"מחנה Z, חייו הסודיים של רודולף הס", סטיבן מקגינטי, מאנגלית: יוסי מילוא, כנרת–זמורה–ביתן, 347 עמ' כולל מפתח

ערב פלישת הגרמנים לפולין הציע הרמן גרינג להיטלר שהוא, גרינג, יטוס בחשאי לבריטניה ובידיו הצעה להסכם שלום. גרינג לא מימש את הצעתו הנועזת, המלחמה פרצה וגרפה אל האש הנאצית את אירופה, ובכללה בריטניה, שסבלה מהפצצת עריה ומאיום מתממש על דרכי האספקה בימים. 
מי שטס לבסוף לסקוטלנד, כעבור שנתיים כמעט, היה רודולף הס. ב-10 במאי 1941 המריא הס ממסלול המראה באאוגסבורג ופנה צפונה. היטלר לא ידע על טיסתו. הס השיג בסתר את המסרשמיט הדו-מושבי מווילי מסרשמיט עצמו, ולא גילה ולו לאשתו על כוונותיו. הוא המריא לבריטניה כדי להביא לה הצעת שלום מאדולף היטלר. המניע העיקרי היה, כנראה, רצונו העז לשוב ולרכוש את קרבתו ואמונו של אלילו. בעודו משייט לאורך חופי צפון סקוטלנד, היה בטוח שהנה הוא נוחת, משיג הסכם שלום עם המלך ג'ורג' השישי, גורם לסילוקו של צ'רצ'יל, וחוזר לפיהרר שלו כשבריטניה ומושבותיה מונחות על כף ידו.

המסע המטורלל של החסיד השוטה שבה את לבו של העיתונאי הסקוטי  סטיבן מקגינטי. הוא ריכז מידע רב ובנה סיפור תיעודי מותח, עשיר בפרטים חיוניים ונקרא בשטף. מן הספר עולות דמויות בריטיות סבלניות וגדולות נפש. אנשי מודיעין, חיילים וקצינים, פסיכולוגים ורופאים, כל מי שהוטרח כדי לטפל בנציג הרייך השלישי שצנח על הדשא הסקוטי. 
הס שוכן בווילה כפרית דרומית-מזרחית ללונדון, מקום שקיבל את שם הקוד ”מחנה Z", והתגלה כמי שסובל מפרנויה קשה. אם הבריטים חשבו שנפל לידיהם אוצר מודיעיני עצום, או לפחות אמצעי תעמולתי רב השפעה, הם נוכחו שהאיש רק מעיק על המערכת. איש השירות החשאי, פרנק פולי, ששירת בברלין עד המלחמה, מתבהר מן הספר כדמות הדומיננטית בפרשה. הגבר הזה, שהיה אחראי להנפקת דרכונים בשגרירות בריטניה בברלין, הציל אלפי יהודים באמצעות דרכונים מזויפים בין ליל הבדולח לפרוץ המלחמה, ועתה הוכרח לשבת בחברת סגנו של הצורר ימים רבים, כדי לנסות לדלות ממנו מידע. 

השהות במחיצת הס, שהיה טרוד בתנאי מגוריו ובמזונו, הייתה להתנסות מתישה. פולי עמד במבחני שליטה עצמית נוכח הנודניק הנאצי שהתלונן על הטיפול הרפואי שקיבל. הס, כנראה, לא ידע דבר על תוכניותיו של היטלר. הוא לא ידע על כוונתו לפלוש לרוסיה. הוא לא ידע על מחנות הריכוז. הוא העסיק עשרות חיילים וקצינים ששמרו עליו בווילה מרווחת, והציק לרופא המסור לו בחשדות הרעלה ועינויים. הוא ביקש שמפניה וקיבל. הוא דרש כרית חימום. הוא ביקש וקיבל ספרים ורדיו. הוא צבר דגימות מתרופותיו וממזונו כדי לבדוק אם הם רעילים עם שובו לגרמניה. הוא כתב מכתבים למלך. העסיק את הקבינט כולו בשליחותו הריקה מתוכן. הבריטים הקורקטיים השקיעו בו הרבה עד שהגיעו למסקנה שמדובר בפסיכי מסכן. 
מעשהו היה ”מעשה של קנאות ומסירות גמורות ושל נדיבות סהרורית", אמר צ'רצ'יל. ”הוא חולה ולא פושע דווקא".
הס שב לגרמניה היישר למשפטי נירנברג. הוא האריך ימים יותר מכל עמיתיו שנכלאו. כשהיה בן 93, תלה את עצמו בבית הגן שבכלא שפנדאו. פרנק פולי, שמת מהתקף לב שנים רבות לפני הס, כתב עליו: ”הוא היה חתיכת בור מגעיל, אבל לא היה אכזרי כמו כמה מאלה 
שמהלכים חופשיים היום". 
תנועת מטוסו של הס בשמי אותו ערב אביבי, כך מתברר מן הספר, התוותה מסלול שקט של נאיביות מטומטמת בלב מלחמה נוראה, שהפיהרר שלו כפה על העולם. אלמלא הטראגיות שבתקופה, הסצינה הבאה יכלה להיות קומית: ההפצצה הגרמנית הכבדה ביותר הוטלה על לונדון, כשהס שתה את כוס התה הראשונה שלו דרומית לגלזגו.




