סופי האנה, משוררת וסופרת בריטית רבת פעלים (ילידת 1971, מנצ'סטר) פרסמה ספרי שירה, ספרי ילדים וספרי מתח (בלשים), ונודעה כמעריצה ומומחית לספרי אגתה כריסטי. המומחיות הביאה אותה להחיות את הרקול פוארו ולכתוב שלושה ספרים לפי נוסחת אגתה כריסטי. “ארון סגור" הוא השני שבהם, והוא אכן כתוב לפי נוסחת הסופרת המיתולוגית שהלכה לעולמה לפני 42 שנה.
לכל אומן יש זכות ליצור פראפרזה על בסיס יצירה של אחר. השראה היא מתנה עצומה שמעניק אומן אחד לעמית, אולי צעיר ממנו. סופי האנה מגלה התמצאות במבנה העלילה שהמציאה כריסטי. יש לאסוף את כל המשתתפים אל מקום מבודד, רכבת תקועה בשלג או טירה מרוחקת, ולהציב במרכז ההתרחשות רצח של אחד הנוכחים. הרקול פוארו וידיד שהוא סומך עליו, מעין סנשו פאנשה, נקלעים לאותו מקום מבודד לפני הרצח. כשהאירוע הטראגי מפתיע, פוארו כבר שם כדי להתבונן, לשוחח עם ידידו על העובדות, ולהמשיך בחקירה עצמאית, תוך לעג לא מוסתר למשטרה המקומית. פתרון החידה הבלשית נפרש לבסוף מפי החוקר הבלגי בחלל אחד, שבו הוא אוסף את כל הנוכחים–חשודים. תכונות אופיו של פוארו, גם הן חלק מן הנוסחה, לפחות לפי האנה. גם כאן הוא גאה בהצלחותיו, מתנאה בגאונות הבילוש שלו, מתנשא באופן בלתי מזיק. והוא נעדר חוש הומור.
האנה הקפידה לשמור על כללי העלילה המסורתית של כריסטי. “תכנון עלילות הוא מיומנות כמו כל האחרות, ואני רואה בעצמי מומחית לדָבר לאחר כל שנות התרגול הללו", אומרת בספר ליידי פלייפורד לפוארו, שאותו הזמינה לאחוזתה האירית. הליידי היא סופרת נודעת בעצמה, ואחראית ליצירת ילדה בלשית המככבת בסדרה לילדים. דומה שפרק באני–מאמין של האנה מצוי באמירה שנתנה בפי הסופרת הקשישה.
אין ספק שנדרשת מיומנות לבניית עלילה בלשית, הצבת חידה סבוכה והתרתה האטית עד לפתרונה המוחץ. אך לא די בתרגול. נחוץ גם קסם הבורא אווירה, דרושה אנרגיה מיוחדת שתבקע מן הסיפור ההולך ונפרש, עוצמה שתמשוך את הקורא אל מקור נביעתה. ונחוצה ביותר האלגנטיות של כריסטי בעיצוב. ועוד דבר: דרוש הומור בריטי עצמי, שיגנן את הדפים כמו את רחובות העיירה שבה מתמקם הסיפור. הוא חסר כאן, כמו הקלילות האירונית של כריסטי. הקורא רוצה לראות ולחוש את המקום, את מראה בתי האבן ומרצפות המדרכה. כריסטי ידעה לממש אווירה. האנה אינה מעוניינת בה. הסיפור שלה עירום מנפח מרתק. הוא יכול היה להתמקם בכל בית עשירים מרווח בעולם. אירלנד אינה באה לביטוי בסיפור הזה, ולכן לא ברור מדוע טלטלה הסופרת את פוארו וידידו השוטר קצ'פול מביתם שבלונדון עד לדרום אירלנד. הספר ההולך בעקבות כריסטי מרוקן מכל ניצוץ אבוד ממקלדת כריסטי, והאנרגיה שלו נשרכת מעמוד לעמוד, עד כדי חוסר עניין בפתרון חידת הרצח.
