תודה לאל

אי שם בתחילת המילניום, עם סיום הצילומים של העונה החמישית של הסדרה “שבתות וחגים”, ריקנות גדולה ופחד אפפו אותי. התחלתי כאתאיסט ובור בכל הקשור ליהדות ולפילוסופיה היהודית. לאורך יצירת הסדרה, עם התעמקותי בטקסטים הקשורים לשבתות ולחגים, גיליתי חוכמה ויצירה שהפעימו אותי, והחל אצלי תהליך לימוד עקבי.
 

עד “שבתות וחגים”, הרמב”ם היה שם של רחוב. אחריה, כבר קראתי כמעט כל ערך ב”משנה תורה”, “מורה נבוכים”, "שמונה פרקים", "איגרת תימן", ואת כל ספריו של פרופ’ ישעיהו ליבוביץ.
 

סיום הצילומים של העונה החמישית סימן עבורי תמרור: היצירה שלך לעולם לא תוכל להיות רק הגיגים על חיי היומיום. חשתי משבר יצירה.  בדרך נס נתקלתי בראיון עם אדם שלא הכרתי. יאיר כספי, פסיכולוג, מרצה, מטפל בקבוצות, שכתב ספר ושמו “ לדרוש אלוהים”. בראיון סיפר כיצד הלך לחפש דרך שיוכל להזדהות איתה. הוא שקע לתוך מקורות היהדות, היה ממעריציו של ליבוביץ, ותיאר לילה שבו היה נוכח באחת ההרצאות ששינו את חייו. “עבד אלוהים הוא לבדו חופשי!” צעק ליבוביץ, ויאיר כספי הבין שהוא מדבר פסיכולוגיה, לא אמונה. 
 

הספר כתוב בשפה קלה ועוסק בנו, הישראלים, במקורותינו ובכך שתורת משה וכל פרשות השבוע הן מסמך פסיכואנליטי מרתק שבו כל פרשה מבשרת בשורה לנפש האדם וההתנהלות החברתית. 
 

“לדרוש אלוהים” הוא ספר ששינה את חיי. קיבלתי אישור להיות נבוך, מעין חילוני מאמין. הוא אתגר אותי להחכים ולהתעמק במקורות, להגיע אל הקוראן ולהבין את הדמיון הגדול שבשתי הבשורות. הוא גרם לי ליצור את הסדרה “פרשת השבוע” - 36 פרקים על ארבע משפחות ישראליות, כשבכל פרק פרשת שבוע אחרת ובשורה נוספת לנפש האדם, בעולם מודרני שבו האלים ירדו וחדרו לתוכנו.
 

האנושות האלילה את עצמה. היא מתנהלת כאילו הכל על כדור הבריאה הזה שלה, אנחנו החזקים ולנו אין אלוהים, אלא אלילים שיצרנו להכשיר את התנהגותנו חסרת האחריות כלפי המתנה הגדולה שקיבלנו. על רקע כך, הספר “לדרוש אלוהים” מיישר איתך קו על מקומך בעולם, על תפקידך כאדם, על אחריותך כבן אנוש. 

"לדרוש אלוהים", יאיר כספי, ידיעות אחרונות

עוד בפרויקט:

ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"

תלמה אדמון על ספר הפלמ"ח

איריס לעאל על "חלף עם הרוח"