אחת לשבע שנים אני חוזר וקורא ביצירת המופת ההיסטורית של משה שמיר, "מלך בשר ודם".
לאחרונה חזרתי ושלפתי את הספר ממדף הספרים. אך הפעם, כנשיא מדינת ישראל, הקריאה בספר הייתה שונה מכל הפעמים האחרות.
כנער, חשתי כאילו נולדתי בארץ ישראל בתקופה שתחת מלכות רומי. חוני המעגל, כלבא שבוע, שלומציון המלכה, אלכסנדר ינאי, הממלכה החשמונאית והמרד ברומאים תמיד היו מרתקים בעיני. נמשכתי לתקופה הזו יותר מכל תקופה אחרת בתולדות עמנו.
כשהופיע "מלך בשר ודם", ספרו המונומנטלי של משה שמיר, ראיתי לפתע, באור אחר, את החיים בארץ ישראל בתקופת בית שני. לנגד עיני עמדו אז אנשיה ונופיה, לא כדמויות ספרותיות אלא כאנשים בשר ודם.
לדמויות ולאירועים מימי בית שני נוספה משמעות פוליטית, עכשווית. בזכות הספר, הבנתי בצורה חדה עוד יותר שדברי ימי עמנו המשיכו להתעצב גם אחרי שנחתם התנ"ך. האירועים בימי בית שני ומלכות חשמונאי השפיעו באופן עמוק על תולדות עם ישראל, והשפעתם ניכרת עד היום.
בצעירותי סברתי שר' יוחנן, אשר הוברח בארון מתים מירושלים הנצורה, הוא מנהיג אשר הפקיר את האמיצים שלחמו על חירות העם. לעומתו, רבי עקיבא ואיתו בר כוכבא היו הגיבורים שלי.
הם לא חששו להילחם בגלוי בכובש הרומי, גם במחיר מוות. היום, כאשר אני שב וקורא את הספר "מלך בשר ודם", אני מבין שנאמנות לעם ישראל אינה חד־ממדית.
הממלכה, בדמות ינאי, או "חירות ירושלים", בלשון הססמה שטבע בר כוכבא בשבח עצמאות השלטון, היא מרכיב אחד של חירותנו, אך לצדה ניצבת "חירות הרוח", עצמאות התורה והמחשבה, כפי שדרש ולימד רבי שמעון בן שטח, ומאוחר יותר רבי יוחנן.
בה' באייר תש"ח, "מלך בשר ודם" של בית שני הוחלף בידי הממלכתיות. העם חזר להיות ריבון על גורלו, במדינתו. את המלך האחד החליפו מלכים רבים – כל אזרחי המדינה.
היום כולנו מלכים בשר ודם. גורלנו בידנו. אנחנו העם, אנחנו הריבון. כאז, גם היום, יש מתח בתוכנו. אלא שהפלגנות, שהייתה מקור חולשתנו, הוחלפה בריבוי דעות ובהכרעה דמוקרטית.
מצאנו את הדרך להתווכח בלי להילחם זה בזה. אסור לנו לטשטש את המחלוקת, אך חשוב שנקפיד שההבדלים בין הגישות יהפכו להיות כוח מניע הפועל לתכלית אחת: קיומה הראוי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית.
"מלך בשר ודם" מאת משה שמיר, ספריית הפועלים (1954), עם עובד (1998)
ליד:
"היום כולנו מלכים בשר ודם. גורלנו בידנו. אנחנו העם, אנחנו הריבון. כאז גם היום יש מתח בתוכנו. אלא שהפלגנות, שהייתה מקור חולשתנו, הוחלפה בריבוי דעות ובהכרעה דמוקרטית"