה צעירה, שבשורה על לידה שקטה שצפויה לה מזניקה אותה למדבר, בחיפוש אחר מי יודע מה, שהוא בעצם “מסע בזמן אל החור השחור בתוכי". משפט לדוגמה: “אי אפשר לישון כשיש כלים בכיור של הלב".
המפתיע
אינה איזנברג, “צאי מהאוטו", פרדס, 216 עמ'
ילדה עולה עם אמא שלה ממרכז רוסיה למרכז באר שבע (בהנחה שיש לה מרכז). היא קוראת לישראל “ארץ לעולם לא", ואיזנברג מתארת את העקירה שלה ותהליך ההיטמעות בסביבתה החדשה בכישרון נדיר. משפט לדוגמה: “את האמא, אני הילדה, אני בת חמש, את מעצבנת. אז מי אשמה בזה שאנחנו יושבות וסופרות ריבועים על השעוונית במקום לשיר עם הרדיו כמו שהיינו עושות פעם?".
שובר הלב
איתן דרור־פריאר, “לא תאהב", עם עובד, 224 עמ'
לרומן הזה הגיעה לכל הפחות מועמדות לפרס ספיר, אבל איפה הצדק, איפה. סיפור על אנשים פגומים ומשפחות מקולקלות, שיש בו מספיק יופי, חמלה וחסד לארבעה רומנים אחרים. משפט לדוגמה: “עם סיגריה, כל זמן שהיא בוערת, אתה לא ממש לבד. צריך לעשן אחת בשעה, לפזר את רגעי החסד".
הקלאסי (1)
מיוריאל ספארק, “מיטב שנותיה של מיס ברודי", תרגום: אלינוער ברגר, הכורסא, 154 עמ'
רומן בן 61 על מורה אקסצנטרית באדינבורו וחבורת תלמידותיה/מעריצותיה היה אחד הממתקים הספרותיים הנפלאים ביותר של 2022, הרבה בזכות התרגום החדש והעסיסי של אלינוער ברגר בת ה־89. ההגדרה “יצירת מופת" קצת קטנה על הספר הזה, שהעונג האינסופי שהוא מצליח להסב אחרי כל השנים הוא סוג של נס חנוכה וכריסמס גם יחד.
משפט לדוגמה: “בנות, אתן משימת חיי. אם אקבל מחר הצעת נישואים מהלורד נשיא בית המשפט, אסרב לה. אני מקדישה לכן את עצמי במיטב שנותיי. נא להתייצב עכשיו בטור ולצעוד בראש מורם, מורם כמו ראשה של השחקנית סיביל תורנדייק, אישה שהופעתה אצילית".
הקלאסי (2)
גרהם גרין, “סוף הרומן", תרגום: עפרה אביגד, עם עובד, 236 עמ'
עוד תרגום חדש ויפה לספר ישן, הפעם בן 71. זהו לא הטוב בספריו של גרין, אבל הנאת הקריאה שהוא מציע עדיין אינה מבוטלת. משפט לדוגמה: “כשהתחלתי לשים לב באיזו תדירות גבוהה רבנו, ובאיזו תדירות גבוהה נטפלתי אליה ברוגז עצבני, נעשיתי מודע לכך שגורל אהבתנו נחרץ (...) זה היה כאילו אהבתנו היא יצור קטן שנתפס במלכודת והוא מדמם למוות; הייתי חייב לעצום את העיניים ולמלוק את צווארו".
החמוד
ג'קלין מוריארטי, “שיעורים בתעופה", תרגום: תומר בן אהרון, הכורסא, 452 עמ'
כן, גם לספרים חמודים יש מקום ברשימה הזאת, למה לא? בעיקר אם הם חמודים כמו רומן הביכורים מאת אחותה של מלכת רבי־המכר, ליאן מוריארטי (“שקרים קטנים גדולים") - מה קורה במשפחה הזאת? מה זורם להן בעורקים? משפט לדוגמה: “אולי האמת היא לא יופי. אולי יש יופי בחוסר הבהירות. זה סוג של דמיון, חוסר בהירות. הוא כן אמת. חצי אמת היא כן אמת. כל עוד יש מסתורין, יש אפשרות. דמיון הוא יופי הוא אמת".
המותח
פ"ד ג'יימס, “לא עסק לאישה", תרגום: יעל רנן, עם עובד, 240 עמ'.
יש סופרות של ספרי בלש, מתח ופשע וישנה דיים פ"ד ג'יימס המנוחה, שמשקיפה על כולן ממרומי מעמדה. הספר הזה הוא “רק" בן 50 (והיה יכול להשתחל לקטגוריית “הקלאסי 3") ורק אחד מתוך שניים שהוקדשו לבלשית־בעל־כורחה קורדליה גריי, אבל גם הוא זכה לתרגום חדש ומשובח במיוחד, של יעל רנן, והוא עדיין, כפי שהכרזנו עליו במאי, אחת העסקאות הכי משתלמות של השנה. משפט לדוגמה: “תראי כמה זוועות, אלימות, שנאה ודיכוי הביאה איתה דת האהבה (...) אהבה היא הרסנית יותר משנאה. אם את חייבת להקדיש את חייך, תקדישי אותם לרעיון".
החצוף
יונתן יבין, “נאמן לעצמו", מלל, 348 עמ'
יונתן יבין פרסם בהוצאה עצמית את הרומן החדש שלו למבוגרים (יש כניסה גם למבוגרים ילדותיים, אגב, ואפילו אינפנטיליים ממש), שהתברר כחגיגה של שנינויות, המצאות לשוניות, הצלפה בכל מטרה אפשרית אבל גם לא מעט נשמה ורצינות בבואו לתאר משבר גיל 50 אקזוטי ומטורלל במיוחד. משפט לדוגמה: “דיבורו השדרני, שריונו מפני אינטימיות (...) משלב לשון רם שזרועה בו פה ושם מילת עגה, באינטונציה שנוסקת ברישא מיתממת ונוחתת בסיפא דרמתית, בדיקציה החדה שמקפידה לנתק מילה ממילה ולהימנע ממוקשי אסימילציה".
