בתו של נחום היימן, סי היימן, שאיבדה אתמול את אביה, התראיינה הבוקר (חמישי) ברדיו ללא הפסקה וסיפרה על רגעיו האחרונים. "היה לי זמן להיפרד ממנו בתקופה האחרונה. זה תהליך, משהו שלוקח זמן, אבל יש גם רגעים מוארים של נחת מהנכדים ושיחות אישות איתי שאני אקח איתי", אמרה היימן שתיארה כיצד הוא נשם את נשימתו האחרונה בידיה. "חשבתי על זה שאין לו כתובת, אין כתובת לשבעה שלנו, הבית של אבא הוא בכל מקום בישראל. כל איש יישב עליו שבעה בדרכו שלו", סיפרה היימן על אביה שהיה חתן פרס ישראל.
היימן תיארה את השינוי שחל באביה בערוב ימיו. "החודשים האחרונים חדדו לו יותר את המשמעות של משפחה. אבא היה איש לעצמו, זאב בודד. אדם שכותב כל כך הרבה שירים, הבית האישי שלו לפעמים היה ריק. הוא היה הולך לישון בלילה לבד. בחודשים האחרונים הוא הבין את המשמעות של נכדים וילדים, דבר שמילא אותו. הוא הבין שזה משהו שחסר לו".
לדברי הבת האב הקדיש את חייו למוזיקה, לעיתים על חשבון המשפחה. "זו היתה דרכו - להקדיש את עצמו לשירים. אתה לא יכול להיות אדם יוצר ועדיין להיות כן משפחתי, לפחות בדרך שאנחנו חיינו ונדדנו ממדינה למדינה ומבתים לבתים".
את החיים בצל היצירה של האב היימן לא שוכחת. "אני זוכרת את חדר מוזיקה שלו ושכל בוקר משש בבוקר היה שם חריץ קטן בדלת והייתי שוכבת כמו חתלתולה להקשיב להלחנה כי הוא לא היה נותן להיכנס. הוא היה יושב עם פסנתר כל חייו. עד שהייתי יוצאת לבית הספר כבר היה שיר", סיפרה.
על רקע ההערכה הרבה לה זוכה נחום היימן אחרי מותו, הבהירה הבת כי מדובר בביטוי של כבוד שהיה נוכח לכל אורך חייו. "על אבא דיברו, הוא היה קיים עד יומו האחרון, הוא לא נשכח, השירים שלו ליוו אותנו בתדירות אינסופית. יש רגעים שצובטים את הלב ומחממים את הלב".
ארונו של נחום יוצב בקאמרי החל מהשעה אחת בצהריים. לאחר מכן הוא ייטמן בבית העלמין "מנוחה אחרונה" בכפר סבא בשעה שש בערב. הבת הבהירה כי הציבור מוזמן: "אבא היה איש של אנשים".
אקורד הסיום של נחצ'ה
נחום היימן הלך לעולמו בגיל 82 לאחר שגופו חווה קריסת מערכות בעקבות התפשטות חיידק אלים. נחום "נחצ'ה" היימן נולד ב־6 במאי 1934 בריגה, בירתה של לטביה, לפנינה וחיים היימן. הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1939, כשהיה בן 5. בילדותו החל לנגן בפסנתר ובהמשך עבר לנגן באקורדיון. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען. במסגרת שירותו הצבאי שימש היימן אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח"ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. לשניים נולדו שתי בנות - סי ובילי היימן.
נוסף לעבודתו כמלחין טיפח היימן זמרים רבים בראשית דרכם, ביניהם חוה אלברשטיין (שלה גם הלחין בין היתר את השיר "כמו צמח בר"), צמד הפרברים, עליזה עזיקרי והצמד אורנה ומשה דץ (שלהם הלכין בין היתר את "שיר למענך"). שיתוף פעולה פורה במיוחד היה לו עם המשורר נתן יונתן, שהוליד עשרות שירים שהיו לקלאסיקה בזמר העברי, ביניהם "חופים", "החול יזכור" ו"שיר אהבה ישן" (המוכר בשם "אניטה וחואן").
בסוף שנות ה־60 נסע היימן לצרפת, וזכה להצלחה בינלאומית כשגדולי הזמרים שרו משיריו, ביניהם ננה מושקורי, מארי לאפורה וגם ישראלים שהשתקעו בצרפת כמו מייק בראנט וריקה זראי. ב־1972 עבר היימן ללונדון, שם למד במגמת מוזיקה בבית הספר לקולנוע והקים וניהל חברה להקלטות שיצרה מוזיקה לסרטים ולפרסומות.
היימן שב לישראל ב־1984 והפיק את המופע "חופים" עם האמנים מאיר בנאי, משה דץ, חני לבנה וליזה לנג. הוא לקח על עצמו לשמר את הזמר העברי והקים בשנת 2002 את "העמותה למורשת הזמר העברי", שבמסגרתה העלה על גבי דיסקים הקלטות ישנות ואף חידש והקליט מחדש שירים ותיקים, ובכך שימר שירים וביצועים. בשנת 2009 הוענק להיימן התואר חתן פרס ישראל לזמר עברי. בשנים האחרונות הפך לסמל המאבק על שימור המוזיקה העברית הישנה גם כשמצבו הבריאותי הלך והידרדר.