"לקוחות נכבדים! תודה על שרכשתם משפחה. אנו בטוחים שמשפחה מודרנית, העשויה מחומרים באיכות גבוהה ביותר, תענה באופן מרבי על דרישותיכם. המשפחה קלה ונוחה לשימוש, אולם חשוב לקרוא את ההוראות המופיעות בחוברת זו על מנת להפיק ממנה את התוצאות הטובות ביותר" (מתוך: "הוראות שימוש והפעלה למשפחה", "טיוטות למשפחה").

המשפחה, הזקנה, ההגירה, השפה, הזיכרון, הזרות והמוות - הם החומרים המרכזיים ב"טיוטות למשפחה", ספר הביכורים של אסף דבורי (עולם חדש הוצאה לאור). שירים ופרוזה המאפיינים יחסים תוך-משפחתיים, וכוללים הוראות שימוש והפעלה למשפחה, אבל לא רק.

"בגלל שהזרות היא מרכיב מאוד גדול בספר ובי - היא עיצבה את האופן שבו אני עומד בשדות השירה", אומר דבורי. "בגלל הזרות חזרתי לספרות ולטקסט שוב ושוב, והם שמשו לי חומר גלם רב. מפירוק של קורות חיים, הוראות הפעלה למכונת כביסה, טפסים בירוקרטיים ועד למיתולוגיה והתכתבויות עם משוררים אחרים". 

דבורי (41), יליד פתח תקווה, נשוי ללירון ואב לעלמא, הגיע לספרות כשהיה בן 18. "בגיל מאוחר. מאז לא רציתי לעזוב", הוא אומר. מאז היא תופסת נתח נכבד בחייו. כיום הוא עובד כלקטור בהוצאת כנרת זמורה־ביתן. לאורך השנים פרסם בכתבי עת שונים כמו "המוסך", "הליקון", "עיתון 77" ו"ננו פואטיקה".

שפה חדשה

"אם להישען על 'גילוי וכיסוי בלשון' של ביאליק, אני חושב שמשוררים, ויש מעטים כאלו, מצליחים להעיר בעולם קוראיהם משהו חבוי, קפוא, נשכח", הוא אומר. "כתיבת שירה עבורם היא היכולת לשלוף משהו מהקיום שלנו, בעזרת הדבר המימי והאלסטי שקרוי שפה, וליצור שפה חדשה לקוראים. בשבילי, לא מעט בגלל ש'טיוטות למשפחה' הוא ספר ראשון - הכתיבה הייתה חיפוש אחרי קול ושפה פרטיים. שדה ניסויים מבוקר. פעם היה לי קורא מדומיין, אבל הוא כבר לא שם. איפשהו, במהלך הדרך, הפנמתי את מה שלא מעט כותבים מדברים עליו: אתה יוצר ספרות מהמקום אליו אתה משתוקק. מהחוסר". הספר מורכב משני שערים: "כארון ושחרזאדה" ו"אחרים".

מדוע קראת לספרך "טיוטות למשפחה"?
"כבר משלב מאוד מוקדם ידעתי ש'כארון ושחרזאדה', אותם הורים שהפכתי לדמויות מיתולוגיות, יתפסו חלק נרחב בכתיבת הספר. ואכן, מרבית עמודי הספר מוקדשים להם. במובן הזה, גם אם המרחב הספרותי לא שומר על צביון או שפה אחידים, השברים והשבילים השיריים האלה מייצגים את המורכבות האנושית והניסיון לספר סיפור חיים כפי שהוא: מפורק, מלא במספר מבטים, מקומות וזמנים. השער 'אחרים', שבו ה'אני' יותר נוכח, הוא פרום יותר. אבל גם שם המשפחה לצורותיה מתקיימת ומפורקת: המשפחה השירית, הזוגיות, היחסים של הדובר השירי עם הוריו, כמו גם דמות אב חלופית לאב שנעדר בחלק הראשון. גם כאן הניסיון היה לא להאחיד את החיים, או לנקותם אל תוך השירים, אלא להניחם כפי שהם, בתוך הצורות והמבנים השונים שמאפשרת השירה. טיוטות – כי הספר הוא ניסיונות חוזרים להעמיד חיים, ניסיונות ראשוניים. ניסיונות שסופם להיכשל, ואולי גם ניסיונות שמישהו יחזור ויתקנם בהמשך". 

האם תם עידן המשפחה כפי שהכרנו עד כה?
"היא משתנה, כמו תמיד, אבל אני לא חושב. יש היום, תודה לאל או לאנושות, יותר אפשרויות לקיום של המשפחה ובתוכה גם זוגיות. נדמה שבמעגלים מסוימים יש אפשרות להכיל יותר, לקבל, להתנסות יותר, אם כי לצערי בצורה לא מספקת. אבל המשפחה, גם אם השתנתה ותשתנה לא מעט לאורך הזמן, פה להישאר. מוקדם להספידה". 

והוראות הפעלה? אכן פתרון לבדידות ואובדן? באיזה עידן היית רוצה לחיות? 
"בשבילי 'הוראות למשפחה' עושה דבר כפול: אני חושב שלא מעט מאיתנו היו רוצים הוראות כאלה, לא? אבל השיר מראה באותה נשימה שזה לא באמת עובד. הוא הוכחה לכך שאי אפשר באמת לממש את הרצון הזה. אין הוראות הפעלה - לא לאנשים, לא לרגשות, לא למשפחה. הוראות הפעלה הן לבטח לא פתרון לבדידות ולאובדן. הפתרון היחידי, אם בכלל, לאלו, הוא הרצון והתשוקה לחיים, שאצל כל אחד נמצא במקום אחר. קורים פה כל כך הרבה דברים ממש עכשיו. לא הייתי רוצה לפספס את זה".