"הלו, הלו, ירושלים מדברת", אמר המתרגם יצחק עבאדי בבוקר יום 30 במרץ 1936, ועשה היסטוריה שנישאת על גלי האתר מאז ועד היום. אז, ממלון פאלאס בעיר, יצא שידורה הראשון של "קול ירושלים", תחנת הרדיו הארץ־ישראלית הראשונה וגלגולה הראשון של קול ישראל. "תחנה מנדטורית דו־לאומית ותלת־לשונית", כפי שהגדיר אותה השלטון הבריטי, שקבע שבשידוריה תישמע ראשונה שפת השלטון, אנגלית, אחריה שפת הרוב, ערבית, ואחרונה עברית, שפת המיעוט.
בחול המועד סוכות, 80 שנה אחרי שניתן האות, יתכנסו מיטב שדרני הרדיו של קול ישראל לערב חד־פעמי במסגרת "פסטיבל מספרי הסיפורים", בהנחיית יואב גינאי, ויספרו אנקדוטות מהימים הראשונים (או כמעט ראשונים) ועד היום. יהיו שם אריה גולן, מושיק טימור, כרמלה מנשה, דורי בן זאב, שמואל שי ואחרים, שדרך שידוריהם היו לחלק מההיסטוריה של מדינת ישראל, בימים הטובים ובזמנים הרעים.
והזמנים הרעים הגיעו די מהר, ואל תוך מבנה התחנה. ב־1939 הוטמנה פצצה באולפן, ככל הנראה על ידי ארגון האצ"ל, שידע שהנציב העליון אמור להתראיין בו על מדיניות הספר הלבן. למרבה הצער, שיבוש בלוח השידורים הוביל לכך שהאולפנים הוחלפו, ומנהלת מחלקת תוכניות הנוער ואחד הטכנאים מתו בפיצוץ.
"בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים היה צוות תורן של הרדיו שישן באולפנים בתל אביב", משתף מושיק טימור בזיכרון המשמעותי ביותר שלו. "ביום הראשון של המלחמה, בשעה אחת אחר הצהריים, נפל פגז בחצר הרדיו בירושלים והיה חשש שאחריו יבוא הבן־דוד שלו וכל המשפחה. באותו יום הייתי תורן, וקראו לי לעלות לקומה השנייה ולהגיש את החדשות. זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי חדשות. פתחתי ב'קול ישראל מירושלים' ולא 'מתל אביב', כדי שאנשים לא ייבהלו ויחשבו שירושלים נפלה. המהדורה הייתה איומה והסתיימה במשפט של הרב גורן 'אנא אדוני, הושיעה נא; אנא ה', הַצליחה נא'. ההאזנה הייתה מאה אחוז, אנשים עמדו מתחת לחלון החדר שבו שידרתי והקשיבו לחדשות".
גם השידור שאריה גולן לא ישכח קשור למלחמה - הפעם למלחמת יום כיפור. "דן כנר היה הבוס שלי, והוא התקשר אלי בבוקר יום הכיפורים והזעיק אותי לאולפן. ידענו שמשהו עומד לקרות", הוא אומר ומזכיר שכיהן אז כמנהל מחלקת הקריינים. "ישבנו עם משה חובב, מנהל קול ישראל, לנסח את ההודעה על פרוץ הקרבות. לא ידענו שזו תהיה מלחמה כל כך איומה, עם הרוגים ופצועים ושבויים. באמצע השידור נשמעה האזעקה, והיא נכנסה לתוכו. שידרנו את ההודעה בכל רבע שעה, ורק אחרי שעה תפסתי שאנחנו לא מקליטים את זה מרוב התרגשות".
אף מילה על פוליטיקה
בחזרה לשנות ה־30. עוד לפני הקמת הרדיו, היו מַקלטים בפלשתינה ונעשו ניסיונות להקים רדיו עברי. אחד מהם היה בהצעה של מזכיר ההסתדרות דוד בן־גוריון להקים רדיו לפועלים. שידורי התעמולה הפאשיסטית של תחנת הרדיו האיטלקית ושידורי התעמולה הנאצית של תחנת הרדיו הגרמנית נקלטו בארץ. הבריטים הבינו שכדי להילחם בהם עליהם להקים תחנה משלהם - וכך הוחלט להקים תחנה שתשדר את התעמולה הבריטית, כמובן.
"בערך 11 אלף מכשירי רדיו היו באמצע שנות ה־30 בארץ, רובם בשכונות המבוססות, כמו גם מכשיר אחד בכל קיבוץ או יישוב", אומר איזי מן, עורך ומגיש ברשת ב', ההיסטוריון של קול ישראל ומחבר הספר "קול ישראל מירושלים - מדינה מאחורי המיקרופון". "זה לא היה מכשיר עממי ולא מכשיר זול, כך שהתפתחה סביבו האזנה קולקטיבית".
