בזמן שיש מי שקוראים לבטל את מעמדה הרשמי של הערבית בישראל, יחסי הגומלין שלה עם העברית מעולם לא היו הדוקים יותר. לקראת כנס "לשון ראשון", ד"ר עבד אלרחמן מרעי מסביר איך ביטוי יהודי כמו "לא יעזור בית דין" השתלב בשפה האחות, ומדוע בתום הסכסוך כולנו נדבר ב"ערברית"

מבין מושבי "לשון ראשון", כנס ראש הממשלה לשפה העברית, שייפתח היום (שני) בפעם השמינית בהיכל התרבות בראשון לציון, בולט המושב שיוקדש ליחסי הגומלין בין העברית לבין הערבית. ישתתפו בו ד"ר מוחמד גנאים, נשיא האקדמיה ללשון הערבית, המזרחן ג'קי חוגי, ד"ר עבד אל־רחמן מרעי, שהכנס נקרא כשם ספרו המאלף, "ואללה בסדר" (בהוצאת כתר) ועורך הספר, הלשונאי רוביק רוזנטל. 
אם נתעלם מהו' החסרה, לדעת רבים, בשם הספר, הממזג את שתי השפות האחיות, אולי נופתע מהעובדה הבסיסית הראשונה שבו, שלפיה הערבית חדרה למעמקי העברית המדוברת עד שכבר אי אפשר לתאר את האחת בלי האחרת. די אם נזכיר מילים

כמו אחלה, חפלה, כיף, מבסוט, סבבה ופדיחה, או צירופי לשון דוגמת מן הון להון, עלא כיפאק ושוואיה שוואיה.
ד"ר מרעי מציע לא להתלהב יתר על המידה מהגילוי. "ההשפעה של הערבית על העברית היא רק במילות נפוצות, כמו מילות חיבה ועידוד, ומבחינה כמותית אין להשוות את זה להשפעת העברית על הערבית", הוא מסייג.
מדבריך בספר, אם נצטט אותם, אם עד השנים האחרונות הערבית הייתה בבחינה השפה הפולשת, והעברית - המקבלת, הרי שהתהפכו היוצרות. 
האם כאן יש קבלה מתוך התבטלות עד כדי סכנה לאובדן עצמאות השפה הערבית בארץ?
"יש כאן תופעה טבעית, שבה שפת הרוב משפיעה על שפת המיעוט. הערבים בארץ תלויים מאוד במערכת המנגנון הישראלי. לדוגמה: באין אוניברסיטה ערבית, הסטודנטים הערבים לומדים בכלל האוניברסיטאות והמכללות בארץ. באשר לתעסוקה, החברה הערבית שהתבססה בעבר על החקלאות, עברה לעסוק בתחומים אחרים והשתלבה בהם בתוך החברה היהודית.
כך גם לגבי מערכת הבריאות וכן הלאה. והתוצאה? אם היהודים הם חד-לשוניים כאן, כשהם יכולים להסתדר בלי הערבית, הערבים בארץ הם מטבע הדברים דו־לשוניים ודו־תרבותיים".

בין בייגלה לבלגן

"חשיפת הערבים בישראל לעברית מתחילה במערכת החינוך", קובע ד"ר מרעי, 58 , תושב קלנסווה, מרצה בכיר לספרות במכללת בית ברל, המתמחה
בשירת ימי הביניים. "העברית נלמדת בבתי הספר הערביים כשפה שנייה, לא כשפה זרה, מכיתה ב' עד כיתה י"ב, כשהתלמידים קולטים את העברית מספרי הלימוד ומפנימים אותה.

זאת כשהתלמידים הערבים מחויבים ללמוד לעומק את השפה והספרות הערבית, שלא כתלמידים היהודים. "עברנו תהליך של ישראליזציה, וכל מה שקורה בחברה הישראלית עובר לחברה הערבית", מוסיף ד"ר מרעי. "אני לא חושב שיש סכנה לאובדן עצמאות השפה בארץ כל עוד יש הסתגרות מסוימת מחמת
הסכסוך בין שני העמים. כשיסתיים הסכסוך ויוסר המחסום הנפשי, תגבר עוד יותר חדירת העברית לערבית ותתחזק שפה מעורבת, שיש הקוראים
לה 'ערברית'".

