"אני מנסה להפוך את העולם לקצת יותר טוב"

רגע לפני מתקפת הטרור האכזרית של חמאס חתם היזם ומשקיע ההון־סיכון דב מורן את ספרו השני, "יעדות - ספר על מוזיקה, דלתות והחיים עצמם" (ידיעות ספרים). "אני מקווה שלא נחזור על הטעויות שהביאו אותנו ליום כיפור", כתב בעמוד 231. ההמשך ידוע. עם פרוץ המלחמה עמדו בפניו שתי אפשרויות: לגנוז ולכתוב מחדש או להוציא את הספר כפי שהוא. מורן החליט ללכת על האפשרות השלישית ולא שינה דבר למעט פתח הדבר שבו כתב "האירוע הנורא הזה טרף קלפים, שבר פרדיגמות ויצר צלקות רבות, גם אצל מי שלא חווה אותו אישית באחד המעגלים הקרובים אליו. האמיתות - נשארו כמות שהן. הסיפורים והשירים - לא השתנו. יעדוּת – המושג הזה והצורך ביעדות רק התחזקו". בכריכה האחורית הוסיף: "כל ההכנסות מהספר ייתרמו על ידי המחבר לשיקום יישובי העוטף".

"15 שנה או אפילו 50 שנה מהיום נזכור את ה־7 באוקטובר וישראל תהיה מדינה יותר מתוקנת, יותר טובה אפילו ממה שהיא הייתה ב־6 באוקטובר 2023. אני משוכנע שזה יקרה", אומר מורן. "השאלה היא כמה עמוק נרד עד שנגיע לשם, כי טרם סיימנו את הנפילה, אבל בסוף זה ייגמר. אנשים הגיעו מהשואה, ממקומות איומים מכל רחבי העולם והקימו פה את בתיהם למרות הקשיים ונקודת ההתחלה הנמוכה. יש לנו כאומה עמידות יוצאת דופן. בסוף ייעלמו הרבה מאוד מהתופעות הרעות שפשו כאן וכל ההזויים שכבר רווינו מהם פה במדינה ייכנסו למשבצת הקטנה הראויה להם. באמת יוקם פה בית מקדש שלישי? אני צמחוני בכלל. אפשר לקבל פטור מכהונה על בסיס צמחונות? אני אומר לך ככהן שאמור להיות זה שיעמוד על המנגל בבית המקדש, שאני ממש לא מעוניין".

את המושג "יעדות" המציא בעצמו. "יעדוּת זה לשאול כל יום, כל שעה, מה אני יכול לעשות כדי להתקדם צעד נוסף במסגרת הייעוד שלי", הוא כותב בספרו. "ייעודנו הוא קִדמה. ייעודנו הוא להפוך את העולם הזה לטוב יותר. איך טוב יותר? הטכנולוגיה היא חוד החנית של הקדמה. אבל טכנולוגיה לא יכולה לקרות בלי אמנות. בלי שירותים. בלי בתי ספר. בלי ממשל תקין ומשטרה וחוק וסדר. לכל אחד מאיתנו יש מקום במימוש הקדמה. בין בתרומה ישירה כמהנדסים, פיזיקאים וכו' ובין באופן עקיף כבנאים, מורים או פוליטיקאים. או אפילו בחיוך מרהיב ובגידול ילדים. ואין אף אחד שיודע לומר תרומתו של מי גדולה יותר".

"תחשבי על העולם לפני אלף שנה", מסביר מורן בפגישה שנערכת במשרדי "גרוב ונצ'רס" במגדל תל־אביבי. "אני לא מדבר על זה שאין מכוניות ושאת מוגבלת לטווח של חמישה קילומטרים מהכפר שלך. את יכולה לעסוק בעיקר בחקלאות ותלויה בתנאי מזג האוויר, כך שאם אין גשם חצי מהכפר מת. אל תשכחי, בשקיעה משתררת אפלה ואיפה בדיוק נמצאים השירותים? איזה מין חיים אלה? אנחנו עכשיו בכלל בתקופה מרגשת של קפיצת מדרגה נפלאה. משהו שקורה אחת לעשרות שנים".

"AI היא מהפכה המקבילה להמצאת האלקטרוניקה המעשית או האינטרנט והטלפונים הסלולריים. AI תשנה את העולם כי היא תאפשר לנו לא רק איסוף מידע, הפצתו ועיבוד בסיסי שלו, אלא הסקת מסקנות חכמות על בסיסי נתונים עצומים שאנחנו יוצרים כל הזמן ולא יודעים להתייחס אליהם. AI תאפשר רפואה טובה יותר כך שכל רופא לא ידע רק מה שלימדו אותו באוניברסיטה שבה הוא למד ובמחלקה שבה הוא עובד. ה־AI תנחה אותו על בסיס תוצאות טיפול במיליוני חולים שחוו את התסמינים של המטופל מולו. תרופות - כל נושא פיתוח התרופות יעבור רוויזיה מטורפת ויכלול גם מעקב אוטומטי על החולה והשפעת התרופה עליו. אלו דוגמאות ספורות מתוך אלפים, אבל AI תשפיע גם על תהליכי ייצור ועל תעבורה, על הוראה ואפילו על בחירת בן או בת זוג ואיזו חולצה הכי מתאימה לי".