ומה שלא ידעו המאזינים אז, בימיה הראשונים של התחנה, הוא שמתנהל ויכוח על שמה. "שירות השידור של פלשתינה בארץ ישראל" - כך רצו לקרוא לה. אבל נציגי הערבים ברדיו התנגדו והציעו את החלופה "שירות השידור של פלשתינה א"י". נציגי היהודים התנגדו לכך. "פלשתינה אל"ף יו"ד", הייתה הפשרה, אבל גם היא לא החזיקה מעמד. עד לבחירת השם "קול ירושלים", שהוחלף בהמשך ל"קול ישראל", שמה של תחנת רדיו פיראטית שהפעילו חברי ההגנה לפני קום המדינה.
חמש שעות שידרה התחנה מדי יום, בלי מילה על פוליטיקה כפי שהורה הנציב העליון, ועם שעתיים שמוקדשות למוזיקה ערבית, למוזיקה עברית ולמוזיקה קלאסית. עוד שודרו תוכניות לעקרות הבית ולחקלאים. מי שישמע את השידורים מאותה תקופה יבחין בטון הדידקטי, הקורקטי, של הקריינים, שהיה שונה כל כך מהאופן שבו מתנהלים כיום שידורי הרדיו בישראל. "אל תיטעו, היה במה להתגאות", מן אומר. "כיום הרעיון להביא מרצה שידבר על גידולי חיטה או על תיאטרון נשמע אולי פרימיטיבי, אבל במונחים טכנולוגיים לא היה במה להתבייש, הם לקחו את מודל השידור שהיה ב־BBC והעתיקו אותו. גם בשידורים עצמם. כך למשל את התסכיתים שידרו בחי ועשו חזרות מראש. זה היה שיא הקדמה לזמנו".
קול ישראל הפך לרדיו הרשמי של מדינת ישראל ביום הכרזת המדינה ב־1948. עד לחקיקת חוק רשות השידור ב־1965, הוא פעל כמחלקה במשרד ראש הממשלה. ואם כיום מדברים על לחצים של פוליטיקאים להתערב בתכנים המשודרים, שערו בנפשכם מה היה המצב כשעל הרדיו שלט בפועל ראש הממשלה. "יש סיפורים על טדי קולק ויצחק נבון, אנשי לשכת בן־גוריון, שהכתיבו לעורך החדשות מה להגיד במהדורה", מן מספר. "אבל אז לא ראו בכך משהו נדיר או בעייתי. חוק רשות השידור נועד בעצם לאפשר לרדיו להיות חופשי, ולא כפוף ישירות למי שמשלם לאנשיו את המשכורת".
בשנות ה־50־60 דרך כוכבו של הרדיו. הימים היו טרום הטלוויזיה, ושדרני הרדיו היו לסלבריטאים של ממש. "הייתה למשל רות שפירא, שהתחילה בתקופת המנדט בתוכנית 'שירים כבקשתך', ששודרה בכל שבת בצהריים. כל הארץ עצרה את נשימתה, וכל מי שהזכירו את שמו היה סלבריטאי לשבוע", מן אומר. "הם היו ידוענים במונחים של אז; היו מוזמנים לאירועים והפלגות של אוניות פאר".
במשך שנים לרדיו לא הייתה תחרות. כמעט. גלי צה"ל, שהחלה את שידוריה ב־1950, הייתה בראשית הדרך תחנה שמיועדת רק לחיילים ולא איימה על ההגמוניה של קול ישראל. כשרדיו רמאללה הפך לפופולרי בזכות המוזיקה הקלה ששידר, הגיבה התחנה הישראלית בפתיחת הגל הקל, גלגולה הקודם של רשת ב'. בעקבות העלייה בשיעורי ההאזנה לקול השלום, נוסדה רשת ג'.
אף על פי שלמוזיקה היה - ועודנו - מקום של כבוד, התוכניות המואזנות ביותר מאז ועד היום הן החדשות והאקטואליה. יעיד על כך אריה גולן, שהתוכנית בהגשתו ברשת ב' היא תוכנית הבוקר המואזנת בישראל. משנת 69' הוא עובד בקול ישראל ושימש בה במגוון תפקידים. "השתחררתי מגלי צה"ל ביום חמישי - ובראשון כבר התחלתי לעבוד ברדיו הגדול בירושלים כקריין", הוא משחזר. "זו הייתה תחנה חזקה מאוד אז, כמו היום, בענייני אקטואליה. אז שודרה תוכנית ושמה 'ביום הזה', יומן חזק עם סקופים וחדשות, שם שודר הנאום המפורסם של לוי אשכול לפני מלחמת ששת הימים, שבעקבותיו מונה משה דיין לשר הביטחון".
גולן לא ישכח את הלילה שבו נרצח יצחק רבין. "הייתי אצל קרובי משפחה באותו ערב ולא בהפגנה, ופתאום צלצלו והודיעו לי שירו בראש הממשלה. רצתי לאוטו ודהרתי לאולפן. שם אמרתי את הפתיח הזה: 'מישהו זעק שרבין מוכר את המולדת, מישהו אחר הטיח לעברו רומח - והיה מישהו שהבטיח להעמיד אותו למשפט. ובסוף קם סטודנט למשפטים, לקח את האקדח ורצח את ראש הממשלה'. בעקבות הדברים האלה הוציאו אותי מהאולפן. 'מה אתה קובע שזה בגלל ההסתה? מי אמר לך?' נזפו בי. חזרתי לאולפן והמשכתי לשדר עוד הרבה שעות אחרי זה".