האנה עושה כל מה שצריך, אבל היא לא אגתה כריסטי. קונה פוטנציאלי יראה בחנות הספרים את השם אגתה כריסטי מובלט על העטיפה באות אדומה וגדולה, ובבית יגלה את השם סופי האנה, נחבא בלבן ובקטן בתקרת העטיפה. “במסורת המפוארת של אגתה כריסטי", ממליצה העטיפה. כריסטי לא יסדה מסורת. היא כתבה ספרים שרק היא ידעה לכתוב. דמויותיה היו משכנעות. גילויי האופי של פוארו בספרה של האנה, כמו אפיונים אנושיים של שאר הדמויות, נראים שתולים במלאכותיות נוקשה. “אני כותבת לאנשים המסוגלים לעמוד באתגר אינטלקטואלי", אומרת הגיבורה של האנה, הסופרת ליידי פלייפורד מחבל קורק. קראתי רק את הספר הזה של סופי האנה. אני מקווה שהיא מציבה אתגרים אינטלקטואליים מרתקים יותר בספריה האחרים. u
***
החדשים שלהם
לי צ'יילד, “בלי שֵם אמצעי", מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת, זמורה–ביתן, 349 עמ': כרך אחד המאגד את כל שנים–עשר הסיפורים הקצרים שגיבורם הוא ג'ק ריצ'ר, דמות רובין הודית ללא שמחת חיים. הסיפורים מתארים את עברו של ריצ'ר, איך הפך לנווד המבקש לתקן את עוולות העולם. בביתי מתגוררת נברנית ספרים שמוכנה לדרוס כל מי שעומד בדרכה לספר חדש של צ'יילד. על גב הספר כתוב שבכל 20 שניות נמכר בעולם אחד מספרי ריצ'ר של צ'יילד (יליד 1954, קובנטרי, אנגליה). “לא הייתי אחד מאלה שחשים הכרח לכתוב", סיפר הסופר בראיון, “פוטרתי מעבודתי והייתי צריך לשמור על הגג מעל לראשינו, כך שהדחף היה לגמרי מסחרי".
דן בראון, “מקור", מאנגלית: אסף שור, כנרת, זמורה־ביתן, 540 עמ': הסופר שהתעשר מ"צופן דה וינצ'י" כותב כך בפתח הספר, שאותו הוא מקדיש לזכר אמו: “עובדה: כל יצירות האומנות והארכיטקטורה, המיקומים, הפרטים המדעיים והארגונים הדתיים המוצגים ברומן אמיתיים". בראון מנפק מותחן חדש, שבו הוא שב ומאלץ את גיבוריו לנקוט תחקיר תרבותי רב־סכנות. מה שמתחיל בבילבאו “באירוע שעתיד לשנות את פני המדע לעד", הופך למרדף במסתרי גופים סודיים. פרולוג: “המנזר העתיק שבקטלוניה, ספרד, ניצב איתן מול כוחה העיקש של הכבידה זה ארבע מאות שנה ויותר, ולא הרפה אף לרגע ממטרתו המקורית: להרחיק את יושביו מהעולם המודרני. כמה אירוני שדווקא הם יהיו הראשונים שישמעו את האמת (...) מבחינה היסטורית, לא היו בעולם אנשים מסוכנים יותר מאנשי האלוהים...".
בוריס אקונין, “מחרוזת ירקן", מרוסית בתוספת הערות: יגאל ליברנט, ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, 705 עמ': הספר ה–11 בסדרת הבלש אראסט פטרוביץ' פנדורין הוא חגיגה שהפיק לעצמו הסופר אקונין (יליד גיאורגיה, 1956). שבעה סיפורים ושלוש נובלות כלולות בכרך שנוצר כמחווה לסופרי מתח מפורסמים כאדגר אלן פו, קונן–דויל, ז'ורז' סימנון ואגתה כריסטי. בפתח הספר כותב אקונין: “לזכר המאה התשע–עשרה שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה - חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב–טעם".