"נתתי לרעים להוביל"

מורן (68) נשוי להילית ואב למיתר, דוראל, רימון ודביר, הוא מייסד קרן ההון סיכון "גרוב ונצ'רס" וחתום על 40 פטנטים, בהם הדיסק און קי, מובייל דיסק און־צ'יפ, כרטיסי SIM עם זיכרון נרחב לטלפונים סלולריים ועוד. הוא זכה בפרס הנובל של הטכנולוגיה על שמו של אדוארד ריאן, ודורג על ידי "הניו יורק פוסט" במקום ה־21 ברשימת היזמים המשפיעים בעולם.

יכולתו לפרק את הדברים מהנוסטלגיה שנוסכת יופי גם על הלא יפה, באה לידי ביטוי בעשייה שלו ובתפיסת העולם. על כישלונותיו הוא מדבר וכותב בלי להסס. לאחרונה השתתף בשווייץ בכנס של קרן אקולוגית. לפניו הרצה אריק שמידט, המנכ"ל הראשון של גוגל. כל אחד מהדוברים התבקש לספר במה ייחודו. ואז הגיע תורו: "אני דב מורן, ישראלי. מה מיוחד בי? אני מוכן להתערב איתכם שאני חתום על מספר הכישלונות הכי גדול ביותר פה באולם". "אמרתי: יש פה ממילא כל כך הרבה אנשים מוצלחים, שאולי שווה לדבר על הכישלונות", הוא אומר. "קשה לדרג, כי היו הרבה, ולכן הבאתי אחד מהתחום העסקי ואחד לא. מהתחום העסקי – בחרתי את 'אם סיסטמס'. מכרתי אותה ב־1.6 מיליארד דולר. כולם שמחו על המכירה שכפי הנראה הייתה הכי גדולה בישראל בתקופה ההיא כחברה ישראלית עם הנהלה ישראלית. רק אני ראיתי בכך כישלון".

"ממרחק השנים אני יודע שמכרתי מהשיקולים הלא נכונים וניהלתי את תהליך המכירה רע. הדבר השני אינו קשור לתחום הפיננסי. הרבה שנים התייחסתי לפוליטיקה ולממשל בישראל באדישות. אני בשלי - הפוליטיקה בשלה. נתתי לרעים ולבלתי ראויים להוביל ולשלוט. לא פעלתי מספיק כדי לוודא שהשלטון פה הוא תקין וטוב. אנחנו יכולים להצטיין בהייטק. אנחנו יכולים להמשיך להיות אור לגויים בהרבה תחומים. אבל אם המדינה הזו תתחרבש בגלל השלטון הנורא כאן, זה לא רלוונטי".

למה לא פוליטיקה?
"כי זה מגרש שאני לא מתאים אליו. עדיף לי להשקיע את היכולות שלי במגרש שאני יכול לערוך בו שינוי. פוליטיקה דורשת תכונות – אני לא אומר טובות או לא – שפשוט אין לי. מה אני כן עושה בשביל ליצור שינוי בפוליטיקה? דיברתי במהלך המחאה המשפטית בהרבה מאוד מקומות, מתוכם פעמיים בכפר יונה. בפעם הראשונה באתי וזרקו עליי ביצים. ביקשתי לבוא שוב. כשנאמתי בשבת האחרונה בכפר סבא הנושא היה מהו מנכ"ל טוב ומנכ"ל רע. הצעתי: בואו נסתכל על המדינה כעל חברה".

"נבדוק מה עושה מנכ"ל טוב ומה עושה נתניהו. מנכ"ל טוב ממנה את האנשים הטובים ביותר לתפקידים הנכונים וישקיע בהם. מנכ"ל טוב מחלק תקציב נכון למדינה לטווח הקצר ולטווח הרחוק. הוא דואג שאנשים שסביבו ישמיעו לו את האמת הקשה. הוא מבקר בשטח ולפעמים נכנס לפרטים ולו רק כדי להפגין את האחריות והדאגה שלו לגורל החברה. הוא אמפתי לכלל עובדי החברה והלקוחות שלה. מנכ"ל עובד קשה. אם יש לי מנכ"ל שיוצא לחופשה פעם בחודשיים אני כנראה אפטר אותו, כי אני יודע שמנכ"ל שמרשה לעצמו חופשות בקצב הזה לא מבין את מידת האחריות שלו ושל אנשיו, ואז מגיע האסון".

