15 בספטמבר, 2016
"ידידנו ונשיאנו לשעבר, שמעון פרס, נמצא בבית החולים, לאחר אירוע מוחי ודימום. עם ישראל מתפלל לשלומו מכל הלב. אני מקווה שייצא מזה וישוב לעצמו ולעוצמתו. איש גדול, שבע ימים ושבע רוגז. אם וכאשר תפגשי אותו, שם אצלכם, במוקדם או במאוחר, אל תתביישי, ומסרי לו את אהבתנו על מה שעשה ועל מה שלא עשה. ואם יגיד לך שבן–גוריון עשה יותר, אל תאמיני לו. אני זוכר אותו מההפגנות בתל אביב נגד הספר הלבן. הוא בראש 'הנוער העובד' ואנחנו בראש 'הנוער הלומד'. "האם יש איזו התרגשות, שם אצלכם, לקראת בואו? כאן גדולה ההתרגשות לקראת הפרידה ממנו. ומבני דורו".
27 בספטמבר, 2016
"סיפרתי לך, במכתבי הקודם, על מחלתו של שמעון פרס. שלשום הוא הלך לעולמו - עולם האמת. זוכרת כמה פעמים שלשלנו את הפתק 'אמת' לקלפי? כל גדולי העולם ישתתפו בהלוויה מחר. התקשורת רוגשת סביב חייו ומותו. כולם מדברים על שימון. ואני חושב על סוניה.
"חנה, חנה. את בוודאי לא זוכרת, אבל הרי התרגלת, לאורך השנים, לשמוע ממני על העבר והעתיד, ולהודות לי על כך בברק בעיניים ובליטוף אצבעות. בשנים הארוכות שלפני המחלה, בכל עניין בעל חשיבות, לא הייתי פועל בלי לשמוע את דעתך ולקבל את הסכמתך. ואם סיפרתי לך על שמעון פרס, אשלח לך מכאן העתק של מכתב שכתבתי לו בסוף שנת 1982, אחרי ויכוח ארוך בינינו ובהסכמתך:
קיבוץ מעיין ברוך, 28.11.82
לשמעון פרס שלום,
מתוך כבוד והערכה למה שעשית עד כה למען העם והארץ ותנועת העבודה, ומתוך אמונה שאתה מוכן לעשות ה–כ–ל כדי שתנועתנו תשוב להנהיג את העם הזה בדרך שתבטיח את קיומו ואת כבודו - אני כותב אליך שורות אלה.
בתוך עמי אני יושב. ומאז שהתחלתי לכתוב ולפרסם התחזקו והעמיקו המגעים שלי עם העם הזה על כל שכבותיו. אני משוכנע (מיום ליום יותר) ש–ר–ק מנהיג שאינו שנוי במחלוקת יכול להשיב את המערך לשלטון. ומנהיג כזה יש היום אחד - יצחק נבון. אם משום תפקידו, אם משום אישיותו, אם משום "ספרדיותו" ואם מכולם כאחד - הוא מקובל ואהוב על רבים וטובים; מדוכני השוק ועד קתדראות האוניברסיטה, משדות הכותנה בקיבוץ ועד מפעלי הטקסטיל בעיירה. רק הוא לבדו יכול לחלץ אותנו מהערצת ההמונים לבגין האיש. לבדו ולא לבדו; שכן מקומך לימינו חייב להיות, ואין ספק שיהיה, מובטח ומבטיח.
לא בכושרך להנהיג ולהחליט אני מטיל ספק. להפך. דווקא משום שאני מכיר ביכולתך לשיקול דעת אחראי ולהחלטה קשה ונבונה, אני פונה אליך בהצעה לצאת מיד בהצהרה פומבית: אם וכאשר נבון יסכים, מפלגת העבודה ומנהיגיה ישמחו להגיש לו את ראשות התנועה והרשימה ולהתלכד סביבו. זו תהיה ש–ע–ת–ך ה–י–פ–ה ב–י–ו–ת–ר. וראשית תקווה לתנועת העבודה ולעם ישראל.
הכרזה כזאת, שאתה זכאי לעשות כיו"ר המפלגה ומועמדה הנבחר, גם תוציא את הרוח ממפרשים של דמויות אחרות, שנויות במחלוקת. ליתר בהירות, אני כותב מכתב ד–ו–מ–ה ליצחק רבין. אומר גם לו: שניכם החלשתם זה את זה ועליכם להכיר בעובדה מעציבה זו. מצב המדינה מעציב יותר; ועליו להיות בראש דאגותינו; ודאגותיכם.
