עם תמיכת הממסד ובלעדיה, ההיסטוריה מלמדת שכמעט תמיד היו פה חבורות משוררים. "כתובים" ו"טורים" בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת (אלתרמן, גולדברג, אליעז, זמורה וחלפי), "עתים" של שלונסקי, "ילקוט הרעים" (טנאי, גלבוע, גורי, שחם, בן אמוץ ואחרים). "משא" ו"קשת" בעריכתו של אהרן אמיר וכמובן "אלף" של הכנענים־עברים, שבראשם עמד יונתן רטוש.
והנה, בקפיצה גסה, אנחנו מגיעים לעשור השני של שנות האלפיים. עם 4,000 עותקים לגיליון והקפדה על מוסר תשלומים ליוצרים, חבורת "מעין" הולכת ומבססת מעמדה כחלק בלתי נפרד מנוף השירה המקומית משנת 2005.
גיליון מספר 12 של "מעין – כתב עת לשירה" (עורכים: יהושע סימון ורועי צ'יקי ארד) ומוסף "נאמנות באמנות" של עיתון האמנות "החדש והרע" (עורכים: נטלי לוין ואבי בוחבוט) יוצאים אחרי שאנשי העמותה שתומכת בהם הודיעו שהם מוותרים על תמיכת משרד התרבות, כמחאה על "אווירת הרדיפה אחרי היוצרים ופגיעה במוסדות תרבות ערביים". בשני הגיליונות יחד, 212 עמודים וכ־100 יוצרות ויוצרים, רבים מהם בפרסום ראשון.
קצרה היריעה ובכל זאת: אפשר למצוא בגיליון שירה של המשורר הסעודי אשרף פיאד (תרגום: תאמר מסאלחה), שנידון למוות בסעודיה ועונשו הומתק למאסר ול־800 מלקות, שירה של אמנים ממוצא רוסי, שיר תגובה של נעם פרתום לפרופ' מיקי גלוזמן לצד שירי אהרן שבתאי, אפרת מישורי, רוני סומק, עדי עסיס ועוד.
מחאה בועטת, כאב והתרסה הם רק חלק מהמאפיינים של השירים המתפרסמים בשני הגיליונות. והרי רק המילים יכולות ללמד על המילים, כך שרשות הדיבור עוברת לגלעד מאירי, המפרסם ב"נאמנות באמנות" את שירו "אוהב ערבים": "על מצחי מסולסלת ערבסקה/ כמו כותרת של סרט ערבי/ אוהב ערבים. גנטיקה./אני חשוד מיידי, לבנבן/ עם משקפי ג’ון לנון אבל/ לא רואים עלי/ את סוריה ולא שומעים/ כיצד אבי משוחח עם סוחר/ מוסלמי בעיר העתיקה,/ בפיו ערבית בטעמים/ באלדים, כל משפט/ מחוות יד/ של הכנסת אורחים/ אוהב את המכלול/ שלוש מאות שבעים מיליון/ ואף ישוספו קְרָבַי/ או קרובי בידי ערבי/ אכאב אך לא/ אוותר על אהבתי".
"מעין 12" ו"נאמנות באמנות" – השקה, 24.6, שישי, 13:00, אברהם הוסטל, לבונטין 21, תל אביב