כנראה לעולם לא אשכח את הספר הזה של האיש היקר והמיוחד כל כך דב חנין, וכנראה לעולם גם לא אדע אם זה הספר עצמו ששינה לי את החיים או שמא הסיטואציה המיוחדת במינה שקרתה במהלך הקריאה. המועד: דצמבר 2008. המיקום: ורשה, פולין. ליתר דיוק: ״קפה קולטורלנה״ בהיכל התרבות המפואר והיפהפה שהעניק סטלין כמתנה לתושבי ורשה. הוזמנתי להקרין את הסרט ״גשר על הוואדי״, שאותו יצרתי עם אחי תומר הימן בפסטיבל סרטים בינלאומי של זכויות אדם בשם Watch Docs.

כמי שהיה מעורב בימיה הראשונים והמרגשים של תנועת ״עיר לכולנו״, שאותה הקים חנין, רגע לפני הטיסה לפולין רכשתי לעצמי את ספרו ״גלובליזציה״, המלקט סדרת הרצאות שלו בנושאים סביבתיים שהם כמובן גם חברתיים ופוליטיים. לא הכרתי איש ב״קפה קולטורלנה״, שם התקבצו מדי ערב כל אורחי הפסטיבל, אז הוצאתי את הספר מהתיק והתחלתי לקרוא
בו. ומרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק. בשפה פשוטה, קול־ חת, בהירה ובגובה העיניים, מנתח חנין תהליכים אוניברסליים שמשפיעים על כל אחד ואחת מאיתנו, בלי שחלקנו, כולל אותי כמובן, בכלל מודעים לזה. הרבה מושגים מפחידים וערטילאיים הופכים בשפתו הנגישה ואוהבת האדם של חנין לתובנות מעניינות מאין כמוהן, שעושות חשק לא רק להבין טוב יותר איך העולם המטורף הזה שבו אנו חיים מתנהל, אלא גם לחפש את הדרך לשנות אותו ולהשפיע עליו, איש־איש בדרכו.

כשסיימתי לקרוא את העמוד האחרון, נכנסה ל״קפה קולטור־ לנה״ בחורה יפהפייה במגפי זמש שחורים וכפפות עור אדומות, והציגה את עצמה כאנה קרדשבסקה מהפסטיבל. לא האמנתי למ־ ראה עיני, ובאופן פלאי, כעבור שנה וחצי של רומן טרנס־אטל־ נטי, היא עברה לחיות איתי בישראל. ממש עכשיו אנחנו בטיול משפחתי יחד עם הבן שלנו יוזק. ובזמן שהם ישנים, אני עובד במרץ על פיתוחו של סרט תיעודי חדש עם שותפי לעשייה, אורי לוי. הגיבור הוא דב חנין, וקריאת ספרו ״גלובליזציה״ הייתה הרגע בו נזרעו זרעי יצירת הסרט הזה, שבלעדיו, ובלי אנה ויוזק כמובן, חיי היו חיים אחרים.

רון מיברג על "פחד ותיעוב בקמפיין הבחירות 72'"
תלמה אדמון על "ספר הפלמ"ח"
ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"