אשר לך - אחר הכל, גם מנקודת מבט אישית, הרי מוטב להיות שר בכיר בממשלת המערך ואישיות יוצרת ואהודה, ממנהיג אופוזיציה מושמץ במדינה מידרדרת. סלח נא לי על העזתי לפלוש לתחומים כה רגישים. לא הייתי עושה זאת אלמלא הביטחון כי בנפשנו הדבר; וכי אחר שתקבל את ההחלטה ותשמיע הצהרה - תוכל לישון טוב יותר.
שלך ואיתך,
אמנון שמוש
נ.ב.
ה"ספרדיות" הנ"ל אינה שאלה של מוצא אלא של תודעה. בדוק למשל את הופעתך ב"מוקד" או את נאומך בפתיחה של ועידת המפלגה; אם יש בך ההבנה והרגישות לחומרת הבעיה החברתית–העדתית - ביטוי לא נתת להן.
"לא עברו שבועיים והגיע מכתב תשובה, בכתב יד זעיר, לביטוי החברות, שהקשה עלי היום, את פענוחו.
"אני זוכר, חנה, את תגובתך למקרא המכתב. את לא האמנת מלכתחילה שאפשר להשפיע בדברי אמת על צמרת פתקי ה'אמת'. כמה צדקת.
12.12.82
לאמנון שמוש - שלום רב - קראתי בעיון רב את מכתבך מיום ה–28.11.82; אינני מטיל ספק במניעיך הכנים ובדאגתך לעתיד העם והמדינה - אם כי אינני בטוח שאתה אכן מכיר את מניעַי אני. שכן אני מסכים איתך ש"מוטב להיות שר בכיר בממשלת המערך... ממנהיג מושמץ במדינה מידרדרת". אילו אכן זה היה השיקול העיקרי - הצדק לצערי איתך. לא זאת בלבד - אלא יכולתי לשקול כך את הדברים גם בעבר. למשל "מוטב להיות סגן שר ביטחון מאשר ללכת עם ד. בן–גוריון למלחמה קשה וכמעט נעדרת סיכוי במלחמה על האויב". בכלל מוטב שלא להסתכן בדברים לא פופולריים - אם זה שינוי פני הנוער העובד בבחרותי או להקים אופוזיציה גרניקית בניגוד לדעת הכל.
אבל אם אינני מטיל ספק במניעיך - אני מטיל ספק במסקנותיך. האומנם אתה יכול להבטיח שמנהיג אופוזיציה - גם אם יהיה זה ידידי הטוב (ואכן הוא ידידי במלוא מובן המילה) יצחק נבון - לא ייכשל גם הוא? אני שומע חלק מההשמצות. מסע ההכפשה איננו מכוון רק כלפי, אלא גם כלפי התנועה הקיבוצית, כלפי ההסתדרות, כלפי המנהיגות, כלפי העלייה, כלפי הניסיון להיות עם אחר. וחוששני שאם תעשה היום סדר בכל הנושאים הללו - ספק אם התוצאות תהיינה נלבבות ביותר. האם עלינו להסיק מסקנות רק מהסקרים?
אבל זה אצל זולתנו: בייגין ה"כריזמטי" רץ שמונה פעמים למערכות בחירה ונכשל בכולן. בפעם התשיעית נכשלנו אנו. ולא אכנס עכשיו לניתוח הסיבות.
ולמרות כל מה שכתבתי, ולמרות בואו של סאדאת וחלוקת טלוויזיות, הגיע המערך בבחירות 81' ל–47 מנדטים. מישהו יכול לבטל הישג זה? לי קשה הדבר. שכן אני יודע אילו מאמצים על־אנושיים הושקעו בכך. זה לא בגלל התנהגות הליכוד, אלא בגלל חוסר יכולת ההומור העצמית ומתקפת הנגד שלנו. רוב בעיותינו נובעות מבפנים. ואם.... צריך לגייס מחדש.
אשר לי, אינני אוחז בקרנות המזבח. ואינני מחפש יתרון לעצמי. הוכחתי זאת בעבר ואוכיח זאת בעתיד. אך אעשה זאת כאשר אשתכנע שאכן זוהי טובת התנועה.
שלך,
שמעון".