אלה שאינם דוברי ערבית יופתעו להיווכח עד כמה חדרה העברית למעמקי הדיבור כיום בשפה הערבית. לא רק שביטויים עבריים נאמרים בה כהגייתם בעברית, דוגמת חבל על הזמן, השמיים הם הגבול, עשית לי את היום, תפסת אותו על חם, טיפת חלב ושידור חי, אלא אף מילים יידישאיות מובהקות, כמו בייגלה, בלגן ופרגון נסחפו בזרם אל הערבית.


עטיפת הספר "וואלה, בסדר" בעריכת רוביק רוזנטל

בהשוואה לעברית, הקולטת בעיקר מילים בודדות מהערבית, הערבית קולטת יותר ביטויים שלמים, סבור ד"ר מרעי, ואפילו ביטויים בעלי משמעות יהודית מובהקת כמו "לא יעזור בית דין".

לדבריו, פעמים רבות נוצר שעטנז בין השפות. בחנויות המכולת במגזר הערבי מבקשים הלקוחות חליב עמיד, כלומר חלב עמיד, מיץ שכוליות וח'יאר חמוץ, כלומר מלפפון חמוץ, ובתחילת החודש הם מצפים לתלוש אלמסכורת, כשם שהם מחפשים חניון לסיארה (למכונית) שלהם.

דרוש מתורגמן

"מה שהתחיל בשפת הדיבור עובר תהליך של שעתוק ושל כתיבה", מציין ד"ר מרעי. "אם תיכנס ליישוב ערבי תבחין בבניין שעליו השלט 'מבנא אלהסתדרות', כלומר מבנה ההסתדרות. זה כמו שבימי תור הזהב בספרד, היהודים שם כתבו ערבית באותיות עבריות".

בין השאר אתה כותב שאצלכם אומרים גם רחוב ראשי. האם אין לכם מקבילה לכך בערבית?
"בוודאי שיש, אבל ניתן להבחין בהבדלים בין שפת הדיבור והכתיבה, הגם ששתי השפות נכתבות מימין לשמאל, והן קרובות במבנה. הרי לפי הסטטיסטיקה, הערבית עשירה יותר מהעברית ויש בה כחצי מיליון ערכים לעומת ה-90 אלף של העברית. גם אם יש מקבילה לרחוב ראשי, טבעי שהערבי ישתמש בצירוף לשון זה בדיבור".

האם נראה לך שכאשר ייכון שלום בין ישראל ומדינות ערב, ערביי ישראל, המורגלים בשילוב עברית בשפתם, יזדקקו לא רק לדרכון כשיחצו את הגבול, אלא גם למתורגמן?
"לא נראה לי שזה יגיע עד כדי כך, והערבים יבינו זה את זה גם אם יושמעו פה ושם מילים בעברית. לעומת זאת, בהחלט ייתכן צורך במתורגמן כשערביי ישראל יבואו לבקר במדינות צפון אפריקה. השוני בין הערבית שלהם ושלנו מתבטא לא רק בשימוש במילים עבריות מכאן ומילים צרפתיות משם, אלא שהערבית בשני קצות הים התיכון הלכה בכיוונים שונים".

בין היתר, ד"ר מרעי מצביע בספרו על קיפוח הערבית בארץ לעומת העברית, הגם ששתיהן שפות רשמיות. "הערבית לא במעמד שווה לעברית",
הוא קובל. "כאזרח ערבי, אם אני הולך למשרד ממשלתי, זכותי לקבל שירות בערבית. מכיוון שלא ניתן לממש את הזכות הזאת במקומות רבים, הערבים
כאן נזקקים יותר לעברית".