מעריץ ירדני
אף שהרדיו איבד את המאזינים לטובת הטלוויזיה והאינטרנט, כוכביו מאמינים שאין לו תחליף בתקשורת. "יש ביקוש גדול לעבור לקול ישראל, אפילו עכשיו כשאנחנו לפני סגירה שנמצאת אי־שם באופק", אומר גולן. "אנשים באים ומבקשים לעבוד בקול ישראל, ונכנסו אנשים חדשים. זה היתרון של המיידיות והיופי של האינטימיות וחוסר השעבוד: אתה יכול לשמוע רדיו במכונית או במטבח. הוא משחרר את הידיים ואת העיניים ויוצר אינטימיות. אתה מדבר למאזין בלי להיכנס לעניינים של איך אתה נראה ולאן אתה מסתכל".
גם טימור מאמין ברדיו. אף שיצא לפנסיה וחצה את גיל 80, הוא עדיין משדר את תוכניתו "שישי אישי" בכל יום שישי בחצות ולאורך שלוש שעות. "אני מקבל כל כך הרבה תגובות על התוכנית, וברור לי שיש האזנה", הוא מתגאה. "אומרים ש־50% ממי שפותחים רדיו בלילה מאזינים לרשת ב'".
את התוכנית הוא משדר מאז יצא לגמלאות ב־2001. "אני רץ למרחקים ארוכים", הוא אומר. "את התוכנית 'במקצב יוצר', למשל, הנחיתי במשך 13 שנה. זו הייתה התוכנית הראשונה ששילם עליה משרד ממשלתי - משרד העבודה - והיא עסקה בזכויות עובדים. אני אוהב לעזור לאנשים, וברדיו הייתה לי הזדמנות לעשות את זה, למשל בתוכנית 'טלרדיו' ששודרה ברשת א'. לגדעון לב ארי, שהיה אז מנהל הרדיו, היה רעיון לעשות שעה של שידור שבה הופכים את המאזינים למשפחה אחת גדולה שבניה ובנותיה עוזרים זה לזה. כשיורם רונן שידר את טקס חתימת חוזה השלום עם ירדן, הוא פגש שם את מקבילו הקריין הירדני. 'עכשיו כשיש הסכם שלום, את מי היית רוצה לפגוש בישראל?' הוא שאל את הירדני וחשב שיגיד את שר הביטחון או הרמטכ"ל. 'את משה טימור', ענה הירדני. 'למה?' שאל אותו יורם. 'אני שומע את התוכנית שלו ברשת א'', אמר הירדני. 'אני אוהב אנשים שעוזרים לאנשים'".
עכשיו, כשפתיחת התאגיד החדש ברקע, השדרנים הוותיקים מנסים להסתגל למציאות החדשה. עם טימור עדיין לא חתמו על חוזה, אבל נראה שתכניתו תישאר. "הרדיו ימשיך וישדר, אם זה בתאגיד או בקול ישראל", הוא אומר. "תמיד יהיה מי שיאזין לו".
גולן כבר חתם בתאגיד החדש. "אני מקווה שהוא יהיה טוב כמו רשת ב', ושנעשה את אותה עבודה. אם נצליח לעשות יותר - סבבה", הוא אומר ומוסיף, "יש חלק גדול מהאנשים שאיבדו את מקום עבודתם, ואני חושב שהיה אפשר להסתפק ברפורמה, שהייתה נוחה יותר לביצוע ואולי זולה יותר. היינו יכולים להיות אחריה ולהמשיך באותו ארגון. אבל אני מכבד את החלטת הממשלה. יש בתאגיד אנשים טובים עם ברק בעיניים, ונקווה לטוב".
"אני מאמין שהדברים המוצלחים יישארו", אומר מן. "יש שירות טוב שהרדיו נותן, אז למה לשנות? אני רוצה להאמין שמעבר לשידור עצמו התאגיד יוסיף לצד הדיגיטלי, ושתהיה פלטפורמה טובה למעקב, לפידבקים ולתמונות. זה ערך מוסף, ואת זה עושים במדינות רבות בעולם.
"הרדיו ליווה את האירועים ההיסטוריים בתולדות ישראל", מן מוסיף. "אלמלא הרדיו לא היינו יודעים על הילדה הרעבה בבית שאן ב־1966 ועל המצוקה של עיירות הפיתוח. אם קול ישראל לא היה הולך עם הכוח של מוטה גור ב־1967, לא היינו שומעים את המילים 'אני נוגע באבני הכותל המערבי'. הרדיו הוא חלק מהעולם ומהחוויה שלנו כישראלים".
אירוע "80 שנה לרדיו" ייערך בפסטיבל מספרי סיפורים בחול המועד סוכות, 17.10 (שני) ב־18:00 בתיאטרון גבעתיים