"בסוף אני נהנה"

דב מורן נולד ברמת גן לבינה וברוך מינץ, ילידי פולין שהכירו במחנות עולים ליד לוד. הבית הקטן המה אורחים. "לאבי היה מוסך והוא עבד קשה מאוד ולא העסיק פועלים. בחופשות הקיץ הייתי מחלק את זמני בין עבודות יזומות שסבי דאג לספק לי ובין עבודה במוסך עם אבי", מספר מורן בספרו. "למדתי שצריך לעבוד בשביל להרוויח כסף. אבי היה ישר בצורה נדירה, על גבול הנאיביות. למדתי אצלו שכסף זה לא העיקר. בסוף שנות ה־60 לחייו הוא סגר את העסק, חילק את כליו בין חברים והלך לעבוד בבנק ככלבויניק, אבל כשמלאו לו 74 נאמר לו שהבנק כבר לא יכול להעסיק אותו עקב גילו המופלג. אמי אמרה לי: 'אי אפשר שהוא יֵשב בבית ולא יעשה כלום'. הצעתי שיסיע אותי בבוקר לעבודה, מכפר סבא לרמת החייל. מרגע שכבר היה שם, התחיל אבי לבצע את השליחויות לדואר והתיוקים, ואלה נתקבעו כעבודות שלו גם כשהחברה גדלה וצמחה. אני זוכר ששאלתי אותו: 'אבא, למה אתה מתעקש לעבוד כל כך קשה?', והוא ענה לי: 'להרים מנוע במוסך זה קשה, לעבוד בחדר עם מזגן? זה קל'".

אל מורן מגיעות מאות פניות בשבוע, והוא משתדל להשיב לכולן. כשהרעיון שמוצג לו ממש רע בעיניו, הוא מבקש מהפונה אליו לבחון אותו שוב עם הסתייגות עצמית. "אם מארק צוקרברג היה מגיע אליי בזמנו עם הרעיון של פייסבוק, כנראה שהייתי אומר לו: חרא רעיון, יש אחרים שעושים את זה. שכח מזה", הוא אומר. "אם לא התחברתי, זה לא אומר שזה רעיון רע. אולי אני פשוט טועה.

"אני חוזר הביתה בעשר־עשר וחצי. בשישי לפני כניסת שבת. לפעמים אני חוזר מותש, מפגישה אחר פגישה אחר פגישה ובכל פגישה יש את הקשיים שלה. אשתי שאלה אותי: למה אתה עושה את זה? אמרתי לה: כי בסוף־בסוף אני נהנה. יש ימים שאני נתקל בקירות, יש ימים של כסאח וחוסר הסכמה, ויש ימים שהמנכ"לים שלי מאכזבים אותי. קורה. בטוטאל אני מנסה לעשות עולם יותר טוב ונהנה מזה".

הוא לא נוסע בשבת אלא אם צריך ולא מדליק טלוויזיה, "בשביל לכבד את אשתי. לא כי אני מאמין באלוקים".

כשאינו עובד מצאת החמה עד צאתה למחרת, הוא כותב את ה"סמטינג" – ניוזלטר שבועי עם הגיגים ורעיונות לתפוצה שמונה את חבריו ומכריו לאורך השנים, ועושה עוד פעילויות שלא למטרות רווח. הוא גם מנגן על קונגס בלהקת "היוניקורנס", שבה הוא חבר ארבע שנים וחצי. ההופעות האחרונות היו למען מלגות למילואימניקים באוניברסיטת תל אביב ובאירוע השקת ספרו. ספרו הוא מעין בבואה של אהבותיו הגדולות: יעדות, יזמות, פרקי מוזיקה עם QR לשירים ולסיפוריהם של יוצרים כמו לאונרד כהן, אריק קלפטון ואיימי ווינהאוס וגם אתר צמוד (www.yaadut.com, "כנראה שזה הספר הראשון, לפחות בארץ, שיצא עם אתר") ובו ציטוטים נבחרים, קישורים לשירים ולמילים, והכי חשוב מבחינתו: מקום לתגובות על הספר והזמנה לדיאלוג.

למה בעצם אתה עובד כל כך קשה? יכולת לנוח.
"זה בוודאי לא עניין של כסף, כי זה לעולם לא יספיק. בעבודתי אני מנסה להפוך את העולם לקצת יותר טוב. אני מקווה שזה יעבור הלאה, ויהיו מי שגם יאמצו את הגישה הזאת. אני אהיה מאושר מזה. אגב, אני גם נח לפעמים".

מה אתה יותר, ילד או איש מבוגר?
"מצד אחד אני מרגיש שיש לי המון ניסיון. אני רואה סטארטאפיסטים, שליש מהגיל שלי, בהתלהבות מדהימה וכיף אדיר. גם פער השנים ביני ובין שותפיי לקרן הוא כמה עשורים. אני רואה את מידת הניסיון שיש לי ואת הפערים האלה, וברור לי שאני יותר מבוגר מאשר ילד. חוץ מזה שכל שנה שלי היא כמו שלוש שנים של איש נורמלי, כי אני עובד מאוד קשה ובמספר מישורים. במשברים אני יודע להגיד, מה שפעם לא ידעתי: תנו לזה לחלוף. מצד שני, אני ממש מתרגש מדברים שאני רואה בתחום היזמות והטכנולוגיה כמו ילד. הולך על עננים".