אימרו אתם - איך איך היינו מסתדרים היום בלי מילים וצירופי לשון כמו אכיל, דובר, התקפת נגד, מחלף, ממוסחר, מצוד, סיעודי, סרט תעודה וקריא? וכיצד היינו נזכרים בלי ערגה בתקופת הצנע של ראשית המדינה בלי המילה צנע?
אכן, אלה הם דוגמית מכ-300 חידושי לשון שבהם העשיר המילונאי, הבלשן והעיתונאי ראובן אלקלעי את השפה העברית. לרגל "יום העברית", החל היום ובמלאת 45 שנה לפטירתו (בעוד שבועיים), אני שב לסיפורו של האיש, שכעיתונאי צעיר ראיינתי אותו בירושלים לפני 50 שנה בדיוק. זאת גם הזדמנות-פז להפנות זרקור ל"אוצר (צ' בצירה) המילים", הביוגרפיה המסקרנת של אלקלעי, מאת סמדר ברק, שהופיע בהוצאת "ידיעות ספרים" על סף הקורונה ובצוק העתים חמק מתחת לרדאר.
הספר נרקם ביוזמת יפה ואבי אלקלעי, ילדיו ובעידוד ובסיוע האקדמיה ללשון העברית. הירתמותו לטובת העניין של אבי אלקלעי, מהנדס תקשורת במקצועו, היא בבחינת "תיקון" מאוחר. "כילד, הראש שלי היה בכדורגל יותר מאשר בעיסוקי הלשון של אבי", הוא מתוודה. "אבל בעידן טרום המחשב, כשהוא היה זקוק לסיוע לוגיסטי, דוגמת סידור אינסוף הפתקאות שלו לפי סדר הא'ב, הוא גייס אותנו, ילדיו ואנחנו היינו עושים את זה על השטיח בסלון".
הוא היה משתף אתכם בחידוש המילים?
"זה - לא. הייתי בן 18, כשהוא נפטר פתאום ב-76', בהיותו בן 69 ואני זוכר יותר איזה אבא הוא היה, שבמשחקי שחמט הוא תמיד נתן לי 'פור' ועד מהרה מנצח אותי ללא רחם".
לדברי אלקלעי הבן, הספר נולד מתוך המיית געגוע לאב האהוב, שהלך לעולמו בטרם עת וגם כדי להצילו מים השכחה, שאליה הוטל עם מילונאים אחרים בני דורו תחת מוטת הכנפיים הרחבה של אברהם אבן-שושן, חתן פרס ישראל, שהפך למותג בחייו.
נחזור אל ראובן אלקלעי, מי שבן-גוריון החמיא לו על פועלו המבורך במילים "תחזקנה ידיך", גם מי שערך במשך שנים את שנתוני הממשלה, לאחר התפקיד הבכיר שמילא בלשכת העיתונות הממשלתית בתקופת המנדט.
"בתפקידיי השונים זרקתי לחלל האוויר מילים רבות שחידשתי והקוראים לא תיארו לעצמם שהן חדשות", סיפר לי בראיון ב-71', בביתו עמוס הספרים. "המילה המפורסמת ביותר שחידשתי הייתה צנע. זה היה ב-39', ערב מלחמת העולם השנייה. שלטונות המנדט חיפשו מילה חזקה שתתאים למאמץ של חיסכון בחמאה לשם קניית תותחים. כשפנייתי בנידון לסופרים ולאנשי אקדמיה לא העלתה דבר, נטלתי את המשימה לעצמי.
"לצנע הגעתי מ'והצנע לכת' בספר מיכה. המילה לא מצאה חן בעיני רבים. בין השאר קיבלתי טלגרמה עם דרישה 'למען השם, הפסק את המילה המכוערת הזאת!'. למרות זאת, המילה הפכה במהירות לפופולרית, גם אם בהתחלה היו שחשבו שמדובר ב...מוצר חדש".
אגב סיפורו של אלקלעי על הצנע, הוא הפריח מילים מבית היוצר שלו כקוסם המפריח יונים ממגבעתו. ביניהן: תקצוב, עיור, ייסוף, הפגזה ומסוף. ההומור שלו בא לביטוי במילים מתוצרתו. "כשהגיעה אלינו ידיעה על קבוצת אנשים לא מפותחים, שתפסה היכנשהו את השלטון, קראתי לכך... בורוקרטיה, כלומר שלטון הבורים", נזכר בסיפוק.
כעמיתיו בחידוש המילים, רוב חידושיו לא נקלטו. ביניהן צבאנות במובן של מיליטריזם; לחלב (לא בשר לא חלב); שמיר (שניתן לשמירה), גם מסמוך, רחפנות ואף אנושאי במובן של הומניסט. אך מה אלה לעומת שלל מילים, שאלקלעי הציגן כחידושיו דוגמת אופנוען, אקדוחן, תכשיטן, תגמל, תמרץ, תמחר, קניין, מתאבן והשתקם?
עוד על אלקלעי ועל עלילותיו וחידושיו - אולי בפעם אחרת. למתעניינים בנושא, מומלץ בחום ספרה של סמדר ברק.