טים היגינס, “משחקי כוח", מאנגלית: עפר קובר, מטר, 348 עמ'

"אי אפשר שלא לתהות: האם בין הדמויות השנויות במחלוקת שצמחו בעמק הסיליקון בשנים האחרונות, אילון מאסק הוא אנדרדוג, אנטי גיבור, נוכל, או מין שילוב של שלושת הדברים?".

טים היגינס ניגש ישר לעניין באפוס המרתק שלו על גלגוליה של חברת הרכב טסלה. הוא מנסח עבורנו את התהייה הראשונית והקבועה בעניין מאסק, שלכאורה ברא את החברה בצלמו, וכאן מתברר שלמעשה גנב לא מעט קרדיט מאחרים, הרס את חיי שותפיו ושכתב את ההיסטוריה לטובתו. זאת לא ביוגרפיה של מאסק, והוא רק אחד השחקנים בעלילה, אבל מי שמתעניין, כמוני, במיליארדרים אקסצנטריים ופורצי דרך שנמצאים על איזשהו ספקטרום לא מאובחן משל עצמם, יותר מאשר במכוניות חשמליות והתעסקות במניות למשל (מניות צונחות ומניות נוסקות, כך היה וכך יהיה תמיד, אז מה עוד אפשר לומר עליהן?), ישמח להתרכז במאסק, חבר מכוכב אחר, שהוא אכן דמות שאלמלא הייתה קיימת מישהו היה מוכרח להמציא אותה.

קל לדמיין את הסרט שייעשה על פי הספר. מאסק, שכילד להורים גרושים בדרום אפריקה בחר לעבור לחיות עם אביו מפני שהיו לו בבית אנציקלופדיה בריטניקה ומחשב, ובתחילת דרכו העסקית ישן על רצפת המשרד שלו ועל ספות של חברים (חלקם כמעט זרים למעשה) והתקלח במרכז ספורט קהילתי, והופיע לכנס חשוב ב"חולצה שחורה עם כפתורים פתוחים, כמו במועדון לילה באירופה", עשוי להיות התפקיד הכי נחשק בהוליווד. שינה על הרצפה, אגב (והוא לא מרבה לישון באופן כללי, אולי מפני שכאשר ישנים לשיטתו אי אפשר לשנות את העולם), חביבה עליו כנראה, כי זה מה שעשה, למשל - במשך שעות, בחושך, בחדר ישיבות - גם לקראת שיחת ועידה מכרעת עם וול סטריט.

והדיאלוגים של הסרט פשוט כותבים את עצמם, באדיבות היגינס. “כמה חם עכשיו בגיהינום?", נשאל מאסק באותה שיחה, לאחר שקם מהרצפה. “נגיד שדרגה תשע היא הכי גרועה, בסדר?", עונה לו מאסק וממשיך. “היינו בדרגה תשע. עכשיו אנחנו בדרגה שמונה".   וישנה הסצינה הנפלאה, שבה נראה מאסק משחק במשחק מחשב דיסטופי המבוסס על האידיאולוגיה של איין ראנד (מה? איפה משיגים את זה ואיך משחקים?) או מתמוטט על שולחן ביליארד במהלך מסיבת חג מולד, בחדר שאחיו חסם את הכניסה אליו (כי כשחוסמים את הדלת בפני מאסק הוא כמובן ייכנס מהחלון).

הסרט, כמו הספר, יהיה הצלחה מסחררת בזכות הפרטים הקטנים. מאסק הצעיר מזמין לגלידה את ג'סטין וילסון, מי שתהיה אשתו ואם חמשת ילדיו הראשונים (מתוך עשרה), שיגיעו בפורמט של תאומים פלוס שלישייה (אחרי שבנם הבכור ימות מות עריסה בגיל עשרה שבועות). היא מבריזה, אבל הוא מוצא אותה בקמפוס ומושיט לה גביע גלידה שנמס. הוא לא אדם שמוכן או יודע לקבל את התשובה “לא", היא כתבה לימים. והוא גם יפטר פחות או יותר כל עובד שלו שלא ייתן לו את התשובות שהוא רוצה לשמוע, או יאמר בפניו את “האמת הבלתי מיופה". “ניקוי אורוות" הוא ביטוי שמופיע בספר רק פעם אחת, אבל כפעולה חוזר שוב ושוב. לימים מאסק גם יאמר לווילסון, “אם היית עובדת שלי הייתי מפטר אותך", וגירושיהם לא יהיו נעימים.

