השבוע בפינת "בדרך אל הקלפי" ניזכר בספרים הפוליטיים הגדולים, שעוררו מהומות, יצרו סכסוכים עקובים מדם והשפיעו על השיח הפוליטי, לעיתים עד לימים אלה.
לכתבות הקודמות בסדרת "בדרך אל הקלפי"
פנקס שירות - יצחק רבין 1979
בשנת 1979, שנתיים לאחר שסיים את הקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, פנה יצחק רבין לכתוב ספר אוטוביוגרפי. התקשורת התעניינה פחות בסיפורים על ימי הפלמ"ח והמלחמות, ויותר בהשמצות העסיסיות על יריבו הפוליטי הגדול, שהחליף אותו כיו"ר מפלגת העבודה - שמעון פרס. בספר זה הדביק רבין לפרס את הכינוי "חתרן בלתי נלאה" שדבק בו מאז והתייחס לתאוות השררה שלו. פרס השיב לרבין כעבור 11 שנים, כאשר בוועידת מפלגת העבודה תקף אותו ואמר "אני כתבתי נגדך ספר? אני כיניתי אותך בשמות?".
מקום תחת השמש - בנימין נתניהו 1995
את ספרו הראשון, "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח", פרסם בנימין נתניהו ב-1987, בהיותו שגריר ישראל באו"ם, שלא מעורב במשחק הפוליטי. ספרו השני, "מקום תחת השמש", כבר יצא ב-1995, בהיותו יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה, מעט לפני רצח רבין והבחירות בהן עלה נתניהו לשלטון לראשונה. בספר, שיצא בשיא הוויכוח הציבורי על הסכם אוסלו והפיגועים שבאו אחריו, שטח נתניהו את תפיסת עולמו המדינית, את ביקורתו על ההסכם ואת חוסר אמונו בערפאת.
זיכרונות אחרי מותי - יאיר לפיד 2010
יאיר לפיד פרסם אמנם ספרים רבים, בהם ספרי פרוזה וספרים המאגדים טורים שכתב, אבל הספר ה"רציני" והפוליטי שכתב היה "זיכרונות אחרי מותי", שיצא לאור בתחילת 2010 - בערך בתקופה בה החלו השמועות על כניסתו של מגיש "אולפן שישי" דאז לפוליטיקה. הספר היה ביוגרפיה של אביו של יאיר, טומי לפיד, ונכתב בגוף ראשון - מנקודת המבט של טומי שהלך לעולמו שנתיים קודם לכן. הספר אמנם עסק בהיסטוריה של לפיד האב, אבל רבים ראו בו גם כהצהרת כוונות של לפיד הבן שרצה ללכת בדרכי אביו, ולבסוף גם התעלה עליו והצליח להגיע ללשכת ראש הממשלה.
