זה היה הסוד שלנו – רק של הנשים במשפחה. את העותק שלי קיבלתי מאמא שלי, עותק ישן ומרופט ומלא מילים כמו "מחלפות", "פרסאות", "גלמושים", "אור דמדומים ארגווני", "ריבת חזררים", "ציפות רפודות נוצה", וילדה ששמה אן, אבל הייתה רוצה להיקרא קורדיליה.
הספר הישן הזה הוא מוקד מחלוקת משפחתית ותיקה, שחוצה את המשפחה לשתי מחנות: בצד אחד אמא שלי ואני, בצד השני אחותה של אמא שלי ובתה – דודתי ובת דודתי. הסיבה ליריבות: למי שייך התרגום הישן של הספר "האסופית – אן מהחווה הירוקה", מאת לוסי מוד מונטגומרי. אף על פי שארבעתנו קראנו אותו הרבה יותר מפעם אחת, הקרב הוא על זכות ההחזקה בספר לרבות הזכות הטבעית לרשת ולהוריש אותו הלאה. הקרב הזה מפרנס הרבה מאוד שיחות בארוחות חג, מול פניהם המשתאות של הגברים סביב השולחן.
האסופית הוא סיפורה של אן שרלי, ילדה שהפכה לנערה בעיירה הקנדית אבונלי בתחילת המאה שעברה. אני לא יודעת מה יש בילדה הג'ינגית הזאת שכבש את הלב שלנו כל כך. לאחרות אלה "נשים קטנות" או "ג'יין אייר", אך עבורנו "האסופית" היא אהבת הנעורים היחידה. שובבה וטובת לב, תמימה ועם זאת זועמת, פזיזה אך חולמנית, אידיאליסטית וישרה ומלאת חמלה גם יחד.
עם השנים יכולנו לקרוא גם בין השורות, את המוסר הנוצרי הקשוח ואת המיתוס של גאולת היתומה. עקבנו באכזבה גם אחרי ספרי ההמשך שלא מיטיבים עם אן שרלי. הם מפתחים אותה בהדרגה מנערה מבריקה ושאפתנית לקלישאה רומנטית כלואה במלכודת של אם ורעיה.
אבל שום דבר לא יחליף את העליצות שבורת הלב של אן לילה לפני חתונתה של דיאנה ברי, חברת הנפש שלה: "כל זה דומה לכל מה שנהגתי לדמיין כה מזמן, כשבכיתי בשל נישואייך העתידיים הבלתי נמנעים, שהיו מאלצים אותנו להיפרד זו מזו", היא אומרת.
ושום דבר לא ישווה למחוות הפיוס של אן עם גילברט בלייט, יריבה־אהובה שבפרק הראשון שבר על ראשה לוח צפחה, ובפרק האחרון ויתר על משרת ההוראה בכפר עבורה. אחרי עוד מפגש איתו יושבת אן על אדן החלון ולוחשת: "אלוהים שבשמים, כמה נפלא עולמך".
"האסופית", לוסי מוד מונטגומרי, ראה אור בכמה הוצאות, בהן כתר, דני ספרים ומ' ניומן
עוד בפרויקט:
ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"
תלמה אדמון על ספר הפלמ"ח
איריס לעאל על "חלף עם הרוח"