גינתר גראס, זוכה פרס נובל לספרות, מת בגיל 87

גראס היה סופר מוכשר ובכל תחום בו נגע, זכה להצלחה גדולה. הוא כתב שירה ודרמה, אך הפריצה הגדולה שלו הגיע עם ספרו הראשון, "טין דראם " (תוף הפח), ב-1959, שזכה להכרה והצלחה בינלאומית, שהביאה לו את פרס נובל 40 שנים מאוחר יותר. הוא היה כותב נאומים עבור הקאנצלר הגרמני ווילי בראנדט, ומעולם לא חשש להשתמש בתהילה שלו על מנת לקדם נושאים כגון השלום העולמי, איכות הסביבה וגם נגד איחודה של גרמניה, אשר אותה הישווה לסיפוח שעשה היטלר לאוסטריה.

גראס נולד ב-1927, "כמעט מאוחר מספיק", כפי שאמר פעם בריאיון. הוא גויס לצבא הנאצי ב-1944 בגיל 16 ושימש כתותחן בוואפן S.S וחשף את מה שקרה בתוך שורות הארגון, כמו ניסיונות בגידה, צביעות ואופורטוניזם. הוא כתב על כך באוטוביוגרפיה שלו, לה קרא ב-2006 "לקלף את הבצל". הוא ביקר בעבר מספר פעמים בישראל, אך עקב עברו הנאצי, זכה להתעלמות ממספר כותבים שטענו כי "נאצי נשאר נאצי". בין הסופרים היה גם נתן אלתרמן.

בשנת 2002 הוכרז כאישיות בלתי רצויה בישראל לאחר שעורר סערה כפרסם שיר פוליטי נגד מדיניותה של ממשלת ישראל בנוגע לתקיפת מתקני הגרעין באיראן בשם "מה שחייב להיאמר".

גראס העביר מסרים בשיר לפיהן ישראל היא מעצמה גרעינית שמסכנת את השלום העולמי. עוד טען כי ישראל עלולה להנחית מכה על איראן שתמחוק את העם האיראני ואף התריע כנגד העסקאות הביטחוניות בין ישראל לגרמניה וטען כי הגרמנים יהיו שותפים לאשמה, במידה ויקרה משהו. בין הספרים שכתב נמצאים תוף הפח, חתול ועכבר, שנות כלב, מיומנו של שבלול, דג הפוט, לידות ראש, או הגרמנים גוועים, החולדה, קריאת הקרפדה, בהילוך של סרטן, המאה שלי, הקופסה: סיפורים מחדר החושך.