האיש שהתעקש להבעיר מדורה על גג בניין מלא בסוללות דליקות, ושהיה לעתים “שיכור מהתלהבות" על הישגיו, אהב נשים מאז ומתמיד, וכמה שיותר בלונדיניות יותר טוב. כשיצא עם השחקנית טלולה ריילי (שבין היתר לוהקה לתפקיד רובוטית סקסית בסדרה “ווסטוורלד"), עובדיו האמינו שמצב רוחו משתפר “ככל שצבע שערה היה קרוב יותר לפלטינה". עוד מככבת ברזומה הרומנטי שלו אמבר הרד, הנודעת לשמצה מפרשת ג'וני דפ וההתעללות ההדדית ששררה בנישואיהם כנראה, כביסה עכורה שכובסה ללא מרכך לעיני כל העולם. הרד הייתה נשואה עדיין לדפ בעת ששמה נקשר בשמו של מאסק.

הוא אוהב גם זוהר ופרסום, ודרש להתראיין בתוכנית האירוח של סטיבן קולבר למשל, אבל היגינס מצטט אותו גם כמי שמתלונן על הסיקור המוגזם שלו בכלי התקשורת. “אין להם דברים אחרים לכתוב עליהם?", הוא שואל את יועצת יחסי הציבור שלו. “כל כך מתיש לראות את עצמי בחדשות!". הלב נשבר.

וברגע של רצינות, הלב באמת יוצא אל עובדיו ושותפיו, שכל אחד מהם נפל קורבן באיזשהו שלב, לפי היגינס, לגחמותיו, שקריו, טירופיו, נקמותיו ומבנה אישיותו הבסיסי. “מנהלים החליפו סיפורים על חיכוכים עם מאסק כפי שמחליפים סיפורי מלחמות, למשל על הפעם שבה הוא רתח על מנהל ואמר לו שהוא יפתח לו את הגולגולת ויטביע לו על המוח את האות F כאות קלון לכישלונותיו (...) כשהחברה הגיעה לממדים גדולים כל כך, הוא כבר לא ידע את מי בדיוק להאשים, כאילו עכשיו הוא פשוט צורח לתוך החשיכה".

כשמישהו מסביר לו שאחת ההחלטות שלו עלולה לפגוע במיליוני לקוחות, הוא מתקשה להסתיר את אדישותו. “אז מה שמעניין אותך זה רק אתה?", שואל אותו המישהו בתדהמה, כשברור לו ולנו שזו שאלה רטורית. כמו התהייה ההיא של היגינס בפתח הדברים, כל התשובות נכונות.
הפרטים הקטנים הם גם גדולים כמובן, כמו המשפט “ב־7 באוגוסט התעורר מאסק באחד מחמשת בתי הפאר שלו בלוס אנג'לס...", כלומר, רק בלוס אנג'לס לבדה יש לאיש ש"תמיד מכר חזון של העתיד" חמישה בתי פאר. המוח ממאן לחשוב (מרד!) על כל הערים האחרות בארצות הברית ובעולם שבהן מפוזרים נכסיו האחרים.

ובל נשכח את שחקני המשנה, שגם להם צפויים רגעים יפים בסרט ואולי כמה מועמדויות לאוסקר. אחד המייסדים הראשונים של טסלה שוכח לשלם את חשבון החשמל בביתו בגלל עומס העבודה בחברה, חוזר לבית חשוך שתכולת המקרר הרקיבה בו, מתיישב על הרצפה בחושך ופותח פחית טונה. מסתמן שלא מעט מהסרט יתרחש על הרצפה, בקונסטלציה זו או אחרת. ושותף אחר נופל והרשתיות בעיניו נפרדות. נדרש ניתוח שיקומי כדי להשיב לו את ראייתו, וכשזו שבה אליו הוא רואה נכוחה ומבין שהחיים בלי טסלה ובלי מאסק יהיו הרבה יותר טובים ורגועים.  
מצד שני, כשחוטבים עצים עפים שבבים, וכשעובדים עם מאסק אין רגע דל. אבל בתום הקריאה בספר הזה, רגע דל נראה פתאום כמו פסגת האושר בכבודה ובעצמה.