"מוטב להיות חזירו של הורדוס מאשר להיות בנו", אמר הקיסר אוגוסטוס על בן טיפוחיו, הורדוס מלך יהודה. החיבור שלי לספר והתרשמותי העמוקה ממנו נבעו מכך ששני כותביו משלבים את כישוריהם וניסיונם בארכיאולוגיה ובפסיכולוגיה גם יחד, ובעצם מספרים את סיפורו של מנהיג רב עוצמה, על גדולתו ועל שיגיונותיו.
נהוג להזכיר את הורדוס כבונה הגדול של ירושלים, זה שהותיר בכל רחבי ארצנו מבנים מרשימים. אך הספר לא נותן לקורא לשכוח שאותו מנהיג היה גם רודן עריץ וצמא דמים, פרנואיד ונקרופיל, שהוציא להורג את אשתו האהובה מרים החשמונאית ואת בניה. זהו ספר על הסכנה שבכוח בלתי מרוסן ועל מה שכוח עלול לעשות למי שמחזיק בו. ספר שמזכיר מה עושה פרנויה למנהיג ואיזה אסון היא מחוללת לעמו.
תוך כדי העיסוק בספר עמדתי בקשר מרתק ומעמיק עם פרופ' אהוד נצר ז"ל, מומחה בעל שם עולמי לחייו ופועלו של הורדוס.
אהוד נצר איבד את חייו, כבמעשה שטן ממש, בנפילה באתר ההרודיון, האתר שאותו חפר במו ידיו, ושאת צפונותיו חשף בפני אך שבועות אחדים קודם לכן. היה זה סיום חיים מעציב וטרגי, משל רוחו המושעת של הורדוס מרחפת במקום. פרופ' נצר היה בר פלוגתא של כותבי הספר הנ"ל, אך לא חלק על הגאונות והטירוף שאחזו בהורדוס עת שלט על יהודי ארץ ישראל עשרות שנים.
כאשר בחרתי, שנים לפני קריאת הספר, לעסוק בשליחות ציבורית, ידעתי שאתגר גדול עומד בפני מי שכוח ושררה ניתנים לו.
ככל שחלפו השנים גיליתי עוד ועוד דוגמאות, פינות מסוכנות והכרעות קשות שבפניהן אדם הנמצא בעמדה זו ניצב, ונוכחתי לראות עד כמה המבנה הפסיכולוגי האישי של מנהיג משפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלו.
קריאת הספר אפשרה לי מבט היסטורי רחוק אך בהיר על דמות סבוכה אשר בנתה את ירושלים והביאה לעולם את העיר המפוארת קיסריה, את ההרודיון ועוד מבני פאר רבים, אך כאמור ביצעה גם מעשי זוועה ביריביה ונתנה לחרדות ולאימים לשלוט בה ולפרק תחתה את העם ואת המדינה שבהם שלטה.
בפתחו של יום הכיפורים, זמן לחשבון נפש אישי ולאומי, חשוב ללמוד מן ההיסטוריה. המורה שלי להיסטוריה בתיכון נהג לומר: "ככל שדברים משתנים, כך הם נשארים אותו הדבר". אם נדע להתבונן וללמוד מלקחי המנהיגות שהביאה עלינו הישגים ואסונות לאורך ההיסטוריה, נדע אף להימנע מטעויות גורליות ולשמור על טובתה ועל ביטחונה של מדינת ישראל בעתיד לבוא.
"הורדוס – מלך רודף ורדוף", אריה כשר ואליעזר ויצטום, כתר ואוניברסיטת חיפה