נצור את המלכה

רצתה יד הגורל והתחלתי לצפות בעונה השלישית של הסדרה על בית המלוכה של בריטניה רגע אחרי שקטעים מהראיון עם הנסיך אנדרו פורסמו. לטובת מי שלא מצוי בפרטים אספר קצת על הפיגוע התקשורתי שארגן לעצמו הדוכס מיורק, בניגוד מוחלט לכל העצות שקיבל. ובכן, במאמץ אחרון לנקות את שמו הטוב שזוהם בחברותו הקרובה עם הפדופיל המורשע ג'פרי אפשטיין, שהתאבד לאחרונה בתא כלאו, ולהזים את הטענה שהטריד מינית נערה בת 17, העניק אנדרו לאמילי מייטליס, המגישה הבכירה של ה־BBC, את אחד מראיונות הביזאר שנראו על המרקע בשנים האחרונות.

במהלך העשור האחרון התארח אנדרו בביתו של אפשטיין בניו יורק ובפאלם ביץ', התנייד במטוסו הפרטי והתארח במסיבות החשק הידועות שלו. לאחרונה טענה אישה בשם וירג'יניה ג'ופרה רוברטס שהוא כפה עליה יחסי מין מספר פעמים כשהייתה קטינה. תמונה שלו חובק את מותניה לא הצליחה, על פי דבריו, לעורר את זיכרונו. הוא ניסה לרמוז שזהו פוטושופ ובכל מקרה אין לו כל זיכרון "מהגברת הזו", וכדי לשכנע את הציבור הוסיף הוכחה שחלקה חסרת משקל וחלקה האחר מעיד על רמת הניתוק שבה האשימו את בית המלוכה מאז ומתמיד. באותו ערב שבו טענה וירג'יניה שכפה עליה יחסי מין בביתה של ידידתו גיליאן מקסוול, טען הנסיך אנדרו להגנתו שהיה במרחק שעת נסיעה משם עם בתו בסניף של פיצה אקספרס, והסיבה שהוא זוכר את זה היא שזה מסוג המקומות שהוא לא רגיל לפקוד.

בנוסף לשטויות מעין אלה לא גילה הנסיך אנדרו אמפתיה לקורבנותיו של אפשטיין, הזכיר איזו בעיה בריאותית בלתי מוכרת שמונעת ממנו להזיע כהוכחה נוספת לכך שהטענות נגדו מופרכות, ובסך הכל נראה אדם מסובך, אקצנטרי, כלל לא מבין את מצבו וחסר מודעות לאופן שבו הציבור רואה אותו. ימים אחדים אחר כך ערפה אמו המלכה אליזבת את ראשו של בנה, שיש אומרים שהוא האהוב עליה מבין ארבעת ילדיה, והגישה אותו בלית ברירה לציבור. בשיחות שקיימה איתו לאחר הראיון הורתה לו המלכה לפרוש מכל פעילותו הציבורית ולאבד את חלקו בקצבה השנתית (בערך 250 אלף לירות שטרלינג מכספי משלמי המסים כמובן) שניתנה לו עד כה כדי לקיים פעילות ציבורית ולהחזיק את צוות העובדים והמשרדים. למעשה, ייתכן שהנסיך אנדרו ייאלץ לוותר אפילו על הופעותיו על מרפסת הארמון ביום הולדתה של המלכה עם כל בני המשפחה המלכותית, עונש המזכיר את הניתוק המשפחתי מדודו, דוכס וינדזור הנסיך אדוארד השמיני, שוויתר על כתרו כדי להינשא לווליס סימפסון האמריקאית ויצא לגלות.

***

עלייה ברף התיעוב הציבורי כלפי חברי בית המלוכה היא הדבר שניסה למנוע אביו של אנדרו, הנסיך פיליפ, בפרקים הראשונים של העונה השלישית של הסדרה האהובה "הכתר", אחרי שחולל בעצמו מהומה בראיון לטלוויזיה הקנדית, כשהתלונן על התנאים הקשים שמשפחת המלוכה נאלצת להתמודד איתם, כולל גודלה הלא מספק של היאכטה המלכותית בתקופת שלטונו הראשונה של הרולד ווילסון, שבה בריטניה סבלה משפל כלכלי ואזרחים רבים התקשו להתקיים. הזעם שעורר אותו ראיון אומלל יצר גל חדש וקולני של תומכי ביטול המלוכה - שאיים על המשפחה כמה פעמים, במיוחד בשנות ה־80 וה־90, והגיע לשיא אחרי מותה של הנסיכה דיאנה.

