"ההחלטה לכתוב את הספר הייתה אחרי שכמעט הייתי על סף מוות ודיברתי עם אלוהים. הוא לא הסכים לקבל אותי, אז חזרתי לחיים. הילדים שלי לחצו עלי לכתוב את הביוגרפיה שלי. הם אמרו שחשוב מאוד שאשאיר את הזיכרונות והסיפורים שלי. הילדים שלי גייסו את יוסי כהן, חבר המשפחה, והוא נרתם למשימה כדי להוציא את הספר הזה לאור".



הדובר: שימי ריגר, כדורסלן ומאמן צמרת בעבר ופרשן כדורסל צמרת בערוץ הספורט בהווה, שאושפז לפני כשלוש שנים במצב קשה בעקבות מחלה כרונית שהסתבכה, ולאחרונה הוציא לאור את "לא רק רשת", ספר אוטוביוגרפי המתמצת את סיפור חייו הפתלתל.



ריגר (70) הגיע לישראל על אוניית משא בגיל 21, אחרי שברח מארצות הברית בעקבות חוזה שהוציאו עליו סוחרי סמים בהארלם. איך שנחת בנמל חיפה, הצטרף למכבי חיפה בכדורסל. אחרי שעבר כמה קבוצות, הפך למאמן, בין היתר בהפועל ת"א, הפועל גבת־יגור, הפועל רמת גן, הפועל ירושלים ועוד. אף שמימיו לא זכה באליפות, הוביל ריגר את הפועל ת"א, בהנהגת בארי לייבוביץ' וג'ון וויליס, לחצי גמר גביע קוראץ', כשהיה בן 34 בלבד.



לא מפחיד לכתוב את זיכרונותיך ולעשות סיכומים באמצע החיים?


"קודם כל זה לא מפחיד, ואם את חושבת שאני הולך לחיות עד גיל 140, אז יש לך בעיה, ולי יש בעיה יותר גדולה, כי אני לא רוצה. גיל 70 זה קצת יותר מקו האמצע, ועד עכשיו החיים שלי היו מלאי עניין והמון דברים שונים ומשונים. אחרי שיצאתי מבית החולים, ובבית כנסת ברחוב גורדון בגבעתיים עשו קידוש בשבילי, וראיתי את השמחה של הקהל הדתי, הבנתי שזה גם בגלל אבא שלי, זכרו לברכה, וגם בגלל סבא שלי, שקראו לי על שמו, שהיה הדיין הראשי בבריסק שבבלארוס".



אתה יכול להצביע על תכונות ספציפיות שהביאו אותך לפסגות שאליהן הגעת?


"התכונה הראשונה שקיבלתי מאבא שלי, זה המוסר. שצריך להיות מאוד יסודי בכל מה שעושים. העברתי את זה לכדורסל. לא לגמרא. ללמוד איך לשבור כל דבר לפרטי פרטים הכי קטנים, ולעבוד עליהם בשיטתיות כמו בכל דבר אחר. צריך הרבה מאוד סבלנות וחוסר סבלנות בשביל להגיע לרמות הגבוהות שהגעתי כמאמן. גם כפרשן כדורסל אני חוקר וקורא המון לפני משחקים ומרים טלפונים כדי לקבל אינפורמציה מחברים שלי בארצות הברית שהם מאמני כדורסל, כולל יובי בראון (ממפיס גריזליס) וליאונרד המילטון (פלורידה סטייט).



"למדתי שצריך לצבוע את המשחקים בצורה מעניינת וחיובית, וכשאתה מפרש עבור הדבר שאתה הכי אוהב בעולם, חוץ מהילדים שלי, זה בא באופן טבעי בלי להתאמץ".



יש אירוע בחייך שהיית רוצה למחוק?


"לא אירוע אחד, אלא משהו שחוזר על עצמו כל הזמן. אתה נותן את הנשמה והכל בשביל העבודה שלך, אבל הבוסים שלך רוצים להגיד לך כל הזמן מה לעשות ואיך לעשות, וזה חוזר על עצמו במדינה פעם ועוד פעם. זאת הסיבה מדוע אף פעם לא יהיה במדינה הזאת משהו טוב מבחינת ספורט. אני מדבר כמובן על זה שלא הייתי מוכן להיות סמרטוט של העסקנים פה, ובגלל זה פיטרו אותי לא מעט פעמים".



טענת לא פעם שמכבי ת"א הרסה את הכדורסל הישראלי. והנה, הגולם קם על יוצרו.


"מכבי ת"א זאת חבורה של שכירי חרב זרים ומוזרים, שרובם באים לקחת את הכסף ולברוח. בגלל מכבי ת"א יש כל כך הרבה זרים בכל קבוצה בליגת הכדורסל, והשחקנים הישראלים נעלמים. בסך הכל הם מייצגים את מועדון מכבי ת"א עצמו ולא אף אחד אחר. בשנות ה־70 רוב הזרים ששיחקו במכבי ת"א היו יהודים כמו טל ברודי, אריק מנקין, לו סילבר ובוב גריפין. היו גם יהודים מזויפים כמו אולסי פרי, ג'ים בוטרייט וארל ויליאמס. אז שחקנים היו מגיעים לשבע־שמונה שנים. היום כל שנה הם מתחלפים והם גם לא יהודים באמת, אלא זרים לחלוטין".