סיציאליאני עסיסי

ג'וזפינה טורגרוסה כתבה סיפור מלא בציצים, עוגות, השתגלויות, תפילות, חגיגות משפחתיות, לוויות משפחתיות, מאפְיה ובתים מתפוררים בפאלרמו. הסיפור עולה על גדותיו בפולקלור סיציליאני בניחוח קרם ריקוטה מתוק, ומתאים כאתנחתא מבדרת (עם כל הצרות הנוחתות על הדמויות) בין ספר כבד לספר תובעני. ”הסיפור של אגתה", שתורגם מאיטלקית בידי יורם מלצר ולא מספרדית כפי שנכתב בפתח הספר, נפתח במתכון לעוגות ציצי, או עוגות המכונות מִינֶה. הן נאפות לכבוד סנט אגתה, הקדושה ששדיה נקצצו בידי שליט רשע שחמד אותה. צמד האיברים הנהדר הושב למקומו בידי הקדוש פטרוס, שחמל על הנערה היפה שהתמסרה לגבר אחד בלבד, ישו שמו.

אגתה, גיבורה סיציליאנית בת ימינו הקרויה על שם הקדושה, פורצת את גבולות המקום המסורתי שהוקצה לה, ונוסעת ללמוד רפואה ברומא. היא מתמחה בגינקולוגיה, ואולי לכן היא חופשייה וקלילה בגישתה לתיאורי איברים מוצנעים ומעלליהם. הדמויות המגבות אותה הן הסבתות שלה. אמה, לעומת זאת, נוטשת אותה, ואולי בשל כך תיכשל באהבה כפייתית לגבר לא ראוי. סרטן השד מלווה את בנות המשפחה, מלעיג על שלמות העוגות המסמלות את הנשיות הסקסית. שם הספר במקור: "חשבון המינה". העוגות האלה תמיד מוגשות בזוגות, קבעה הסבתא במטבחה הנוסטלגי. בנות המשפחה נותרות כל אחת עם שד יחיד, אבל הן ממשיכות לחיות בכיף בלי להזדקק לנוכחות גברית בחייהן.

גלובלי עתידני

ציטוטים מ"אדם הנצחי", ז'ול ורן, מצרפתית: אביבה ברק–הומי, נהר,  109 עמ'. יצירה מהעיזבון, שיצאה לאור לראשונה ב–1910, חמש שנים לאחר מות הסופר.

”(...) האנושות, שאנו נציגיה היחידים, נמצאת בנסיגה מהירה ונוטה להתקרב אל הבהמי. בקרב המלחים של הווירג'יניה, מלכתחילה אנשים חסרי השכלה, האופי החייתי הודגש עוד יותר; בני ואני שכחנו את שידענו; הדוקטור באטרהרסט והדוקטור מורנו עצמם הותירו את שכלם כשדה בור. אפשר לומר שחיי הרוח שלנו נשמדו".

”לאכול, לאכול, זו מטרתנו הקבועה, עיסוקנו הבלעדי".

”האנדארט–איטן–שו לא המציאו דבר. הם הסתפקו בכך שאמרו שוב את מה שאמרו לפניהם".