שירים למרים: דורית אורגד היא סופרת ישראלית, מהגדולות שבסופרי הנוער, שפרסמה עד כה למעלה משישים ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים. בשנת 2004 הוציאה לאור את ספר השירים הראשון והיחיד שלה – ״שעות מכושפות״ (הוצאת כרמל), וכבר שם הציגה מבחר מרשים של שירים שעיקרם שם על המוקד את הדמויות שנחרתו בלבה החל מנעוריה.
לפני מספר שבועות התבשרה אורגד, שחברתה היקרה, מרים מורד, נפטרה ממחלת הסרטן. אורגד מספרת שמרים מאז ומתמיד המעיטה לספר על חייה הפרטיים, וכך גם תפסה אותה הבשורה על מותה, מבלי שניתנה לה הזכות בפרידה ראויה. הדבר הקשה עליה רבות, עד שהחליטה לפרוק את כאבה בכתיבה. כך נולד מחזור השירים המפעים ״שירים למרים״, אותו אנחנו גאים לפרסם בפעם הראשונה במדור השירה של מעריב.
מרים מורד הייתה יהודייה שנולדה וחיה באוסטריה, ואת רוב שנות חייה הקדישה לחשיפת נוער אוסטרי לספרות הישראלית. בגיל מבוגר המירה את עיסוקה הספרותי בריקוד, וטיילה ברחבי העולם כשהיא ממשיכה ללמוד ריקוד ולהופיע.
השירים במחזור ״שירים למרים״, משקפים את הרגעים שאורגד נוצרת מהפגישות שלהן, רגעים מהותיים שהיא הרגישה שהם לא יומיומיים ובכוונתה לתפוס אותם ולא לשכוח.
שירים למרים // דורית אורגד
א.
בַּתְּכֵלֶת הַזּוֹ הַזּוֹחֶלֶת
אַתְּ מְחוֹלֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ
מְחוֹלֶלֶת אֶת הַזְּמָן
עוֹצֶרֶת אוֹתוֹ
בִּנְשִׁיקָה
עַל לֶחִי.
ב.
הָרִקּוּד שֶׁלָּךְ, מִרְיָם,
הִתְחִיל בְּיָוָן
מִן הַטִּפּוּס
לָאוּלִימְפּוּס.
שָׁם, עֲטוּיָה צְעִיפִים,
כְּשֶׁמֶשׁ בְּיוֹם סַגְרִיר
הִפְצַעְתְּ מִבֵּין הָעֲנָנִים
רוֹקֶדֶת לָךְ
וְשָׁרָה
שִׁיר תּוֹדָה לָאֵלִים.
ג.
מִתַּחַת לְגָגוֹן דּוֹלֵף
חִפַּשְׂנוּ מַחֲסֶה
בַּשָּׁמַיִם רְעָמִים וּבְרָקִים
רוּחַ עַזָּה מְכוֹפֶפֶת עֵצִים
אֲנִי רוֹעֵד וְאַתְּ רַק צוֹחֶקֶת
"בּוֹא אֲהוּבִי"
אַתְּ עָלַי מִתְרַפֶּקֶת
בְּרִקּוּד סְבִיבִי מִתְפָּרֶקֶת
עַד שֶׁפָּסְקָה הַסְּעָרָה,
הָאֲוִיר עָמַד
וְקֶרֶן אוֹר
סְבִיבֵךְ
פִּזְּזָה.
ד.
מִרְיָם אָמְרָה,
"אֲנִי זְקוּקָה לְיָם"
וְכָל יָם הָיָה טוֹב בִּשְׁבִילָהּ
בַּיָּם שֶׁל אַכְזִיב תָּפְסָה גַּלִּים
בַּיָּם שֶׁל אֵילַת
צָלְלָה לָאַלְמוֹגִים,
בַּכִּנֶּרֶת שָׂחֲתָה
עַל הַגַּב, הִבִּיטָה בַּשָּׁמַיִם
וְשָׁרָה שִׁיר
תְּפִלָּה לֶאֱלֹהִים.
ה.
כְּשֶׁמִּרְיָם יָצְאָה בְּמָחוֹל
הִבִּיטוּ בָּהּ
הָאֲנָשִׁים,
חִפְּשׂוּ בְּעֵינֵיהֶם
כְּנָפַיִם.
ו.
קְטַנָּה כִּנְמָלָה הָיְתָה
מִרְיָם
מוּל כְּרָזוֹת הֶעָנָק
שֶׁתָּלְתָה
עַל הַקִּיר,
לְהַרְאוֹת לָעוֹלָם
אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הָעַם
שֶׁזָּכְתָה לְהַכִּיר,
זֶה הָעַם שֶׁחָפַן אוֹתָהּ
בִּכְנָפָיו.
ז.
כְּשֶׁטִּפַּסְנוּ לָהַר הַמֻּשְׁלָג
שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ –
"כָּאן הָיְתָה הַהַתְחָלָה?"
"אַחַת הַהַתְחָלוֹת", עָנְתָה,
"וּלְכָל הַתְחָלָה יֵשׁ סוֹף".
כֹּה אָמְרָה וּבִקְּשָׁה
שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח
לִנְצֹר אֶת הַלֹּבֶן,
כִּי כָּל סוֹף
בְּסוֹפוֹ שָׁחוֹר.