הדימוי של בית המלוכה נמצא אפוא במרכז חציה הראשון של העונה וזולג גם לפרקים המתרכזים ביורש העצר, הנסיך מווילס, הלא הוא צ'ארלס. אהבתו לקמילה פרקר בולס היא מעין כתב הגנה מוקדם לבגידתו המאוחרת בנסיכה האהובה דיאנה. ככל שהיא מתקדמת בשנים ולוחכת את שנות ה־80 של המאה הקודמת, מוקדשת העונה הזו ליחסים פרשניים למציאות העכשווית, יותר מקודמותיה. מרגע שנפלה ההחלטה להחליף את הקאסט כולו ואוליביה קולמן המצוינת, הזכורה לנו מהסדרה הבלשית "ברודצ'רץ'", החליפה את קלייר פוי היפהפייה, המלכה אליזבת ובעלה הנסיך פיליפ בגילומו של טוביאס מנזיס משילים את שאריות אופרת הסבון של העונות הקודמות וניגשים ישר לביזנס: הנסיך פיליפ מתמודד עם משבר עמוק של חוסר תוחלת ותחושת כישלון צורבת, והמלכה מגלה ששנים של מילוי חובותיה ושל ויתור על שאיפותיה האישיות הותירו אותה צחיחה רגשית ובלתי מסוגלת לחוש צער עמוק.

בפרק המוקדש לאסון בעיירת כורים בצפון אנגליה, שבו נהרגו למעלה ממאה ילדי בית הספר המקומי, יש הדהוד מכוון להתנהגותה המנותקת של המלכה עם מותה הטרגי של הנסיכה דיאנה והביקורת הציבורית שהיא ספגה. בפרק הזה, כמו בסרטו של סטיבן פרירס "המלכה", שני ראשי ממשלה, הרולד ווילסון וטוני בלייר, הם שמצילים את המלכה מעצמה, והדיאלוג בין ראש הממשלה למלכה אליזבת תופס את כל המקום הדרמטי.

ווילסון פונה אל המלכה ומבקש ממנה לבוא לעיירת הכורים בעצמה ולנחם את התושבים, שכמעט בכל אחד מהם הכה האסון. המלכה לעומת זאת חוזרת ואומרת "הכתר לא בא". ובכל זאת בעלה הצלם של הנסיכה מרגרט נוסע ומתקשר אליה ממקום האסון מזועזע עד עמקי נשמתו. גם הנסיך פיליפ נוסע כדי להשתתף בלוויה ההמונית ומספר למלכה על שירתם של תושבי העיירה מול הקברים הפתוחים. הוא אומר לה שלעולם לא ישכח את הרגע הזה, והמלכה שואלת אותו בסקרנות יבשה, "בכית?", והוא משיב, "ייתכן שבכיתי", אבל ארשת פניו אומרת הכרה מזועזעת במגבלות הרגשיות של אשתו. כשהכעס בציבור מוחשי ואפילו המלכה אינה יכולה עוד להתעלם ממנו, היא נוסעת לעיירה ופוגשת את המשפחות ההרוסות. כשהיא יוצאת אל הצלמים הממתינים לה בחוץ, היא מצמידה ממחטה לעינה היבשה.

בווידוי מצמרר אומרת המלכה אליזבת לווילסון שעינה הייתה "יבשה כעצם", שהיא איבדה את היכולת להרגיש, והכאב היחיד שהיא מרגישה באמת - כך אומרות פניה מלאות ההבעה של קולמן - הוא על צחיחותה הרגשית. אבל כשזוכרים עם אילו החלטות היא צריכה להתמודד, סילוקו בחרפה של בנה האהוב רק לפני שבוע מכל פעילות ציבורית, קל יותר להבין כיצד תביעותיו של הכתר ממיתות.

ההססנות של המלכה אליזבת ביחס לביקור בעיירת הכורים מזכירה לצופים עיבוד נוסף לפרק בחיי בית המלוכה. סרטו של סטיבן פרירס מ־2006 על התמודדותה של המלכה אליזבת - בכיכובה של הלן מירן - עם מותה של הנסיכה דיאנה, מתרכז בניכור ההולך וגדל של העם ממלכתו בגלל אותן תכונות שיוצרי "הכתר" מתרכזים בהן בעונה הזו. גם בסרט, כמו בסדרה, לראש הממשלה תפקיד משמעותי בהצלתה של המלכה. בסדרה זהו ווילסון שמפציר בה לנסוע לנחם את האנשים מוכי היגון, ובסרט זהו טוני בלייר שמנסע לשכנע אותה שזה אינו אבל פרטי של בית המלוכה. לבסוף, אחרי ביקורת תקשורתית והתרעמות עממית היא מחליטה להפוך את האבל על דיאנה לציבורי ויוצאת בשידור טלוויזיה לנחם את העם באבלו.

אם יוצרי "הכתר" החליטו לשנות מעט את יחסם למלכה, הרי נראה שהם מגויסים לשיקום תדמיתו הציבורית של הנסיך צ'ארלס שעדיין ממתין לכתר, אולי עד בוש. בסדרה צ'ארלס הצעיר הוא בחור רגיש (במציאות הוא נחשב לתמהוני המשוחח עם צמחים), המזדהה עם דודו, המלך אדוארד, שהעדיף אהבה על פני המלוכה והוא נחוש לא לתת למשפחתו לכפות עליו נישואים שאינם לפי בחירתו. לבסוף קמילה החליטה להיעתר להצעת הנישואים של אנדרו פרקר בולס, קצין בצבא הבריטי, משום שצ'רלס התמהמה בעודו מנהל מאבק בהתנגדותם של בני משפחתו לנישואים עם בחירת לבו.

כידוע הוא התחתן לבסוף, שבור לב, עם דיאנה ספנסר, בגד בה עם קמילה והוביל לסיום נישואיהם. השנאה של הציבור אל צ'ארלס המסכן נפלה במעט רק מהשנאה הסוחפת אל קמילה. אבל הסדרה כאמור משקמת את דימויו בעזרתו המלבבת של ג'וש אוקונור, המפליא לשחזר במדויק את אופן דיבורו של צ'ארלס אבל במקום מבט תמהוני והבעה המומה מעט של האיש עצמו מעניק לו אוקונור עיניים פעורות, גדושות בחום ובתבונה ובאמונה התמימה שיצליח לשלוט על גורלו אף שנולד לתפקיד יורש העצר, דבר שלא נתון לבחירתו כלל וכלל.

החזרה האכזרית למציאות ולמאבקם של הנסיך הארי ואשתו מייגן עם התקשורת, מזכירים ששום דבר מהותי לא השתנה במצבו של בית המלוכה. בתקופה שברירית זו של משבר הברקזיט המתמשך, בחירות תכופות וראשי ממשלה מתחלפים, ניתן היה לחשוב שבית המלוכה יספק את היציבות שהממלכה כל כך זקוקה לה. אבל מה שמתברר יותר מכל הוא שהילדים והנכדים שניסו לשנות את בית המלוכה ולהצעיד אותו קדימה לעשור השני של המילניום, הם שאיבדו את האהבה הציבורית. הקרבות בין מייגן לקייט, הקרע בין וויליאם להארי, והביזיון שהביא עליהם הנסיך אנדרו מוכיחים שהמלכה אליזבת בת ה־92 ובעלה הנסיך פיליפ, שהגיע לגיל המופלג 97, אותם שרידים עתיקים ובלתי משתנים של "הכתר", הם אלה שזוכים לחיבתו של הציבור. בני המלוכה הצעירים יותר ייאלצו להתמודד עם דימוי מוצדק של חבורה עשירה ומנותקת, שלא תורמת דבר בעל ערך לבריטניה מלבד שערוריות, רכילויות ואינסוף סרטים וסדרות טלוויזיה.